"תעשה לי משהו על נטשה הברזילאית", תבע העורך הבכיר. "מה?" ענה כתב חדשות החוץ. "נו, על הילדה מברזיל שחטפו אותה והתעללו בה במשך שנים. כמו הסיפור של נטשה, ההיא מאוסטריה שפדופיל כלא במרתף". הכתב, כלומר אני, שמע ועשה. סיפרתי את סיפורה של מרה דה אוליביירה, שנחטפה מביתה בגיל עשר, הוחזקה במרתף, ילדה את בתו של פדופיל, עד ששוחררה בגיל 19. התעללות נוראה. איומה. מחרידה. כל מילות התואר מדויקות. האמינו לי.

 

כשיצאתי מהאולפן אמרו לי מי שאמרו שזה "מזעזע", "מרגש ו"עצוב". צדקו. גם אמרו ש"זה ממש דומה לסיפור של נטשה קמפוש מאוסטריה". פה קצת פחות דייקו. והנה למה: המקרה האוסטרי של הילדה בת השמונה שנחטפה היה נדיר, אחד מתוך 1300 מקרים מדווחים של התעללות מינית בכל שנה. אפילו אם הנתון האמיתי גבוה הרבה יותר, נטשה קמפוש הייתה יוצאת דופן. מרה דה אוליביירה היא אחת מחצי מיליון. אמרתי את זה בשידור, אבל הנתון הזה לא עוזב אותי כבר כמה ימים: חצי מיליון קורבנות התעללות מינית בשנה. וזה רק הנתון הרשמי של הרשות להגנת הילד בברזיל. האומדנים הלא רשמיים גבוהים הרבה יותר.

 

שלא תהיה אי הבנה. האוסטרים אינם צחורים יותר מהברזילאים, רק משום שאלה בלונדינים ואלה מולטים. הראשונים יודעים להיות מושחתים, מרושעים ומטונפים לא פחות מהשניים, ולא רק בתחום עבירות המוסר והמין.

 ילדי רחוב בברזילאלא שבברזיל אין חוק שמגן על ילדים. כלומר יש, אבל הוא לא באמת נאכף. מספיק לומר שאמה של מרה פנתה למשטרה כשהילדה הייתה בת 13. המשטרה המליצה למשפחה לעבור שכונה, והפדופיל המשיך בשלו במשך חמש שנים. רק אז שכנה פנתה שוב למשטרה, והמניאק נתפס. והילדה הפגועה? היא כבר הפכה לנערה פגועה.

 

הקורבן האוסטרי היא קורבן, והקורבן הברזילאי היא קורבן. הכסף הגדול שנטשה קמפוש והסוכנים שלה קיבלו כדי לגולל את סיפורה בטלוויזיה לא הופכים את מצבה לטוב יותר מזה של מרה, שסיפורה נחשף בלי תמורה, בלי סוכן ובלי חשבון. אלא שבמדינות בהן נותנים לאנשים לעשות, סליחה על הביטוי, מה שבזין שלהם, הטוב והרע מועצמים פי מיליון. 45 אלף מעשי רצח בשנה (וזה עוד אחרי ירידה רצופה של ארבע שנים), 650 אלף נשאי איידס (וזה עוד אחרי שהממשלה מחלקת 20 מיליון קונדומים רק בתקופת הקרנבל), וחצי מיליון ילדים שעוברים התעללות מינית בכל שנה.

 

אז איזה מרכיב חיובי אפשר לחלץ מכל העגמומיות והייאוש שפרשתי כאן? אולי שכשממשלות לכאורה נודניקיות נכנסות לאנשים לתחתונים (אמיתיים,סמליים או וירטואליים), לא בהכרח מדובר באסון. אח גדול? אני מעדיף אותו על אח קטן פגוע או אחות קטנה סובלת.