(אבל בדרך כלל, לא).

 

בכל פעם שעולה הנושא של תקציב הביטחון, ואתו הנושא הבלתי נמנע של תנאי השכר של אנשי הקבע, אני נזכר בסרן אחד שקראו לו מוטי (שם בדוי). בזמנו, עבדכם הנאמן היה מרכיב ערכות רפואיות בבסיס ציוד רפואי, שרובו הורכב מאזרחים עובדי צה"ל זולים שנגשו בסדירניקים זולים עוד יותר. העבודה היתה קשה, ובשיטת פס ייצור ובתוך הבלגאן, בתוך משרד קטן, ישב סרן מוטי אחד שהיה אחראי על הביקורת. תפקידו היה לבקר בכל מחלקה ולדגום ערכה או שניים כדי לראות שכל מה שצריך להימצא בה אכן נמצא ושהתרופות הן בתוקף (כמובן שרוב התרופות לא היו בתוקף שכן במיטב המסורת הצה"לית, בכל פעם שתוקפה של תרופה היה פג, היו מדביקים עליה מדבקה ש"מאריכה" את תוקפה לעוד כמה שנים, ותרופות הוינטג' האלו היו נשלחות ליחידות הלוחמות).

מדובר היה במשהו כמו שעת עבודה יומית אחת, במצטבר, ובכל זאת, תחת פיקודו של סרן מוטי היו שני קצינים אקדמאים צעירים שהשתלמו במקצוע הרוקחות כדי לעשות את העבודה במקומו. העבודה שלהם לקחה חצי שעה ביום לכל אחד, במצטבר ולכן הם העבירו את רוב זמנים בהסתובבות ברחבי הבסיס למטרות שאני לא יכולתי לדעת שכן עלי התחילו לצעוק ברגע שישבתי להפסקת קפה קצרה, שלא לדבר על לטייל בבסיס.

 

בכל אופן, משהו כמו פעם ביום השלמנו את העבודה שלנו והלכנו לחפש את הרוקחים כדי שישימו חותמת ויתנו לנו להמשיך הלאה, אבל הם לא היו בסביבה. במקומם מצאנו את מוטי, שהיה נעלב מעצם הבקשה שיבצע את עבודתו ודרש שנחכה שהרוקחים יחזרו, או שנלך לחפש אותם ונעזוב אותו בשקט. אני זוכר את מוטי יושב ימים שלמים בתוך המשרד הקטן שלו ובוהה בקיר. הוא היה איש עייף ועצוב וניכר בו שחשב שלבהות בקיר זה עיסוק מועיל ומעניין רק קצת יותר מהעיסוק שבשבילו משלמים לו משכורת יפה.  

אני שואל את עצמי כמה אנשים כמו סרן מוטי יש שם בחוץ, והאם האנשים האלה, שמפצים בחשיבות עצמית ומתנחמים בתנאי שכר גבוהים הרבה יותר משל מקביליהם במגזר הציבורי על העובדה שאף אחד לא צריך אותם באמת הם האנשים שאליהם התכוון מפקד חיל האוויר, האלוף נחושתן, כשאמר ש"אני עסוק כל יום בשכנוע אנשים שמה שהם עושים בצה"ל זה המשימה החשובה ביותר"?

כי אם כן, אולי הם יודעים משהו שהוא לא יודע. אנשים שעושים עבודה משמעותית לא צריכים שמפקד חיל האויר יהיה עסוק כל יום בלשכנע אותם.

 

האלוף נחושתן התרעם על הנזק שנגרם, לדבריו, מפרסום נתוני השכר השערוריתיים של המשרתים בקבע. בצורה אופיינית לפרה הקדושה הצה"לית, הליכלוך שלהם לא מפריע להם, מפריע להם רק כשמכבסים את הלכלוך בחוץ. אבל כמו שיודע כל מי שפתח עיתון מפעם לפעם בשנים האחרונות, לצ"הל אין את הרצון או היכולת לבקר ולתקן את עצמו, והוא לא יעשה שום דבר אלא אם כן זה יתפוצץ בתקשורת. לגנרלים שלנו אין שום בעיה להשתמש בתקשורת בעצמם ולהפחיד אותנו כל שנה בהדלפות על יום הדין הקרב, בדיוק בזמן להשפיע על דיוני התקציב, שלא יאלצו אותם, חלילה, לעשות סדר בהוצאות. אבל כשמשתמשים בתקשורת כדי לנער אותם, זה כבר לא בסדר.

האמירה של נחושתן מדגימה את כל מה שרקוב בצה"ל. הוא כבר לא הזרוע המבצעת של הממשלה, שלא לדבר על צבא העם, אלא גילדה מקצועית שעסוקה בעיקר בהגנה על האינטרסים שלה ועל הבועה הנוחה שלה. הממשלה והציבור, שאותם הצבא אמור לשרת, נהפכו מבחינתם למטרד שנותן להם, רחמנא לצילן, הוראות ונכנס להם לכיס כדי לראות לאן יוצאת כל הסטפה שהם נותנים לו.

מפחיד לחשוב שאותם האנשים שרואים בציבור, בשקיפות ובמעורבות הציבורית מטרד, הם הדור הבא, והקודם, וזה שלפניו, של ראשי הממשלה והשרים הבכירים שלנו. זאת התרבות הארגונית שהם מביאים אתם לממשלה.

 

הפתרון למצב דמוי רפובליקת הבננות הזה הוא לא בקיצוץ כזה או אחר או ברפורמה פנימית כזאת או אחרת, אלא בהתאמת הצבא ומערך שירות החובה כולו למציאות של היום. לא יכול להיות שכל המדינה תפריט את עצמה לדעת בנימוק של "אין כסף" ואילו הצבא יקבל "קארט בלאנש" לבזבז כמה שבא לו. המשטרה, לדוגמא, סובלת ממחסור חמור בכוח אדם, ואין לה מספיק תקציב כדי למשוך אליה כוח אדם איכותי, אותה בעיה יש גם בתחום החינוך, ברפואה ובשורה של תחומים אזרחיים נחוצים ואילו בצבא יש גדודים על גבי גדודים של עובדים מיותרים בסדיר ובקבע שנמצאים שם רק בגלל שהאתוס של צה"ל כתחנת מעבר של כל ישראלי יהודי מסרב למות. וכידוע, כשיותר מדי אנשים עוברים בתחנה, יותר מדי אנשים נשארים, ואז גם צריך להמציא להם ג'ובים ולשלם להם.

הפתרון הוא בהחלת שירות החובה על כל אזרח ואזרח, אבל השירות לא יהיה בהכרח בצבא. הוא יהיה גם במשטרה, בבתי הספר, בתי החולים, מעונות היום וכל מה שכרגע נחנק מחוסר תקציב, בין השאר משום שהתקציב הזה הולך למשכורות מופקעות לאנשי קבע מיותרים. מערכת רחבה של שירות אזרחי שתקלוט את כל מי שלא צריך אותו בצבא, ותקח אתה את הכסף שהצבא מקבל עבורם ותפנה אותו למטרות חברתיות תייעל את הצבא עצמו ואת המדינה באופן כללי. השאלה היא, לאיזו ממשלה יהיו הביצים לעשות דבר כזה.