לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
עושים גלים | עונה 6
כינוי: עושים גלים
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלנו ?

כן לא
שלח
ארכיון:


ארכיון פרקים של העונה הנוכחית
עונה 6, פרק ראשון
עונה 6 פרק 2
עונה 6 פרק 3
עונה 6, פרק 4


ארכיון מתכונים, עונה 6
פילה בר ים על אטריות פפאדרלה
שרימפס קריסטל הולך על המים
סקומברי וברבוניות בגריל
מולים
פילה מוסר ים אל –א –פלאנצ'ה , בסגנון באסקי
דג בואקום
דניס על מצע אורז חמוציות ושקדים עם צ'יפס קולרבי
מרק דייגים - הגשה נוסח מרסיי


מתכונים מעונה 5
מרמירים בשום באכזיב
סרגוסים בניחוח אניס
דג בפיתה בעכו
סרטנים במעגן שביט
דג בורי בירדן
מבשלים על האוניה
פילה לוקוס עם פירות
פילה עם ירקות בעתלית
קציצות דגים לשייטים
קוקי סאן-ז'אק בנתניה


ארכיון פרקים של עונה חמישית
עונה 5, פרק ראשון
עונה 5, פרק שני
עונה 5, פרק שלישי
עונה 5, פרק רביעי
עונה 5, פרק חמישי
עונה 5, פרק שישי
עונה 5, פרק שביעי
עונה 5, פרק שמיני
עונה 5, פרק תשיעי
עונה 5, פרק עשירי
עונה 5, פרק אחד עשר
עונה 5, פרק 13
עונה 5, פרק 14
עונה 5, פרק 15 (לקט)
עונה 5, פרק 16
עונה 5, פרק 17
עונה 5, פרק 18


עונות קודמות
עונה רביעית
פרק 9

שלום לכם חברות חברים , שותפינו לעשיית הגלים השבועית,

בפרק שלנו הפעם בסיפורים מהים נפגוש את דר' יהודה מלמד, אחד האנשים שמיסדו בארץ את רפואת הצלילה והביאו אותה למקום מכובד וראוי בקנה מידה עולמי.

פגשנו את יהודה ליד תא הלחץ בבית חולים אלישע בחיפה, מסתבר שלתא הלחץ יש הרבה שימושים מעבר לתאונות צלילה, מה שדומה זה רק עקרון השימוש, נכנסים, מעלים לחץ, כל פעם מסיבה אחרת.

יהודה סיפר על צלילה לעומק של 95 מטר בסיני, עוד כשהייתה בצד שלנו. באותם ימים בהם לא ידעו הרבה על תופעת שכרון המעמקים וטבלאות הדקומפרסיה היו כנראה המלצה חמה.

אבל גם כשיודעים מה קורה במים וזה דומה מאד לכביש, יש משהו ממכר בפחד ובסכנה והנה הסיפור שלי, מבלי לפגוע או לגרוע מסיפורו של יהודה מלמד שסיפורו הזכיר לי משהו משלהי גיל 20...

זה קרה בדהב, בחור הכחול (הבלו הול), ירדנו ל"רגילה" מהצבא לצלילות בסיני, חיילים צעירים, בעלי עודף מוטיבציה מסוכנת, היה ברור לנו שאנחנו הולכים לצלול את ה"בלו הול"... למרות שכל כך הרבה טבעו שם בתאונות צלילה וכל מי שיורד לשם בדרך עובר דרך מצבות ואתרי הנצחה...

אנחנו שמענו את הסיפורים על המערה שמחברת את החור הכחול עם הים הפתוח, ושהמעבר בה משול כמעט לכניסה לגן עדן אם אתה עדיין חי כדי לחוות זאת... ובנוסף כמעט כל אחד שפגשנו סיפר שעבר שם בפתח ונשאר בחיים, אז איך אנחנו "לוחמי צבא הגנה" נוותר על התענוג? לא יסלחו לנו בבית, כלומר בצבא...!

נכנסנו למים הכחולים עם ציוד הצלילה ושחינו למרכז ה"בלו הול" סיכמנו שכל הזמן נשארים ביחד, לאט לאט התחלנו לשקוע בתוך המים הכחולים כשאנחנו נצמדים לקיר המזרחי של החור הכחול, פתאום מד העומק מראה 45 מטר, כל נשימה נעשית מלאה באוויר וכבדה, והאור כבר לא מגיע למטה,  אנחנו בקושי רואים אחד את השני ... ומד העומק מראה 50 מטר!!!.

אני נבהל ,משהו אומר לי לברוח משם,לעלות למעלה!, ואני מסמן לחברי שלא טוב לי, זוג החברים השני נעלם לנו, בחושך , ואני מבקש ממנו לעלות, אנחנו מחפשים את הזוג ומד העומק על 55 מטר... ואני מסמן לבן הזוג שלי שחייבים לעלות כי אנחנו נופלים למטה .... המחשבה נעשית כבדה ואני מתחיל להרגיש שאני משתכר מהעומק ולא צלול...

לאט לאט עלינו לתחנה הראשונה של עצירת הדקומפרסיה .... לאחר מכן הגענו לשנייה ששם כבר היה חם יותר... ויצאנו מהמים .... הרגשתי הקלה עם עצמי וכבר לא מעניין אותי שלא עברתי ב"פתח גן העדן" הפחד שלי הציל אותנו .... הזוג השני שיצא כעבור כמה דקות סיפר שהגיע ל-60 מטר ולא מצא את הפתח, מדהים כמה חסרי אחריות היינו אז בגיל 20... לפעמים עדיף לוותר על האגו ולהישאר בחיים. המלצה של פחדן עם אגו !

 

לחיי הספינות שבדרך.

עוד בפרק, ביקור במחנה עתלית שבו היה מחנה מעפילים והיום שוכן בו מוזיאון, יש לי חולשה לנושא הזה בתור איש ים, כפי שכבר הזכרתי בעבר ,,, ואם הייתי צריך לבחור שוב את תאריך הלידה שלי הייתי בוחר להיות חלק ממבצע הבאת יהודי התפוצות לארץ עוד לפני שהוכרזה כמדינה.

תחשבו רגע על אונייה באורך של 30 מטר עם 850 ניצולים בכל הגילאים, משוכנים ב- 5 קומות כמו ספרים על מדף .... מפלגים בים התיכון בחורף הלא נעים שלו... ללא אישורים, ללא ציוד הצלה אך עם אמונה ותקווה בלב, אנשי המוסד לעליה ב' הם גיבורים בעל כורחם, מתנדבים אמיצים שלקחו על עצמם אחריות כבדה להוביל את עמם ארצה בזמן שהבריטים מנהלים כאן מצור ומצוד ימי, וסוגרים את השער. מה עבר לאותם אנשים בראש ובלב, מה קרה באותם לילות בחוף נהריה או שפיים כשאוניה מפליגה אל החוף ללא נמל או רציף, ופורקת נשים ילדים וטף לסירות עץ קטנות בלילה אפל.

מי שהפליג בים יכול להבין כמה זה קשה ובלתי אפשרי,

אני חושב שכדאי לקחת את הדור הצעיר למחנה בעתלית כדי שיראו הילדים ממה התחלנו ואיך? כמה לא הכול מובן מאליו, וכמה טוב לנו שיש לנו מדינה, עם דגל ונמל שאפשר לבוא אליו תמיד.

אמר פעם בן גוריון שהים הוא לא גבול אלא גשר, ואכן היה הים באותה תקופה גשר סודי בעל מכשולים רבים ליוצאי השואה והתפוצות שחיפשו מקום לנוח לגדול ולחיות אחרי מה שעברו בניכר.

מאז כולנו אומרים ומברכים לחיי הספנות שבדרך,,, משפט שהגו אנשי המוסד לעליה ב'.

תחשבו על זה כל פעם שאתם בים בלילה סוער.

מבטיח לחזור ולכתוב על הנושא הזה.

גדי אייזן

 

 

    






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעושים גלים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עושים גלים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2010 © נענע10 בע"מ