בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום
משלוח תמונות לסלולר   קישור ישיר לכאן   דף כניסה

כרוניקה של גט ידוע מראש

פליטות יד של אבא משברי. נישואים קורסים, מונולוגים מהערמונית, וקצת תאוות חיים.
1/2008

מציאות מקבילה
החיים פשוט עמוסים התרחשויות, ולקחתי הפסקה מהוירטואליה לקצת זמן. בנתיים הספקתי לאהוב, להיות בביקור משפחתי עם הילדה בפלורידה ולשחק בערב מונולוגים ששלמה פלסנר איש יקר ובמאי אלוף תפר בכשרון. הטקסט שאני משחק שם נכתב לפני לפנים, שהבלוג עוד היה בבטן, ואישתי לא היתה לשעבר. עכשיו נשארה עוד פגישה ברבנות בשביל הפורמליקה של הפרוד, ואני על במה עם הטקסט של תחילתו. עוד שלושה פעמים שזה יעלה בגדה השמאלית (אחד העם 70). שבת (5.1) ב 14 (לא נשאר ממש מקום) שלישי (8.1) ב 21 שלישי (15.1) ב 21 כרטיס עולה 20 שקלים ומי שהיה עד עכשיו דיווח על הנאה רבה אם כי לא בלתי משוחדת. הנכם מוזמנים. אה ויש גם טקסט: אז שתקנו באוטו בדרך לבית-חולים. אולי אין לנו כבר מה לומר. אולי כבר שכחנו איך מדברים. מצחיק, בדיוק התחלתי להאמין שיהיה בסדר, שהתאומות בבטן שלך ישרדו, שאולי גם אנחנו. אכלנו כל כך הרבה חרא במעט הזמן שאנחנו ביחד אבל הייתה תחושה שיותר טוב. כל הקונסטרוקציה הזו של אבא, אימא, וילדה, התחילה להרגיש נוח. אז נכנסת להריון עם התאומות. הבנתי שאני הולך להיות אבא לשלוש בנות. אני בקושי מסתדר עם עצמי. בינתיים אנחנו רצים, כבדים ממועקה, בין המשרדים של הבית-חולים, להחתים במזכירות המחלקה, לשלם בבניין ההנהלה, ובחזרה לפקידה ההיא ו... צריך להספיק הכול כי חאלס, אי אפשר למשוך את זה עוד. ההיריון הסתבך, והתחלנו לחשב סטטיסטיקות. בינתיים הסתמן שאנחנו כבר לא כל כך ביחד כמו שחשבתי. היה ריח כזה, כאילו מתחת לתבלינים האוכל מקולקל. לא דיברת איתי שבועות. עשיתי פרצוף כאילו כלום. הכול בסדר. המצב לא פשוט אז זה חורק. נשמן את זה קצת, זה יעבור. לא ייאמן כמה אנרגיה צריך להשקיע בשביל לנפח את הבועה הזו. אנחנו בתור לוועדה רפואית להפלות. חדר המתנה. בטלוויזיה ראינו ששנים-עשר מילואימניקים אכלו אותה סתם. הכול מסביב היה דם, והוועדה נאותה לאשר לנו את מנת הדם הפרטית שלנו. המצב בבית נהיה יותר ויותר קשה. העצבים התחילו לבעבע, כל דבר קטן היה מקפיץ אותי לשמיים, וכבר רציתי לברוח משם, לברוח הכי רחוק שאפשר. אבל לא ברחנו. לא ברחנו לשום מקום, ממשיכים לסחוב ולהדחיק. כמו שני חמורים עיוורים שסוחבים עוד ועוד ערמות של חרא, אבל עושים חיוך. בסוף זה התפוצץ. אחר כך התרחשה הפרוצדורה הרפואית. את משקשקת בחדר ניתוח. אני משתגע פה בחוץ, על איזה ספסל לבן. נפרד מהתאומות שחשבתי שהיו לנו. נפרד מהתאומות שהופכות עכשיו לפסולת ניתוחים. מלחמה. בדרך אני עוד מנסה לדבר עם אלוהים, זה שעזבתי כבר מזמן. אתה לא חושב שאתה מגזים? אני צועק, אבל בשקט. הוא לא עונה, זה בכלל לא קשור אליו, הוא עובד על אוטומט. הדם ממשיך לזרום מהטלוויזיה וממך. אני מתפקד, זה הכי חשוב לתפקד עכשיו. כמה ימים אחרי אנחנו עוד פה. תלושים. נקרעים אל תוך הכוח העצום של השגרה. ואין שום תוכניות, שום עתיד, גורנישט. ובתוך הריקנות הזו יש עדיין שני חמורים, והם עוד סוחבים את שקי החרא שלהם. אבל אנחנו לא מחייכים. אולי נלמד לדבר.

נכתב על ידי ראש פורטיש, 2/1/2008 23:52
17 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של Kilgore Trout ב-27/10/2008 16:16




דפים: 1  

החודש הקודם (11/2007)  
3,332
כינוי: ראש פורטיש
גיל: 45

ICQ:


מצב הרוח שלי:

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS לתגובות   (הסבר)

 << ינואר 2008 >> 
א ב ג ד ה ו ש
    1 2 3 4 5
6 7 8 9 10 11 12
13 14 15 16 17 18 19
20 21 22 23 24 25 26
27 28 29 30 31    

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש


המורים למוזיקה (ועוד)
שגמן
רוצחת הרוק
העונג של גיאחה
הפונ'ץ שבבועז
דויד פרץ
עידן אלתרמן (הסיפור האמיתי)


תל-אביביזם
(לא) על הברכיים
מנוערת אך לא מעורבבת
מותחת את הקפיץ
לשאוף לנשוף
אוראלית ותיקה
הדודה
הבלוג של תם
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לראש פורטיש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ראש פורטיש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © נטוויז'ן בע"מ
עיצוב: איה