בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום
משלוח תמונות לסלולר   קישור ישיר לכאן   דף כניסה


פוטנציאל מבוזבז

אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.
11/2012

חסרת מנוחה

4 השעות האחרונות של השבת עברו עלי בחוסר מנוחה קיצוני. לא הצלחתי לנוח (פעילות חביבה עלי בשבת בצהרים), ולא הצלחתי להתרכז בקריאת ספר, ואפילו את העיתונים קראתי מלמעלה. בסופו של דבר לקחתי את הנסיכה הקטנה וירדנו לשחק בגינה. ליתר דיוק היא שיחקה, ואני הקשבתי לבומים שבאו מרחוק וניסיתי לנחש לאן הם ייועדו. כמו בסוף יום צום, הסתכלתי כל כמה דקות על השעון ובדקתי מתי כבר תצא השבת. הניתוק מהעולם שאני כ"כ אוהבת בשבת, הופך לקשה מנשוא בימות מלחמה.

 

פעם זה לא היה ככה. פעם (כמו שאהוד מנור כתב) חבר היה חבר ושכן היה שכן. פעם תמיד היה מי שיעדכן. אחד המתפללים בבית הכנסת שבו התפלל אבי כשהייתי ילדה, היה אביו של הרמטכ"ל הנוכחי. לרוב הוא הגיע בחגים, אבל כשהיו חדשות חשובות, הוא הגיע גם בשבת רגילה ודיווח בפרוטרוט לכל המתפללים מה בדיוק קרה. זה שכן. במקום להשמיע לי מוזיקת טראנס מעצבנת במהלך שבת, יכל השכן מהדירה הצמודה להשמיע לי קצת חדשות. אולי זה היה חוסך ממני להתהלך בחוסר מנוחה עד לצאת השבת.

 

אנחנו מספיק קרובים כדי לשמוע את פיצוצי היירוטים, אבל מספיק רחוקים כדי לא לסבול מאזעקות. מצד אחד יש לנו שקט ויש שיגרה. מצד שני, יש תזכורת קבועה למה שמתרחש 5 ק"מ דרומית לנו. וגם השיגרה היא שיגרה מתוחה. כל יציאה של הילדים מהבית מלווה בתזכורת קבועה: "אם יש אזעקה, תזכרו: להישכב על הרצפה ולהניח ידיים על הראש. זוכרים?" כן, הם זוכרים. היום שמעתי אותם משחקים עם אחותם הקטנה במשחק מי מגיע ראשון למקלט. הקטנטנה אפילו חיברה שיר לכבוד המשחק: "למקלט, למקלט, אני הולכת למקלט". ולנו בכלל יש ממ"ד.

 

אחת הסצינות קורעות הלב בסרט "כנר על הגג" היא לקראת הסוף, כשאחרי פוגרום יהודי העיירה מעמיסים את מעט הרכוש שלהם על עגלה מסכנה (שאותה מושך בידיו טוביה החולב), ועוברים הלאה, למקום אחר. היהודי הנודד. האם גם אנחנו צריכים לזנוח את חבל הארץ המדמם הזה ולנדוד הלאה למקום שקט אחר, או שגם שם ירדפו אותנו? האם זה המקום השקט שעליו חלמו דורות של יהודים בגלות? לא יודעת. בין מלחמה למלחמה יחסית טוב ושקט פה, אבל לפעמים הספק עולה.

נכתב על ידי nina, 17/11/2012 23:02, בקטגוריות מלחמה, מהרהרת
12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של דרור ב-6/12/2012 00:11




דפים: 1  

החודש הקודם (8/2012)  
52,372
כינוי: nina
גיל: 43

ICQ:


מצב הרוח שלי:

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

 << נובמבר 2012 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30  

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרים דתיים » ±
« הדוסים של ישרא » ±
« נשים חזקות » ±





מה השעה?



טפיחה על האגו
25 הבלוגים הנבחרים של אפלטון לשנת 2006
בלוגים על הורות - כתבה מ"הלול"


מי אני?
אישה
אמא לארבעה: בת 13 בן 11 בן 8 ובת 3
מחפשת מה לעשות עם עצמי, ובינתיים עובדת כעצמאית
משתייכת לזרם הדתי לאומי, אבל נוטה ל"אורתודוכסיה מודרנית" (שזו דרך יפה לומר שאני דתייה לייט)
שמרנית ומרובעת. אוהבת שיגרה. צורכת תרבות מיינסטרים.


בטלויזיה שלי
C.S.I
The Amazing Race
איך פגשתי את אמא
האישה הטובה
האנטומיה של גריי
המפענחת
מחשבות פליליות
נשות קבע
עקרות בית נואשות
פרשיות סמויות
רצח מן העבר


תגיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnina אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על nina ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © נטוויז'ן בע"מ
עיצוב: איה