מאת אמנון לוי

ביום חמישי הקרוב, בשעה תשע בערב, תתחיל עוד עונה של "שומר מסך", עונה עשירית במספר, שישית בערוץ 10. בשוק טלוויזיה בו כל שנה עולות תוכניות ומתמוטטות אחרי שבועות ספורים, עשר עונות הן נצח. הנה עובדה מעניינת: בסצנה התקשורתית הכאוטית שמשתנה בקצב מסחרר תוכניות התחקיר הן אי של יציבות. "כלובטק" של רפי גינת מחזיקה למעלה משלושים שנה, "עובדה" של אילנה דיין מעל 17 שנה, "שומר מסך" שלנו עוד כמה חודשים בת עשר. שלוש התוכניות שמהוות את חוט השדרה של התחקיר הטלוויזיוני בארץ צלחו את מבחן הטרנדיות והברנז'איות החולפת, והתמקמו עמוק בתודעת הצופים.  

בתשע השנים הללו כמעט הכל השתנה ב"שומר מסך". הקונספט, התוכן, חלק גדול מהצוות, התפיסה העיתונאית - כל אלו עברו מהפכה. השינוי הגדול ביותר קרה בשתי העונות האחרונות. עברנו מחשיפת הנוכל הבודד לחשיפה של תופעות ובעיות בחברה הישראלית. תחומי העניין שלנו התרחבו: 

 • יחסי חילוניים חרדים, כמו  למשל השתמטות בחורי ישיבה משרות לאומי משמעותי, מלכודת החליצה לאלמנות צעירות, ובתי הדין המחתרתיים של החברה החרדית.  

פרופיל של עולם  הפשע הישראלי, בכתבות כמו  יחידות החיסול של העולם התחתון, פרוטקשן בישובי השרון המבוססים, השתלטות משפחת אלפרון על קרקע לא לה ועולם הפשע  של העיר אילת. 

• בעיות בתחום החברה והכלכלה כמו  ההסכם החשאי בין איש העסקים אלי רייפמן ומלך השוק האפור שלי נרקיס שפורסם לראושנה אצלנו, תחקיר שובר  לב על ההתאבדויות בצה"ל,  הכת יחד לנצח שבראשה עומד אדם ששיעבד לרצונו נשים צעירות או כתבת תחקיר על התנהלותו של אליקו כהן ברדיו לב המדינה.

היו עוד עשרות תחקירים, לא כולם באותה רמה, אבל רובם המכריע בהחלט כן. "שומר מסך" משדרת יותר תוכניות מכל תוכנית תחקירים אחרת,  37 תוכניות ברצף שודרו בעונה הקודמת, וגם בזו שלפניה.   

תוכנית ותיקה כמונו חייבת לחפש אתגרים חדשים כל הזמן, ואנחנו מתמודדים כל עונה עם חומרים אחרים. לפעמים זה יוצר בילבול אצל הצופים, אבל לפי הרייטינג הגבוה של התוכנית, הקהל הבין את השינויים ונשאר איתנו. בהשוואה לשתי תוכניות התחקיר האחרות, אפשר לומר שהתמקמנו באמצע הדרך בין "עובדה" ל"כלבוטק". חומרים של "עובדה" אבל בטיפול  אחר, שייחודי לנו.

גם בעונה הזו יהיה שינוי. חיים שדמי, כתב "הארץ" לשעבר הצטרף אלינו, והוא יביא לתוכנית תחום שכמעט לא היה בה עד כה: תחקירים בתחום הספורט. שדמי היה אחראי על הסרט המצוין על מוני פאנן. בלי לשלם כסף לאף אחד, בלי לטהר שותפים לבנק הסודי ולהפוך אותם לגיבורים, הצליח שדמי להביא את תופעת פאנן בהקשר החברתי הרחב שלה: הסרט שלו שרטט פרופיל של מכבי כמועדון גברי שוביניסטי עם קודים פנימיים שמעוררים דחייה. שדמי מכין לתחילת העונה שלנו כתבה מרתקת על ילדי הכדורגל של ישראל. איך הפכה ילדותם למסחרה שהורים, מאמנים וקבוצות בוחשים בה. חוץ מספורט הוא יעסוק גם בתחקירים בתחום שחיתות ממסדית שהפכה למכת מדינה.

נמשיך בכתבות על יחסי חרדים-חילוניים. אני מאמין שיש לנו יכולת לתרום שם תרומה משמעותית בוויכוח הציבורי.  אבי עמית הלך לעיר החרדית הראשונה בישראל, ביתר עילית, ותיעד מבפנים את שלטון הפחד שם:  ועדת אפרטהייד מסתורית שאף אחד לא יודע מי חבריה מנהלת את העיר ומטילה אימה על כולם. מכות, גזענות בוטה ופחד שולטים בעיר התורה והחסידות.

דפנה פיליפ בילתה בלילות בגנים ציבוריים עם ילדים בני 12-13, ראיינה אותם והביאה כתבת שטח מדהימה על  מידת החשיפה שלהם לסקס.  ילדה בת 13  משכונה טובה מאוד במרכז הארץ מספרת בנוכחות חברותיה לכיתה איך החבר שלה מכריח אותה לקיים איתו יחסי מין. הבנים בכיתה מספרים איך שילמו לילדה כדי שתתפשט בפניהם. בשיתוף עם המרכז לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מראה פיליפ את הקשר שבין גילוי  שפת המין בגיל הזה, לאלימות ולתקיפה מינית.  ויש עוד כתבות שכבר מוכנות על המדף אך אי אפשר עדיין לחשוף אותן.

הרבה שינויים עברנו  בעשר העונות, אבל דבר אחד לא השתנה: אצלנו הסיפור הוא העיקר. לא אני, לא דעותי, לא הגיגי אנשי הצוות. רק הסיפור. אנחנו לא נוזפים בראש הממשלה, לא משיאים עצות מהאולפן  לנשיא ארצות הברית, ולא מחלקים ציונים לנשיאת בית המשפט העליון. אנחנו לא תוכנית של הברנז'ה ואיננו חיים מהביקרות או מכתבות חנופה בעיתונים.

המנדט שלנו בא מהשטח, אליו אנחנו יוצאים כדי לחפש את הסיפור הטוב ביותר שאנחנו יכולים ולהביאו לצופים בבית.