לפעמים, החגיגה נגמרת.

(אבל בדרך כלל, לא).

 

בכל פעם שעולה הנושא של תקציב הביטחון, ואתו הנושא הבלתי נמנע של תנאי השכר של אנשי הקבע, אני נזכר בסרן אחד שקראו לו מוטי (שם בדוי). בזמנו, עבדכם הנאמן היה מרכיב ערכות רפואיות בבסיס ציוד רפואי, שרובו הורכב מאזרחים עובדי צה"ל זולים שנגשו בסדירניקים זולים עוד יותר. העבודה היתה קשה, ובשיטת פס ייצור ובתוך הבלגאן, בתוך משרד קטן, ישב סרן מוטי אחד שהיה אחראי על הביקורת. תפקידו היה לבקר בכל מחלקה ולדגום ערכה או שניים כדי לראות שכל מה שצריך להימצא בה אכן נמצא ושהתרופות הן בתוקף (כמובן שרוב התרופות לא היו בתוקף שכן במיטב המסורת הצה"לית, בכל פעם שתוקפה של תרופה היה פג, היו מדביקים עליה מדבקה ש"מאריכה" את תוקפה לעוד כמה שנים, ותרופות הוינטג' האלו היו נשלחות ליחידות הלוחמות).

מדובר היה במשהו כמו שעת עבודה יומית אחת, במצטבר, ובכל זאת, תחת פיקודו של סרן מוטי היו שני קצינים אקדמאים צעירים שהשתלמו במקצוע הרוקחות כדי לעשות את העבודה במקומו. העבודה שלהם לקחה חצי שעה ביום לכל אחד, במצטבר ולכן הם העבירו את רוב זמנים בהסתובבות ברחבי הבסיס למטרות שאני לא יכולתי לדעת שכן עלי התחילו לצעוק ברגע שישבתי להפסקת קפה קצרה, שלא לדבר על לטייל בבסיס.

 

בכל אופן, משהו כמו פעם ביום השלמנו את העבודה שלנו והלכנו לחפש את הרוקחים כדי שישימו חותמת ויתנו לנו להמשיך הלאה, אבל הם לא היו בסביבה. במקומם מצאנו את מוטי, שהיה נעלב מעצם הבקשה שיבצע את עבודתו ודרש שנחכה שהרוקחים יחזרו, או שנלך לחפש אותם ונעזוב אותו בשקט. אני זוכר את מוטי יושב ימים שלמים בתוך המשרד הקטן שלו ובוהה בקיר. הוא היה איש עייף ועצוב וניכר בו שחשב שלבהות בקיר זה עיסוק מועיל ומעניין רק קצת יותר מהעיסוק שבשבילו משלמים לו משכורת יפה.  

אני שואל את עצמי כמה אנשים כמו סרן מוטי יש שם בחוץ, והאם האנשים האלה, שמפצים בחשיבות עצמית ומתנחמים בתנאי שכר גבוהים הרבה יותר משל מקביליהם במגזר הציבורי על העובדה שאף אחד לא צריך אותם באמת הם האנשים שאליהם התכוון מפקד חיל האוויר, האלוף נחושתן, כשאמר ש"אני עסוק כל יום בשכנוע אנשים שמה שהם עושים בצה"ל זה המשימה החשובה ביותר"?

כי אם כן, אולי הם יודעים משהו שהוא לא יודע. אנשים שעושים עבודה משמעותית לא צריכים שמפקד חיל האויר יהיה עסוק כל יום בלשכנע אותם.

 

האלוף נחושתן התרעם על הנזק שנגרם, לדבריו, מפרסום נתוני השכר השערוריתיים של המשרתים בקבע. בצורה אופיינית לפרה הקדושה הצה"לית, הליכלוך שלהם לא מפריע להם, מפריע להם רק כשמכבסים את הלכלוך בחוץ. אבל כמו שיודע כל מי שפתח עיתון מפעם לפעם בשנים האחרונות, לצ"הל אין את הרצון או היכולת לבקר ולתקן את עצמו, והוא לא יעשה שום דבר אלא אם כן זה יתפוצץ בתקשורת. לגנרלים שלנו אין שום בעיה להשתמש בתקשורת בעצמם ולהפחיד אותנו כל שנה בהדלפות על יום הדין הקרב, בדיוק בזמן להשפיע על דיוני התקציב, שלא יאלצו אותם, חלילה, לעשות סדר בהוצאות. אבל כשמשתמשים בתקשורת כדי לנער אותם, זה כבר לא בסדר.

האמירה של נחושתן מדגימה את כל מה שרקוב בצה"ל. הוא כבר לא הזרוע המבצעת של הממשלה, שלא לדבר על צבא העם, אלא גילדה מקצועית שעסוקה בעיקר בהגנה על האינטרסים שלה ועל הבועה הנוחה שלה. הממשלה והציבור, שאותם הצבא אמור לשרת, נהפכו מבחינתם למטרד שנותן להם, רחמנא לצילן, הוראות ונכנס להם לכיס כדי לראות לאן יוצאת כל הסטפה שהם נותנים לו.

מפחיד לחשוב שאותם האנשים שרואים בציבור, בשקיפות ובמעורבות הציבורית מטרד, הם הדור הבא, והקודם, וזה שלפניו, של ראשי הממשלה והשרים הבכירים שלנו. זאת התרבות הארגונית שהם מביאים אתם לממשלה.

 

הפתרון למצב דמוי רפובליקת הבננות הזה הוא לא בקיצוץ כזה או אחר או ברפורמה פנימית כזאת או אחרת, אלא בהתאמת הצבא ומערך שירות החובה כולו למציאות של היום. לא יכול להיות שכל המדינה תפריט את עצמה לדעת בנימוק של "אין כסף" ואילו הצבא יקבל "קארט בלאנש" לבזבז כמה שבא לו. המשטרה, לדוגמא, סובלת ממחסור חמור בכוח אדם, ואין לה מספיק תקציב כדי למשוך אליה כוח אדם איכותי, אותה בעיה יש גם בתחום החינוך, ברפואה ובשורה של תחומים אזרחיים נחוצים ואילו בצבא יש גדודים על גבי גדודים של עובדים מיותרים בסדיר ובקבע שנמצאים שם רק בגלל שהאתוס של צה"ל כתחנת מעבר של כל ישראלי יהודי מסרב למות. וכידוע, כשיותר מדי אנשים עוברים בתחנה, יותר מדי אנשים נשארים, ואז גם צריך להמציא להם ג'ובים ולשלם להם.

הפתרון הוא בהחלת שירות החובה על כל אזרח ואזרח, אבל השירות לא יהיה בהכרח בצבא. הוא יהיה גם במשטרה, בבתי הספר, בתי החולים, מעונות היום וכל מה שכרגע נחנק מחוסר תקציב, בין השאר משום שהתקציב הזה הולך למשכורות מופקעות לאנשי קבע מיותרים. מערכת רחבה של שירות אזרחי שתקלוט את כל מי שלא צריך אותו בצבא, ותקח אתה את הכסף שהצבא מקבל עבורם ותפנה אותו למטרות חברתיות תייעל את הצבא עצמו ואת המדינה באופן כללי. השאלה היא, לאיזו ממשלה יהיו הביצים לעשות דבר כזה.

 


איראן זה כאן.

אברהם לינקולן לא חי בישראל. זאת הסיבה שהוא יכול היה להגיד שאפשר לרמות חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן. בישראל, אולי אי אפשר לרמות את כולם, אבל בהחלט אפשר לרמות מספיק אנשים כדי שהרמאות תצליח, כל הזמן, שנה אחרי שנה.

 

שר האוצר, רוני בר-און, שיחק אותה דמוקרט והציג שתי "חלופות" לציבור. או שמקצצים בשירותים החברתיים, או שמקצצים בתקציב הביטחון. הציבור, מן הסתם, יעדיף שיזרקו ילדים וזקנים לרחובות, רק שלא יגעו בתקציב הביטחון הקדוש, במיוחד לאור העובדה שפסטיבל חלוקת העוגה הלאומית השנתי זה בדיוק הזמן שבו מערכת הביטחון מתחילה לשחרר לעיתונות "מידע מודיעיני" על סכנות להשמדה ברורה ומיידית של מדינת ישראל. הם עושים את זה כל שנה, מנפיצים כותרות שאין בהם שום חדש כדי להפחיד את דעת הקהל ומקבלי ההחלטות ולמנוע מהם קיצוץ בתקציב הביטחון. לדוגמא, הכותרת של היום לפיה מקורות צבאיים מוסרים שאיראן מהווה את האיום האסטרטגי מס' 1 על ישראל. נו-שיט, ואנחנו היינו בטוחים שזאת מיקרונזיה.

הטריק הזה, הבחירה המזוייפת בין "ביטחון" ו"רווחה", עובד כמו קסם כבר שנים רבות, והגיע זמן להגיד את זה בכל רם: זהו שקר, ספין פשוט.

 

הגדלת תקציב הביטחון זה לא הגדלת הביטחון. הגדלת תקציב הביטחון יכול להיות באותה מידה משכורות מנופחות לאנשי קבע שלא עושים כלום, כוח אדם מיותר שהצבא מגייס כדי שיתבטלו על חשבונו ולא יפוצצו את הבועה של "צבא העם", אנשי קבע שיוצאים לפנסיה בגיל ארבעים ומקבלים פנסיה כבר אז במקום בגיל הפרישה, פרוייקטים מיותרים בשפע והבזבוז וחוסר היעילות המשווע ששולט בצה"ל בכל פינה. רובינו שירתנו בצה"ל וראינו את זה בעיניים שלנו, מה שלא מפריע לנו להגן על הפרה הקדושה הזאת גם במחיר של אסון חברתי, שמסוכן לנו יותר מהגמד הפרסי אם אתם שואלים אותי.

אנחנו עם של פרנואידים, והגדלת תקציב הביטחון זה בסך הכל כדור הרגעה להמונים. הצבא שניצח ב-67, הניצחון הצבאי האחרון בתלדות מדינת ישראל, לא הושג על ידי צבא עשיר שטובע בשומן, גאדג'טים ופלזמות אלא על ידי צבא רעב שהעומדים בראשו ידעו לסחוט כל טיפת ביצועים מכל חייל ומכל פריט ציוד. ביטחון זה חיילים ומפקדים שיודעים את העבודה ובעיקר, פוליטיקאים שלא ישלחו את הצבא לעשות שטויות והדברים האלה לא יקרו גם אם כל רווחי הסמים של קולומביה יוזרמו לקופת הביטחון.

 

למרות שהדבר הנכון לעשות זה לייעל את הצבא ולקצץ בתקציבו, אפשר בהחלט גם להגדיל את תקציבו בלי לפגוע בשירותי הרווחה. אפשר אפיל להגדיל את תקציבי הביטחון והרווחה גם יחד. בשביל זה מספיק לעצור קצת את פסטיבל הקלות המס לעשירים. מדינת ישראל איבדה בשנים האחרונות עשרות מיליארדי שקלים על הקלות במס הכנסה לבעלי ההכנסות הגבוהות והקטנת מס החברות, בין השאר. שר האוצר גיבור גדול כשהוא דורש מפנסיונרים ונערים בסיכון להקריב את הארוחה, התרופה, הסייעת או המועדונית שלהם כדי להציל את המולדת מהאיום האיראני, אבל אין לו ביצים לדרוש מהמאיון העליון שלנו לוותר על תוספת של עוד כמה אלפים לנטו שלהם למען הגנת המולדת. אולי בגלל שהם יודעים שזה בולשיט, ואולי שר האוצר יודע שכשהטילים יעופו, כל העשירים יהיו כבר בדרך למיאמי ומי שיחטוף אותם יהיו מי שעניים מדי, זקנים מדי וחולים מדי מכדי לברוח, וכך, תיאוריית קורי העכביש של נסראללה קורמת עור וגידים לנגד עינינו באדיבות ממשלת ישראל, שיודעת רק להתלהם על חוסר המחוייבות של האזרחים למדינה ולהנהיג ציד מכשפות נגד מי שקיבל פטור משירות בצה"ל, אבל לעשות את האל"ף-בי"ת הנדרש כדי שאזרחי המדינה הזאת ירגישו כחברה שהם משתייכים אליה מרצון ולכן מוכנים להגן עליה, הממשלה לא מוכנה.

 

להתעמר בחלשים באמתלה של איום חיצוני זה הטריק הכי ישן בספר הטריקים המלוכלכים. למעשה, אחמדינג'אד עושה בדיוק אותו הדבר. האיראנים נמקים בעוני וכל ביקורת על הפניית המשאבים למירוץ חימוש לניפוח האגו הלאומי מושתקת בדיבורים על "האיום הישראלי". בכל מה שקשור בלדפוק את האוכלוסיות החלשות, ממשלת ישראל ואחמדינג'אד הם בני ברית ומשת"פים.

השורה התחתונה היא שהאג'נדה של האוצר, בין השאר הגלל תכתיבים חיצוניים כאלה ואחרים, היא לקצץ בשירותים החברתיים כדי להשתמש בכסף להענקת עוד הקלות מס לעשירים שאמורים למשוך השקעות ולהעשיר את העשירים עוד יותר. עושרם, כמובן, אמור "לטפטף" יום אחד גם לעניים. אבל היות ש"תיאוריית הטיפטוף" כבר לא משכנעת אף אחד אחרי שנים של צמיחה שממנה נהנו רק העשירים, ושסיבותיה בכלל לא קשורות למדיניות האוצר, חוזרים לשקר הישן והטוב של יצירת דילמה מומצאת בין ביטחון ורווחה.

אם שר האוצר רוצה לשחק אותה דמוקרט באמת, שיציג לציבור את החלופות כמו שהן, להוציא את הכסף כדי לשרת את הציבור, ברווחה, בביטחון, בתחבורה ובכל מה שצריך, או להוציא את הכסף על להפוך את ישראל לגן עדן לעשירים.

 

 

 

 


חבל, חבל על הפרצוף היפה שלך.

לרגל קבלת החוק שמחייב חברות שמעסיקות עובדי קבלן, כאלה שגם מוספי הכלכלה מקפידים לקרוא להם "זמניים" למרות שחלק לא מבוטל מהם עובד באותה המשרה שנים על גבי שנים (אולי צריך לקרוא להם "זמניים קבועים" על משקל "נוכחים נפקדים" הזכור לטוב), חברות סחר העבדים פתחו בקמפיין שאמור לשכנע אותנו בסיפור הבא:

 

בחברות גדולות ובמשרדי ממשלה יש המון, אבל המון עובדי קבלן שאשכרה, הייתם מאמינים? עושים עבודה. הם המנקים, השומרים, הגננים, הטכנאים, הנהגים ועוד ועוד. אם מעסיקים אותם כנראה זה בגלל שצריכים אותם ולא בגלל העיניים היפות שלהם.

ברגע שיתקבל החוק שמחייב את אותו הגוף שבו העובד עובד בפועל להפוך למעסיקו הישיר גם על הנייר, כל החברות הגדולות ומשרדי הממשלה פשוט יפטרו את כל המנקים, השומרים, הגננים, הטכנאים והנהגים שלהם ואז הפקידים והמנכ"לים פשוט יעשו קצת שעות נוספות ויירדו מהמשרד פעם בכמה זמן להעביר איזה וויש או לזרוק איזו מעטפה בדואר.

 

כבר השתכנעתם?

 

כדי להוסיף קצת אמינות לסיפור המופרך הזה, סוחרי העבדים אפילו הוציאו הודעת התראה על פיטורים שיחולו באחד באוקטובר. שימו לב: לפי החוק, באחד באוקטובר העובדים האלה אמורים להפסיק להיות "זמניים קבועים" ולהפוך מעובדים מן המניין. אנשים מסויימים חושבים שזה יביא לפיטורים של חלקם, ונתייחס לשאלה זו מייד, אבל אם כבר מישהו עומד להיות מפוטר באחד באוקטובר, מי שיפטר אותו יהיה מעסיקו החדש ולא סוחרי העבדים, ולכן לא ברור מה מצאו האחרונים להודיע על פיטורין שאינם בסמכותם.

 

לא ברור? מאוד ברור! את תרבות הספינים לא המציאה הממשלה, בעולם העסקים עשו את זה קודם (וכידוע, כל מגזרי החברה מאמצים את ערכי ה"יעילות" של המגזר העסקי).

סוחרי העבדים מסתמכים על טיעון קפיטליסטי ישן ובדוק-אם העובדים עולים יותר, מעסיקים פחות מהם. כרגיל, טיעון הגיוני, כל זמן שמקפידים לא להקדיש לו חצי דקה של מחשבה. צוואר הבקבוק של העסקת העובדים הוא הצורך בהם. כלומר, אם הארגון לא יכול להתנהל בלי מאבטחים מנקים ונהגים, אז הארגון יעסיק אותם גם אם הם יעלו יותר, כל זמן שהארגון יכול להרשות את זה לעצמו.

היות שקשה להאמין שמישהו טורח להעסיק אפילו מנקה אחד "מיותר" כדי להקל עליהם קצת את החיים, כנראה שצריכים את העובדים האלו. יכול להיות שהארגון יצטרך לגרד את הכסף ממקום אחר וכאן יכול להיות, לטענת המלעיזים, שזה יבוא על חשבון הצרכן, במקרה של החברה הפרטית, או על חשבון משלם המיסים אם מדובר בגוף ממשלתי. זה יכול לקרות, אבל היות שחברות פרטיות נוהגות כבר עכשיו לגבות מלקוחותיהן בערך את המקסימום שהם יכולים ומוכנים לשלם, זה לא סביר. ולמשלם המיסים עדיף חד משמעית לממן משכורות נורמליות לעובדים, מה שיכול לחסוך במיסים על השלמת הכנסה וכיו"ב, מאשר לממן במיסיו את חברות כוח האדם. אז מה שנשאר לעשות זה להפסיק לבזבז כסף על שטויות, ואולי לגרד קצת מהבכירים, וזה לא יפריע לאף אחד חוץ מהם.

 

העניין היותר מהותי הוא שכל הסיפור הזה גם לא יעלה הרבה יותר, אם בכלל. בעצם, המעסיקים ישלמו ישירות לעובדים את מה שהם משלמים ממילא לחברות הקבלן. החוק פשוט דואג לסלק את המתווך. במקום שהמעסיק ישלם 4000 שקל לסוחר העבדים, שמהם העובד יראה 2000, הוא ישלם את כל ה-4000 ישירות לעובד וסוחר העבדים לא יראה כלום. העלויות הנוספות יהיו רק על עבודת הניירת שכרוכה בהעסקתם הישירה של העובדים, וזה, ושום דבר אחר, מה שמפריע לחברות כוח האדם.

זאת הסיבה שהם פצחו בקמפיין של הפחדה לפיו הם "יאלצו" לפטר עשרות אלפי עובדים שאין בסמכותם לפטר ושגם מעסיקיהם החדשים לא יכולים להרשות לעצמם לפטר וזה הטריק הכי ישן בספר הטריקים המלוכלכים של המעסיקים הנצלנים.

זה בערך כמו קמפיין של המאפיה שאומר שהם ייאלצו לשרוף לך את המכולת אם לא תשלמו את הפרוטקשן. הם לא רוצים, כמובן, אבל הם "יאלצו", והם אשכרה מצפים שבעל המכולת, או העובדים במקרה הזה, יתייצבו לצידם.

 

יום אחד, בעתיד, אולי נצליח להיפטר מהמחלה הזאת, שבה אנשים עושים כסף מניצול חסר בושה של עובדים קשי יום, כשהשירות היחיד שהם מספקים למי משלם להם זה קצת חיסכון בניירת ואת האפשרות שלא להסתכל לעובדים שלהם בעיניים. בינתיים, גם החוק הזה הוא טוב והוא חייב לעבור, וחברות כוח האדם צריכות להיתבע על מסירת מידע שיקרי והפחדה.