ראשי   קבועים   עריכה   RSS






חבצלת מהשרון
בת 52





הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
ארכיון:








פורים והישרדות
(24/3/2008)

בד בבד עם העלאת הרעיון (המטופש) להזמין אלי לחצרונת אין ספור ילדים בתחפושת עלה אצלי הרעיון (הגאוני) לשעשע את הקטנים יותר עם סיפור המגילה.

 

אבן הנגף הראשונה היתה כשגילינו, אני והגדולה, שאנחנו לא ממש זוכרות מה היה שם. כלומר, זכרנו את ארבעת הדמויות הראשיות (אחשוורוש, אסתר ומרדכי בזכות השיר "לכולנו כתר על הראש" ואת המן בזכות האוזניים), אבל לא ממש היינו סגורות על מי עשה מי למה ואיפה. שינסנו אצבעות וגיגלנו את המגילה רק כדי למצוא סיפור לא ממש ידידותי לילדים. המון אינטריגות, משתאות, הולכים, באים, נכנסים, יוצאים, מסובך. בסופו של דבר החלטנו על גירסא מקוצרת, שכנראה תכתים את נפשותיהן הרכות של הצופים לעד, אבל לא משנה. העיקר - סיפור המגילה.

 

מכיוון שאנחנו מכירות את הקהל שלנו היה לנו ברור מלכתחילה שסתם סיפור לא ילך כאן; אחרי המילה החמישית הם מתחילים להביט לצדדים ובתשיעית מתחילים לנדוד לתוך הבית, מחזיקים בגביעי גלידה מנטפים או בעוגה המשוועת להימרח על איזו ספה תמימה. לכן החלטנו, אחרי שיג ושיח (חבצלת: "מה נעשה?" גדולה: "לא יודעת") להעביר את סיפור המגילה באמצעות תאטרון בובות. איזה רעיון ענק. וכאן נתקלנו במכשול השני. לאף אחת מהמוזמנות לא היו בובות יד. החלטנו להתפשר ולהסתפק בבובות אצבע. גם כאן לא נרשמה הצלחה גדולה; אותרו רק שלוש כאלה, שתיים של תנין. "אין ברירה", אמרתי לגדולה. "נצטרך להשתמש במה שיש בבית". וכך פו הדב הפך למרדכי היהודי, שתי בובות האיה קיבלו את תפקיד ביגדן ותרש, טיגר היה אחשוורוש, חזרזיר אסתר המלכה וארנבי האומלל קיבל את תפקיד האיש הרע. המן.

 

האמת היה הרבה יותר מוצלח ממה שחשבתי שיהיה. זו לא היתה חוכמה גדולה, משום שצפיתי אסון ומכיוון שאסון זה לא היה, כל חלקי הבית עדיין במקומם, אפשר להכריז על האירוע כמוצלח. בדקות הראשונות המון הילדים בלבל אותי, אבל אחר כך הבנתי שכל עוד הילדים שלי מעסיקים את עצמם אני יכולה לשבת בשקט ולהינות מהחיים. ילדים של אחרים, אמרתי לעצמי, הם בעיה של אחרים ופילוסופיית אחר הצהריים הזו הוכיחה את עצמה היטב. היו פיצות, אוזני המן ופאי תפוחים נפלא, הגדולה וחברותיה הפעילו את הקטנים, חבריו של הסנדוויץ' התרוצצו בחוץ ועשו רעש לשכנים ואני ישבתי ולגמתי תה עם זרת זקורה. יופי של אירוע. אולי נעשה משהו גם ליום העצמאות.

 

את תאוות ההתחפשות העצמית שלי הייתי אמורה לספק הערב במסיבת פורים מקומית, אבל למרות התחפושת המרהיבה (והקצרצרה) שיש לי במחסן, העדפתי לשבת בבית ולכתוב עוד כמה עמודים לפרק אחת עשרה. אני הופכת ליצור אנטי-סוציאלי  דומה שעשרים ואחת שנות ביחד עשו את זה סוף סוף. אני לא גובהת ולא מקריחה ובכל זאת הופכת דומה יותר ויותר לבנזוג.

 

 

חוצמזה -

הסרטים שראיתי לאחרונה ראויים לפוסט נפרד, אבל הסיכוי שאכתוב פוסט נוסף בקרוב משול לסיכוי שהבנזוג ילך למסיבת פורים מרובת משתתפים, כלומר, לא קיים.

אז ככה על קצה המזלג: פנלופי אגדה רומנטית מתוקה להפליא. מומלץ בחום. 10,000BC קרוב משפחה רחוק של קונן הברברי שמתיימר להיות סרט הרפתקאות איכותי. ככה. אפשר לראות, אבל ממש לא חייבים. Vantage point סרט פעולה לא רע עם איילת זורר בתפקיד - ספויילר- מחבלת. מותח, אבל יכול היה להיות מותח הרבה יותר אם היו נותנים לנו להבין מי נגד מי במהלך הסרט ולא רק שתי דקות לפני שהוא נגמר. נחמד לחובבי הז'אנר.

 

זהו. חוזרת לפרק אחת עשרה. נשתמע.

 

 

* הכותרת נלקחה ללא בושה מהפוסט האחרון של עדי. תמלוגים יועברו אליה, כמקובל.


54 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא



117,518
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחבצלת מהשרון אלא אם צויין אחרת