אברהם לינקולן לא חי בישראל. זאת הסיבה שהוא יכול היה להגיד שאפשר לרמות חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן. בישראל, אולי אי אפשר לרמות את כולם, אבל בהחלט אפשר לרמות מספיק אנשים כדי שהרמאות תצליח, כל הזמן, שנה אחרי שנה.

 

שר האוצר, רוני בר-און, שיחק אותה דמוקרט והציג שתי "חלופות" לציבור. או שמקצצים בשירותים החברתיים, או שמקצצים בתקציב הביטחון. הציבור, מן הסתם, יעדיף שיזרקו ילדים וזקנים לרחובות, רק שלא יגעו בתקציב הביטחון הקדוש, במיוחד לאור העובדה שפסטיבל חלוקת העוגה הלאומית השנתי זה בדיוק הזמן שבו מערכת הביטחון מתחילה לשחרר לעיתונות "מידע מודיעיני" על סכנות להשמדה ברורה ומיידית של מדינת ישראל. הם עושים את זה כל שנה, מנפיצים כותרות שאין בהם שום חדש כדי להפחיד את דעת הקהל ומקבלי ההחלטות ולמנוע מהם קיצוץ בתקציב הביטחון. לדוגמא, הכותרת של היום לפיה מקורות צבאיים מוסרים שאיראן מהווה את האיום האסטרטגי מס' 1 על ישראל. נו-שיט, ואנחנו היינו בטוחים שזאת מיקרונזיה.

הטריק הזה, הבחירה המזוייפת בין "ביטחון" ו"רווחה", עובד כמו קסם כבר שנים רבות, והגיע זמן להגיד את זה בכל רם: זהו שקר, ספין פשוט.

 

הגדלת תקציב הביטחון זה לא הגדלת הביטחון. הגדלת תקציב הביטחון יכול להיות באותה מידה משכורות מנופחות לאנשי קבע שלא עושים כלום, כוח אדם מיותר שהצבא מגייס כדי שיתבטלו על חשבונו ולא יפוצצו את הבועה של "צבא העם", אנשי קבע שיוצאים לפנסיה בגיל ארבעים ומקבלים פנסיה כבר אז במקום בגיל הפרישה, פרוייקטים מיותרים בשפע והבזבוז וחוסר היעילות המשווע ששולט בצה"ל בכל פינה. רובינו שירתנו בצה"ל וראינו את זה בעיניים שלנו, מה שלא מפריע לנו להגן על הפרה הקדושה הזאת גם במחיר של אסון חברתי, שמסוכן לנו יותר מהגמד הפרסי אם אתם שואלים אותי.

אנחנו עם של פרנואידים, והגדלת תקציב הביטחון זה בסך הכל כדור הרגעה להמונים. הצבא שניצח ב-67, הניצחון הצבאי האחרון בתלדות מדינת ישראל, לא הושג על ידי צבא עשיר שטובע בשומן, גאדג'טים ופלזמות אלא על ידי צבא רעב שהעומדים בראשו ידעו לסחוט כל טיפת ביצועים מכל חייל ומכל פריט ציוד. ביטחון זה חיילים ומפקדים שיודעים את העבודה ובעיקר, פוליטיקאים שלא ישלחו את הצבא לעשות שטויות והדברים האלה לא יקרו גם אם כל רווחי הסמים של קולומביה יוזרמו לקופת הביטחון.

 

למרות שהדבר הנכון לעשות זה לייעל את הצבא ולקצץ בתקציבו, אפשר בהחלט גם להגדיל את תקציבו בלי לפגוע בשירותי הרווחה. אפשר אפיל להגדיל את תקציבי הביטחון והרווחה גם יחד. בשביל זה מספיק לעצור קצת את פסטיבל הקלות המס לעשירים. מדינת ישראל איבדה בשנים האחרונות עשרות מיליארדי שקלים על הקלות במס הכנסה לבעלי ההכנסות הגבוהות והקטנת מס החברות, בין השאר. שר האוצר גיבור גדול כשהוא דורש מפנסיונרים ונערים בסיכון להקריב את הארוחה, התרופה, הסייעת או המועדונית שלהם כדי להציל את המולדת מהאיום האיראני, אבל אין לו ביצים לדרוש מהמאיון העליון שלנו לוותר על תוספת של עוד כמה אלפים לנטו שלהם למען הגנת המולדת. אולי בגלל שהם יודעים שזה בולשיט, ואולי שר האוצר יודע שכשהטילים יעופו, כל העשירים יהיו כבר בדרך למיאמי ומי שיחטוף אותם יהיו מי שעניים מדי, זקנים מדי וחולים מדי מכדי לברוח, וכך, תיאוריית קורי העכביש של נסראללה קורמת עור וגידים לנגד עינינו באדיבות ממשלת ישראל, שיודעת רק להתלהם על חוסר המחוייבות של האזרחים למדינה ולהנהיג ציד מכשפות נגד מי שקיבל פטור משירות בצה"ל, אבל לעשות את האל"ף-בי"ת הנדרש כדי שאזרחי המדינה הזאת ירגישו כחברה שהם משתייכים אליה מרצון ולכן מוכנים להגן עליה, הממשלה לא מוכנה.

 

להתעמר בחלשים באמתלה של איום חיצוני זה הטריק הכי ישן בספר הטריקים המלוכלכים. למעשה, אחמדינג'אד עושה בדיוק אותו הדבר. האיראנים נמקים בעוני וכל ביקורת על הפניית המשאבים למירוץ חימוש לניפוח האגו הלאומי מושתקת בדיבורים על "האיום הישראלי". בכל מה שקשור בלדפוק את האוכלוסיות החלשות, ממשלת ישראל ואחמדינג'אד הם בני ברית ומשת"פים.

השורה התחתונה היא שהאג'נדה של האוצר, בין השאר הגלל תכתיבים חיצוניים כאלה ואחרים, היא לקצץ בשירותים החברתיים כדי להשתמש בכסף להענקת עוד הקלות מס לעשירים שאמורים למשוך השקעות ולהעשיר את העשירים עוד יותר. עושרם, כמובן, אמור "לטפטף" יום אחד גם לעניים. אבל היות ש"תיאוריית הטיפטוף" כבר לא משכנעת אף אחד אחרי שנים של צמיחה שממנה נהנו רק העשירים, ושסיבותיה בכלל לא קשורות למדיניות האוצר, חוזרים לשקר הישן והטוב של יצירת דילמה מומצאת בין ביטחון ורווחה.

אם שר האוצר רוצה לשחק אותה דמוקרט באמת, שיציג לציבור את החלופות כמו שהן, להוציא את הכסף כדי לשרת את הציבור, ברווחה, בביטחון, בתחבורה ובכל מה שצריך, או להוציא את הכסף על להפוך את ישראל לגן עדן לעשירים.