בסופי השבוע האחרונים נופלת תוגה קשה על מקורביו של אולמרט בתקשורת. הם מדוכדכים מאוד. אובדן השלטון של האיש מעכיר את רוחם וכך הם מפרסמים מאמרים ברוח תשעה באב על עתיד המדינה. היות שמדובר בעיתונאים ופובליציסטים רציניים, אני קורא אותם בכבוד רב, ונבהל. מכאן הבלוג הזה נכתב במצב רוח חרד מאוד. איך אפשר שלא? אותם עיתונאים, בעלי שם ומעמד, מבטיחים לנו שטעינו, שנתגעגע לאהוד ושבאופן כללי אנחנו די טמבלים שלא הנחנו לו להמשיך. זאת, למרות שהאיש ניהל מלחמה בצורה די מחורבנת; מינה את אחת הדמויות המושחתות, כנראה, בתולדות המדינה, לשמור על הקופה הציבורית; ועשה, כפי שמסתמן, מטלנסקי כספומט שופרא דשופרא.

 

כל הכתמים והפאשלות הללו עדיין לא משכנעים את אותן פרסונות לחשוב לרגע שאולי כדאי שהאיש ילך הביתה, או ייקח איזה הפסקונת. מילא אם הם היו מסתפקים רק בלהלל את האדון ולגעור בנו על טיפשותנו, אבל הם הולכים צעד נוסף קדימה בהפחדות אין סופיות בנוגע למועמדים החלופיים. היות שמדובר במתנבאים רציניים, זה מחלחל למוחי ורוב הזמן אני חיי בתחושה של "אוי ואבוי". אחרי חמישה "אוי ואבוי!" ו"הצילו גוועלד!" עצרתי לרגע ועשיתי מעט חושבים. בואו נראה מי הם אותם מועמדים חלופיים.

 

ראשון בתור - שאול מופז. אדם שנלחם כל חייו במערכות שסירבו לקבלו, ניצח אותן ואפילו הגיע להנהיג את אותם גופים שבזו לו. רמטכ"ל, לוחם וכפי מסתבר מהסטטיסטיקות האחרונות בענייני תאונות דרכים, גם שר תחבורה לא רע בכלל. לי הוא נשמע כמו אופציה שפויה לתפקיד ראש הממשלה הבא. לפחות ממבט ראשון.

 

שני בתור - בנימין נתניהו. ראש ממשלה לשעבר שכבר עשה את הסטאז' ההנהגתי שלו ולמד את הלקחים. בעבר הוא דבק בעקרונותיו גם במחיר ישיבה באופוזיציה קפואה וכשר אוצר הציל את המשק הישראלי מקריסה, תוך ניגוח האלקטורים שלו. לא היה אכפת לי שאיש כזה יהיה ראש ממשלה אצלנו.

 

אחרונה - ציפי לבני. גברת עם רקע ביטחוניסטי מרשים, מתונה ומתגברת על משברים בלי התלהמויות, עם שכל טוב ורחוקה, כך נראה, מכל צל של שחיתות ולכלוך. יש לה ניסיון בתפקידים מיניסטריאליים והיא מעוררת תקווה ואופטימיות בקרב שכבות רחבות בעם. גם כאן מסתמן אדם ראוי לתפקיד.

 

אבל כנראה שכל המעלות האלה מתפוגגות כשזה מגיע לאותם פובליציסטים רואי שחורות. אולי הם פשוט חכמים ויודעים הרבה יותר מאיתנו, אבל סביר יותר שליבם פשוט דואב מלראות ראש ממשלה חבר הולך הביתה. כי אחרי שעישנת סיגרים בנחת עם האזרח מספר אחת של המדינה, עם גישה בלתי אמצעית לכל דבר שבו תחשוק, זה קצת מתסכל לחזור לשבת עם אהוד הישן והברברן לסתם ישיבה של כמה חברים שפעם החזיקו את המדינה בידיים.