אודי הוא סוג של דייג, ששולח את חכתו למים העכורים של האינטרנט, וכנגד כל הסיכויים, מעלה במיומנות רבה פנינות נוצצות. חוץ מזה, אודי הוא גם חבר וקולגה, ודמות ידועה ואהובה במסדרונות הערוץ והגיע הזמן שאקדיש לו קצת מקום בבלוג הזה.

משוטטות בישראבלוג הבנתי שדי מקובל שיהיו דמויות בבלוג. אז תחי הדמות הראשונה שלי - אודי, בן 30 וקצת, חילוני רוחני (מהסוג שאני הכי שונא) שחולם להתחזק בדת, עדין ונחמד ומתעצבן לעיתים רחוקות מאוד. מדבר בהתרגשות ועם דמעה בעין על זמנו באוסטרליה ועל רצונו לחזור לשם. אוהב בישול (רק בתאוריה). אוהב לשחק אותה שדכן גם כשאנשים ממש מתנגדים... רגע! רגע!! בעצם.. לא חבל להפוך את אודי לקריקטורה? הוא בעצם אדם די מורכב שקשה להגדיר במשפטים ספורים! אבל זה נכון לגבי כולנו, אני חושב.. לא? אה... נזכרתי.. אודי שונא לנקות את הדירה שלו, אוהב את האוכל של אמא (גם כשהאוכל בושל בשבת ועכשיו יום חמישי והוא ספק מקולקל כבר) ושונא צביעות והתנשאות מכל סוג.

בפוסט של היום אני אכתוב על חלק קטן ומעניין במיוחד מהבלוגים שאודי שוכן בהם בקביעות ומרבה להתפלא ולהפליא אחרים בהם אין קץ:

הצדק - הבלוג של פיפרמנט -  בלוג פוליטי, חברתי, אנטי ממסדי שנכתב ע"י אישה בת 70 עם רוח לוחמנית של ילדה בת 16 היפראקטיבית ששכחה לקחת את מנת הריטלין האחרונה שלה. ציטוט לדוגמא מרשומה הנקראת " הטרמפיסטיות של המדינה" : "נמאס לי מהשרמוטות, הטרמפיסטיות האלה שחושבות שהמדינה צריכה לממן את הזיונים שלהם. כן אני בוטה ולא מגבילה את התוכן מגיל 18 כי זה מופנה גם לכל מיני בנות עשרה שנכנסות להריון  ומצפות שהמדינה תממן אותם.אם הן מספיק בוגרות להביא ילד לעולם הן מספיק בוגרות גם להחשף לטקסט הזה..." אודי מזכיר -" בת 70 חברה'! בת 70!"

בנויה לתלפיות - הבלוג של הזוייה - בלוג מהסוג האהוב ביותר על אודי - רווקות 30+. אבל גם אני עם כל הציניות שלי חייב להוריד את הכובע בפניו על המציאה הזאת. הכתיבה של הבחורה הזאת מדהימה וגם (לא פחות חשוב) מדליקה ומחרמנת. כמו איזה ספר רומנטי מהסוג הכי טוב שלא באמת קיים על המדפים... קבלו ציטוט מ"החמצה", רשומה שלה שקיבלה מקום שני ב"תחרות אהבה 2008" של תפוז:

"ואז זה קרה. האצבעות שלך רפרפו על הרגליים החשופות וחדרו באיטיות כמהססות מתחת לתחתונים, שנגעו ברטיבות מתוקה שחיכתה חודשים רבים להַרְפַּתְקָה כמוסה. באותו רגע הרגשתי כאילו נחלצתי משבי היצרים, מחומות ושערים שהקיפו את שנינו. וברגע שהורם מחסום הכניעה, הרגשת נוחות פתאומית. הידיים שלך מתפתלות על שפתים סקרניות. ובועות אוויר דמיוניות נפלטו מהחזה הזקור שעיסת אותו במעגלים, מעגלים כחבורת רקדנים שיוצאת במחולות ושעלה וירד בקצב מהיר. ותנועת הלשון שלך ריקדה על הפטמות כאילו היית בעל שמחה שמפזז לראות את בנו בחופה. ואני הצטמררתי מתחושת הגאולה, וכיסיתי את לחיי המתלהטות בסומק אדמדם כמו סדין שמצוירים עליו פרחים."

מדהיים לא? מילה מאודי - "היא מספר אחת ברשת. אף אחד לא כותב יותר טוב ממנה".

 

שכל לא יזיק - הבלוג של פיקסית נצחית - בלוג יפה, כואב, כנה, חושפני (לא בצורה שאתם חושבים) ומרגש, שהוא סוג של "יומן של נערה". הכותבת - בת 18, שבאה ממסגרת דתית, בדיוק סיימה תיכון, והיא על כסא גלגלים (נושא שעולה רבות בבלוג שלה). שווה לעבור על הבלוג שלה ארוכות ולהתרשם. דוגמא קלה, רשומה הנקראת שורות כחולות:

 "תמיד אני כותבת בעט כחול.

פעם ניסיתי לעבור לעט שחור אבל כחול זה יותר בשבילי.
אני אוהבת את הכחול החזק הזה שמציף אותי ברגשות עזים שגורמים לי לשפוך את הנפש שלי על הנייר.
ושהכחול עדין מידי אני כותבת לאט.
 
פעם לא הבינו את הכתב שלי,אפילו שניסחתי משטים מובנים.
היום מבינים את הכתב שלי,אבל לא מבינים מה רציתי להגיד.
אז לפני שאני נרדמת,בעט כחול, אני רושמת את מחשבותי, תוהה,לעיתים מתפללת,וכל כך מיוסרת ובוכה עם הכתב הכחול,כאילו הכתב הוא הדמעה שלא בכיתי מזמן.
 
והשבת לא יכולתי לכתוב בעט שלי וביומן שלי,
והנפש שלי פרפרה ובכתה לבדה.
ולפתע מצאתי את עצמי בוכה על הכל,על כל התקופה האחרונה,המעצבנת.
הוקל לי קצת,נמוגה הבדידות הזאת שישבה לי בבטן.
אולי כי זכרתי שיש לי את עצמי ויש לי את התוכניות שלי וזה בסדר.
יהיה טוב,תאמיני בזה.
ואולי..
 כי רק אני יכולה לנחם את עצמי בלילות בודדים עם חצי ירח. ."
אודי אומר - "היא רק בת 18, כשגיליתי את זה ממש לא האמנתי. היא כותבת מדהים. "
 
לאודי יש עוד הרבה המלצות ולי יש עוד הרבה שורות ריקות למלא. מי יודע? אולי ניפגש בעתיד פעם נוספת ב"פינה של אודי".