לפני פחות משבוע נחתתי בניו יורק. יולי הוא חודש קשה מאוד בתפוח הגדול. חם, לח ומזוהם באופן מחניק. השמש הכלואה בין בנייני הענק שורפת ובעיקר מזיעים בכל רגע אפשרי.

 

בין גלי החום האימתניים לקצב הרצחני של הדולר, צמח בעיר מעמד עילי חדש. מדובר במקצוע שנסק בשל הצפיפות וההגירה האין סופית לכאן והוא עכשיו חלומו של כול קפיטליסט צעיר.

 

המלכים החדשים בניו יורק הם אנשי הנדל"ן. התחום הזה, שהיה בשנות התשעים מפלט לכישלונות שלא הצליחו להשתלב בתעשיות הפיננסיות של וול סטרייט, הפך למקצוע לוהט. יש בו כסף, מעמד וקומבינות אין סופיות. כוחם של המתווכים נובע מביקוש אדיר למגורים בעיר שלא מפסיקה לקלוט תושבים חדשים, ומ"הגליונות הסודיים".

 

מדובר ברשימות ממודרות שהנדלניסטים אוספים, ובהן מתועדות הדירות הנחשקות ביותר להשכרה בניו יורק. מסמך כזה מעורר פנטזיות על דירה מרווחת בליבו של כל ניו יורקר ויכול להימכר בשווקים שחורים במאות ואלפי דולרים. כולם  כאן חולמים על דירה גדולה וקסומה יותר.

 

הסתובבתי עם מכר מבוסס מאוד שחיפש דירה חדשה לשכור. ראינו דירות בגודל ג'וק (זו לא מטאפורה) מושכרות תמורת 3,500 דולר (אמאל'ה!). בעבור קצת יותר מרחב כבר מבקשים 5,000 ירוקים.          

 

במהלך החיפוש הובלנו ברכב יוקרתי, כשמאחורי ההגה מתווך בכיר שחייב טובה למכר שלי. איש הנדל"ן, דרום אמריקאי חביב, שמן ודברן, הסיע אותנו ברחבי העיר בנהיגה אגרסיבית, תוך מלמול רצף לינגוויסטי מבהיל, שכרך לטינית, אנגלית ויידיש (אותה למד משותפו האורתודוקסי). במקביל לנהיגה ולהגגנות, ניהל האיש שיחות מיניות מאוד בווידאו קונפרנס עם נשים יפהפיות, ולפי מה שבקע לחלל האוויר, גם מופקרות מאוד.

 

אחרי שעות מספר של טלטולים ברחבי השדרה החמישית, שלוש שיחות סלולריות אירוטיות עם שתי אוקראיניות וגברת קולומביאנית אחת ובחינה מדוקדקת של מספר דירות שפליטי דארפור היו מסרבים להן בתואנה הקלאסית של "גועל נפש", מצאנו שכיית חמדה של שני חדרים סבירים. המכר סגר עניין במחיר של 5,000 לחודש, לא לפני שהמתווך לחץ ביד מזיעה וזינק לרכב שלו, תוך שהוא מזליף בושם, לצורכי הקסמת דוגמנית יפיפייה שזקוקה לחסדיו כמומחה נדל"ן.

         

כאמור, המתווכים בעיר הם גורואים אדירי עוצמה. שמותיהם נישאים בניו יורק בחרדת קודש ובקנאה. התושבים בזים למעמד החדש והמבוסס, אבל משוועים לעזרתו ומעריצים את ההצלחה הטרייה. ניו יורקר טוב יתגאה במכשיר הסלולרי שלו (בלקברי), בלפ טופ דק ומשוכלל ובסוכן נדל"ן משומן שעובד עבורו כדי לשדרג את דירת החדר וחצי בה הוא גר, לדירת חדר ושני שליש.

 

אמהות ישראליות - אם הבן שלכן יוצא לניו יורק לחפש את גורלו, אל תשגעו אותו על לימודי רפואה, כלכלה, משפטים ומיני שטויות כאלה. למדו אותו לומר "ספייסי", "טו בד רומס" ו"בלקוני" ואולי הוא יחזור אחרי כמה שנים עם יאכטה הביתה.