קוראים יקרים שלום. לפני זמן קצר כתבתי פוסט רושף על הרמה העיתונאית של עורך "רייטינג" מר ירון טן ברינק. חלק מהתגובות היו אוהדות ומחזקות ואחרות ביקורתיות מאוד. עיקר הטיעונים שלי עמדו על חוסר ההיגיון בכך שאדם שעיקר פרסתו היא עריכת רכילות ותצלומי ישבנים, סבור שיש לו מנדט או גושפנקא לעסוק בביקורת עיתונאית רצינית בכול הנוגע לטלוויזיה ולאופן סיקור האקטואליה בחברה הישראלית. אבל השבוע  בצבצו שאלות חדשות בנוגע ל"רייטינג". הפעם בנוגע למדור הפפארצ'י במגזין. אלו, הועלו בכתבה המצוינת של דובי גילהר ונדב בורנשטיין, ששודרה  במהדורת השבת של אושרת קוטלר.

 

בכתבת תחקיר מרתקת, בדקו דובי ונדב האם ישנם צלמי פפראצי בישראל המוכנים לצלם ולפרסם ידוען בתמונה מבוימת עם מוצר מסחרי. בסיטואציה כזו יוצג סלב כשהוא מחזיק מוצר, לפי בקשתה של החברה המסחרית, בתיווך הצלם המשת"פ ובסופו של דבר הצילום יפורסם במגזין או בעיתון בחלק העיתונאי ולא הפרסומי. הכול ייעשה כמובן עבור תשלום נאה שיגבה הצלם בתמורה לצילום ופרסומו.

 

לא מעט צלמים נוסו ופותו לתוך המלכודת שגילהר ואנשי השבת הכינו. אבל רק אחד נפל לעומקה. צלם הבית של עיתון "רייטינג" נאות לשירות ואפילו הגדיל וציין שהוא כבר מיומן במעשים מסוג זה, כשהוא נותן דוגמאות מסומכות לעניין מעברו. בפשטות, ב"רייטינג", כך משתמע מהכתבה, מציגים לכם צילומי פפראצי לכאורה, כשבפועל דוחפים לכם מוצרים. כך תראו סלב כזה או אחר בסיטואציה פיקטיבית של צילום עיתונאי רכילותי, אבל בפועל, הצלם קיבל כסף והקהל אוכל לוקש. מילא שהצילום מבוים, אבל זה שבמסווה של צילום עיתונאי מוכרים לכם מוצר? זה כבר עניין בלתי נתפס אתית.

 

עזבו אתכם משאלות בנוגע לביקורות טלוויזיה עמוקות שמפורסמות במגזין. ברור שאלו הן בדיחה נפוחה. אבל מסתבר שאפילו כשזה מגיע לצילומים צהובים, הצלם של "רייטינג" לא בדיוק עומד בסטנדארטים עיתונאים ראויים. מה ערכו של עיתון כזה, והאם הוא שווה שתרכשו אותו ? נראה לי שהתשובה, די ברורה. 

 

הערה אישית: איזה קסם יש בעולם הטלוויזיה וכן, יש דין ויש דיין. כל משפט וקלישאה מתאימה למה שקרה פה. שבוע טוב.