מבחינת הכתב הפוליטי הממוצע, אנחנו כולנו כבר נמצאים בתוך פרק הזמן המשמעותי מכולם הידוע בכינויו "תקופת הבחירות". זוהי התקופה שנפתחת כאשר ממשלה אחת נופלת ונקבע מועד לבחירות, ומסתיימת כאשר קואליציה חדשה מוקמת.

 

פרשת המעטפות של אולמרט הגבירה מטבע הדברים את מינון הפוליטיקה בדיווחי החדשות, אבל האולטימטום של ברק והאיום של ש"ס שבא בעקבותיו, ערערו את כל המערכות וגרמו לכך שמבחינת הסיקור הפוליטי נכנסנו לכמעט נוהל בחירות.

 

ישנה מחשבה אחת שמרבה להטריד אותי בתקופות הללו. כשהמערכת נמצאת בכאוס, ההתרחשויות הפוליטיות המשמעותיות מתבצעות בחשאי. ברור שמשהו חשוב קורה, אבל למרבה הצער כשהפוליטיקאים ממש משתדלים להסוות את הפגישות או הדילים שלהם, הם גם מצליחים הרבה פעמים.

 

כדי להבהיר באופן יותר מוחשי על מה אני מדבר, הנה שתי דוגמאות משתי מערכות הבחירות האחרונות:

בשנת 2003 מיד לאחר שנערכו הבחירות, שרון צריך היה להחליט איזו קואליציה הוא רוצה. האם הוא מעונין במפלגת שינוי שגרפה בדיוק אז 15 מנדטים, או שהוא הולך על הברית המסורתית של הליכוד עם ש"ס ויהדות התורה החרדיות שהיו שוות אז 16 מנדטים. שרון עשה את הבחירה ולקח איתו את טומי לפיד המנוח לממשלה. המהלך כולו התאפשר באמצעות מו"מ חשאי בין לפיד לבין זבולון אורלב מהמפד"ל.

 

הרעיון היה להגיע להבנות שיאפשרו חיבור בין שינוי למפד"ל ועל הבסיס הזה לבנות קואליציה. אגב, השיחות החשאיות התקיימו בבית הפרטי של החבר הטוב של לפיד ז"ל, אחד אהוד אולמרט שמו. זה היה התהליך שהכריע מה יהיה הרכב הממשלה, אבל רובו התבצע מחוץ לטווח הסיקור התקשורתי. האיפול (לפחות בראשיתו) הצליח. אנחנו הכתבים הגענו לפגישות המצולמות במלון כפר המכביה, כשבמקביל ההתפתחות הפוליטית המשמעותית התרחשה במקום אחר.

 

עוד דוגמה: לאחר בחירות 2006 נוצר נתק בין אהוד אולמרט לעמיר פרץ. אולמרט ידע שהוא צריך את העבודה כשותפה, אבל פרץ עוד פינטז על קואליצית ימין, "חברתית" עאלק. אלא שבזמן שכולם דיברו על נתק, יצר אורי שני בשמו של אולמרט קשר עם רחל תורג'מן מקורבתו של פרץ. הקשר ביניהם הוביל לשני מפגשים סודיים בין פרץ לאולמרט בבית של אורי שני. שם נולדה השותפות בין קדימה לעבודה, שם ניתן לעמיר פרץ תיק הביטחון. ואנחנו ידענו על כך רק בדיעבד...

 

עכשיו אתם יכולים להבין למה אני מתכוון כשאני מדבר על המחשבה המטרידה שייתכן ומשהו חשוב קורה בתחום הסיקור שלי, מבלי שיש לי מושג על כך, או יותר גרוע, שלמישהו מהקולגות יש מושג... וישנו עוד נתון, והוא חשוב. הרבה פעמים מקורות (פוליטיקאים, דוברים, יועצים וכיו"ב) שמרגישים חופשי לדבר איתך בכנות יחסית לאורך רוב ימות השנה, חשים הרבה יותר נוח לבלף בזמן קמפיין בחירות או מו"מ קואליציוני.

 

וכך אני מגיע לליל שלישי בשבוע שעבר, לרגע שבו אילה חסון דיווחה לקראת חצות בערוץ 1 שמחר ברק יקרא לאולמרט להשעות את עצמו. בום. אם זה נכון (אני אומר לעצמי באותם רגעים) היום שלמחרת יהיה דרמטי, שלא לדבר על הימים שאחריו. ההמשך של הסיפור כבר ידוע. ברק אכן דרש מאולמרט ללכת ואיים בבחירות, קדימה נכנסה לסחרור, ש"ס הטילה אולטימטום משלה והתחושה הכללית היא של ערב בחירות. אילה חסון שיחקה אותה, שידרה ראשונה ידיעה מעולה שהתבררה כמדויקת. אבל אני רוצה להתעכב על נקודה שדווקא לא זכתה להתייחסות נרחבת סביב העיסוק במשבר הקואליציוני.

 

חסון דיווחה על כך שלהחלטה של ברק על האולטימטום לאולמרט קדמה התייעצות חשאית שהוא קיים עם מקורביו, המעניין שבהם הוא ראובן אדלר, פעם מבכירי פורום החווה והיום מקורב ללבני ושכן של ברק. המעורבות של אדלר מעניינת במיוחד בגלל החיבור הכפול שלו ללבני ולברק. ההתייעצות הזו היא בדיוק סוג ה"חורים השחורים" שעליהם אני מדבר. הידיעות החשובות שמסתתרות במחשכים.

 

העניין הוא שבלשכת ברק מתעקשים בתוקף שלא היתה שום התייעצות, ושראובן אדלר בכלל לא היה מעורב. יועץ התקשורת של ברק נשבע לכתבים שלא היה מפגש שכזה, וראובן אדלר הודיע לעיתונאים שדיברו איתו שהפעם האחרונה שראה את ברק היתה בכלל בארוע חברתי שהתקיים כמה ימים קודם. מצד שני אין לי ספק שאילה חסון לא בדתה את הדיווח על אדלר והמפגש הלילי, ממוחה הפורה. אז עכשיו לך תדע למי להאמין, ומי משקר לך בפנים. במיוחד לאור העובדה ההיסטורית המוכחת שלשכות ברק לדורותיהן לא תמיד הצטיינו באמירת אמת צרופה...

 

וזה רק סיפור אחד, שולי ומינורי ביחס לתמונה כולה. ממש בימים האלה כולם מדברים עם כולם, שולחים שליחים ומעבירים מסרים. אולמרט וברק, לבני ומופז, נתניהו וישי. בכל רגע נתון ייתכן שמתקיימת פגישה קריטית בנוגע לאיזה דיל פוליטי סודי. רק הערב דיווחתי על מגעים שהתקיימו לפני האולטימטום של ברק, על שיתוף פעולה בינו לבין נתניהו בהקדמת הבחירות, וחבירה מחדש ביום שלמחרת. המגעים לא הבשילו והידיעה היתה יכולה להיות משמעותית בהרבה אם היתה משודרת בזמן אמת.

 

גם אחרי הבחירות אפשר למצוא בקלות יחסית (ובדיעבד כמובן), הרבה ידיעות על אירועים שלא תמיד ידענו עליהם כשהתרחשו בזמן אמת, אבל עד אז עוברים הרבה ימים עם ההכרה שמשהו מתרחש ואתה לא יודע.