לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
לבלוג המלא |  עריכה |  בלוגים קרובים |  בר קבועים |  הוסף לקבועים שלי |  ישראבלוג


נגיסה מהתפוח
"זהו חלק מתמצית האמהות, לצפות בילדתך גדלה להיות אדם בפני עצמו, ולא להיות מסוגלת לעשות משהו בעניין. אחרת ילדים היו חיות מחמד ותו לא." (הת'ר ארמסטרונג)



10/2006

חיי כלוח מודעות

המייל הבא הגיע אל תיבת הדואר שלי:  
מאזינה ברקע- כבלוגרית מובחרת אנחנו רוצים לשתף איתך פעולה
שלום רב
לפי מה שראיתי הכינוי שלך הינו "מאזינה ברקע"   מהבלוג הידוע : נגיסה מהתפוח  .
שמי גלעד אלסטר ואני מייצג חברה העוסקת בשיווק באינטרנט וביחסי ציבור בזירות שיחה באינטרנט. אנחנו מנהלים מספר מותגים ישראליים ובינלאומיים.
אנחנו רואים בכותבי בלוגים עיתונאים לכל דבר ועניין. לכל בלוגר עשרות ומאות אלפי קוראים והוא מתפקד היום כ"עיתונאי החדש" וכמנהיג דעה.
בזירה המסורתית, עיתונאים מקבלים חדשות לבקרים קומוניקאטים ומוצרים חדשים, על מנת להתנסות בהם ולעדכן את הקוראים שלהם אודותם.
באותו אופן, אנו מבקשים לקיים איתך שיתוף פעולה דומה: אנחנו נשלח אליך מידי פעם בפעם קומוניקאטים ומוצרים, ואת תדאגי לספר עליהם לקוראיך.
לא לא, אין לנו עניין להתערב בתוכן. אנחנו באמת רוצים שתבחני את הדברים ותכתבי עליהם ככל העולה על רוחך.
העבודה מול בלוגרים כמוך, היא חדשנית בעולם ובארץ בפרט. אנחנו מאמינים שבמידה ופעילות מסוג זה תצלח ותתפתח,  נצליח – ביחד איתך - לנסח שיטות תגמול לבלוגרים ולהעצים את הבלוג, חשיבותו ותכניו. (הרי בסופו של דבר את רוצה להשאיר את הקוראים שלך מעודכנים, בדיוק כפי שעושה זאת העיתונאי מידי בוקר כשהוא בודק מיילים או רץ לפקס).
כפיילוט, אנחנו מעוניינים לשלוח אליך חבילת מוצרי טיפוח ופינוק של מותג ידוע (לא דוגמיות!). על מנת לעשות כן, אנחנו מעוניינים בהסכמתך לקחת חלק בפיילוט וכן את הכתובת המדוייקת למשלוח המוצרים.
ערכת הטיפוח תגיע אליך בדואר רשום, בליווי מידע על המוצרים.
כל שעליך לעשות, יהיה להתנסות במוצרים ולכתוב עליהם כל מה שבא לך. כן כן, ממש כל מה שבא לך.
 

התגובה הראשונית שלי היתה: "פחחחחח". אני "בלוגרית מובחרת"? "הבלוג הידוע"? מדובר בבלוגונצ'יק צעיר, שעוד לא יבש החלב מעל שפתיו. אני מבינה את הרצון להחמיא לאגו של הבלוגר, אבל, נו, באמת.  
אחר כך חשבתי רגע ברצינות על ההצעה הזו. בעיקר, ניסיתי לתת הנמקות משכנעות לתחושת ה"איכס" שעלתה בי. זה לא סוד שיש הרבה חברות מסחריות ומשרדי יחסי-ציבור שרואים ומשתמשים ברשתות החברתיות כפלטפורמה שיווקית. אישית, אני שונאת להתקל בפרסום סמוי בפורומים ובטוקבקים. זה מעצבן אותי בדיוק כפי שמרגיז אותי לקבל פרסומות מוקלטות בטלפון.

אין לי שום דבר עקרוני נגד פרסום. יש לי הרבה מה לומר על איך מפרסמים. כניסת הפרסומות לתחומי חיים אישיים יותר היא סוג של פלישה לפרטיות. כשאני כותבת בפורום הורים, אני מניחה שהכותבים הם הורים כמוני, ומתייחסת בהתאם למה שהם כותבים. אני נותנת משקל גבוה יותר להמלצה של אמא על מוצר כלשהו, מאשר לזו של יחצ"ן. כשיחצ"נים כותבים בפורומים על מנת לפרסם מוצר כלשהו, זה מעצבן ומעורר אנטי (ובדר"כ גם מאוד שקוף).

באותה מידה, אני לא ארצה לקרוא בלוגר שיפרסם מוצרים. נכון, אני אוכל לכתוב "ממש כל מה שבא לי" אבל ההשפעה כבר שם. לכל הפחות בכך שאכתוב על המוצרים של חברה X ולא על אלו של חברה Y.  
אין לי שום התנגדות לפינות צרכנות מוצהרת בעיתונות או באתרי אינטרנט. זה לגיטימי בעיני, כל עוד השקיפות קיימת. אולי גם בבלוג, שבו מראש הבלוגר כותב: כאן אני אכתוב סקירות על מוצרים שונים שנשלחים אלי. אבל הבלוג שלי אינו כזה, וללא שקיפות מדובר לדעתי בסוג של הונאה. אני לא ארצה לקרוא בלוג כזה ובוודאי לא לכתוב כזה.  

חוץ מזה, זה מוציא את כל הכיף מהכתיבה. מי בכלל רוצה להיות "עיתונאית לכל דבר ועניין"? מנהיגת דעה, אולי, אבל עיתונאית? לא תודה (מבלי לפגוע בעיתונאים - יש עוד הרבה מקצועות שאני לא מעוניינת בהם).  

 

עדכון: כצפוי יש בלוגרים נוספים שקיבלו את אותה פניה.

* בגלובס

* ג'וליאנה מתלבטת, ולבסוף מסכימה.

* כרמל מחזיקה בדעה שלי.

* גם אריאלה נוטה להסכים.

ויש נוספים. נחמד להיות בחברה כזו מוצלחת

מאזינה ברקע
9/10/2006 11:06, בקטגוריות בלוגינג
13 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-15/10/2006 11:32



לא דיברנו עוד על דיאטה

את ההיריון האחרון סיימתי עם עודף מפואר של 34 קילוגרמים. לא עוד השמנה מעצבנת. לא עוד דימוי גוף בעייתי.  המציאות הזו הייתה כואבת (בעיקר בגב) ומפחידה. אם בעבר התייחסתי לבעיית ההשמנה שלי כאל משהו טורד ומתסכל, אבל נסבל, עכשיו התחילה לחלחל הכרה מאיימת משהו. אם הגעתי לאן שהגעתי, מי יערוב לי שלא אמשיך ואתדרדר?  עוד מעט אראה כמו חמותי. ואולי גרוע מכך. את הדימויים הרוטטים שאימצתי אחסוך מכם.

דווקא הייתי אופטימית. לפני ההיריון אימצתי תוכנית תזונה וספורט שחוללה בי קסמים. על פי הספר הרזייה שפויה (סמדר פרגר, הוצאת מטר) עברתי לתזונה בריאה ודלת שומן ופעילות גופנית קבועה. השלתי מעלי 11 קילוגרמים של שומן, אכלתי לשובע והרגשתי נפלא. כל מה שהייתי צריכה לעשות כעת הוא לחזור לתוכנית.

נכשלתי. פעם אח פעם אחר פעם. כישלון! עצלנית! חסרת חוט שידרה! נכון שהלקאה עצמית לא הביאה אותי לשום מקום, אבל זה מעביר מצוין את הפגישות בטיפול.

 

ההצלה שלי הגיעה בדמותה של המלאכית הפרטית שלי. חברה טובה, פסיכולוגית במקצועה, שהציעה לי הצעה אשר לא יכולתי לסרב לה. בתחילת יולי התחלנו בסדרה של פגישות שבועיות של טיפול באמצעות NLP ודמיון מודרך. היא באמת הצילה אותי. אפשר לומר שזכיתי בקבוצת תמיכה קבועה, עם כל היתרונות של האוזן הקשבת, ושפע של רעיונות ושיטות להתמודדות, ובלי החסרונות ובראשם הצורך להקשיב במשך שעה בשבוע לצרות של אנשים שאני לא מכירה. (סוציומטית? אולי.)

 

התוכנית נשארתי עם ההרזיה השפויה. כל דבר שאי פעם למדתי וקראתי בנושאי פיזיולוגיה, דיאטה ותזונה, אומר לי שזו התוכנית הנכונה ביותר עבורי (וגם בכלל, אבל אני לא מתחילה עם מיסיונריות). הפעילות הגופנית היא מכשול לא פשוט עבורי. אני לא אוהבת את זה. אבל הצלחתי ליצור לעצמי תנאים שבהם המחיר הלוגיסטי יהיה קטן ככל הניתן, וארבעים דקות ביום אני כן מביאה את עצמי להשקיע.

 

מטרות בינתיים הפגישות נשארות בתחום ה-NLP. כפי שמוסבר כאן (בבהירות ובלי עודף ניו-אייג'), הטיפול סב סביב מספר שאלות, שהעיקריות שבהן הן: 1. מהי המטרה שלך? 2. איך תדעי שהשגת את המטרה? 3. מה מונע ממך או עוצר אותך להשיג את המטרה? אני מוצאת שהגדרת המטרות מאוד עוזרת לי להתמקד במה שאני עושה. זה מתחבר מצוין לצורת המחשבה האנליטית שלי. יחד עם זאת, לא תמיד אני יודעת לזהות שאני אכן משיגה את המטרות שלי. צריך לחזור אליהן ולהאיר את ההצלחה, שתמיד מוסתרת לאור של הכישלון.

 

הגוף שלי התבגרות לא באה לידי ביטוי רק בקמטים הקטנים שמופיעים פה ושם. חילוף החומרים שלי הואט. שני הריונות, מסתבר, משאירים את חותמם והכל זז הרבה הרבה יותר לאט. אני מקווה שהאיטיות הבלתי נמנעת של התהליך תעזור לי גם להכיר טוב יותר את הגוף שלי. מה מקל עליו ומה מקשה עליו. What makes me tick?

כרגע אני שוקלת להוציא לגמרי מהתזונה שלי את כל הסוכר הלבן והקמח הלבן, ואולי גם אורז לבן. נדמה לי שהם עושים לי רע מאוד.

 

תובנות פרפקציוניזם הוא תכונה שקשה לחיות איתה. בגללו אני פעמים רבות מוותרת מראש, בגלל שאני מפקפקת בהצלחתי, ואם לא אצליח, מה טעם בכלל להתחיל? קש לי להלחם בו, כי הוא כל כך מוטמע בי. מה שאני מנסה לעשות הוא לזהות אותו כשהוא נכנס לפעולה, ולהתמודד איתו.

חשבתי לכתוב לסיום כמה הצלחתי לרדת במשקל עד כה. אבל המספרים האלו, גם אם אני עוקבת אחריהם, אינם משקפים באמת את ההתקדמות שלי – לא הנפשית ואפילו לא הפיזית.

אז לסיום: אני עומדת במטרות שלי.

מאזינה ברקע
8/10/2006 12:33, בקטגוריות בואו לא נקרא לזה דיאטה
0 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'


הצילו, הן חזרו!
 

ה ג ו י א ב ו ת

לגויאבות אין ריח. מדובר בסירחון, בצחנה מתועבת ובלתי אנושית. העובדה שיש אנשים שנהנים מהטעם והריח, הזויה בעיני.
 

הסיוט נחלק לשני סוגים, המכולת והסופרמרקט.

במכולת הגויאבות מוצגות בערמה חיננית מיד בכניסה. בצמוד לקופה. עננת הסירחון מקדמת את פני רגע לפני שאני נכנסת, ואני עוצרת נשימה כדי להצליח להכנס פנימה. את הקניות אני מבצעת במהירות, כי לא נעים להקיא לפני כל אנשים האלו. את התור בקופה אני מסיימת חיוורת וירקרקה.

"למה?" שאלתי פעם בעל מכולת נחמד במיוחד, כשאני מנסה נואשות לשאוף אוויר בלי להפעיל את הקולטנים האולפקטוריים, "למה אתם חייבים לשים את הגיאבות ממש בכניסה?"

"בגלל הריח", הוא הסביר, "כדי שלא ימלא את כל החנות."

וואלה. תודה.

 

בסופר אפשר לחוש את עקבות הצחנה עוד במחלקת מוצרי החלב. הכניסה למחלקת הפירות והירקות מתוכננת מראש כמו מבצע צבאי, כאשר הגויאבות מונחות במיקום אסטרטגי: בין התפוזים לבננות. אני אוספת את העגבניות והמלפפונים במהירות לעגלה, עוצרת ליד הפלפלים כדי למלא את הריאות באוויר נקי ועוצרת נשימה. יש לי דקה למלא שקית תפוזים ושקית בננות ולהימלט. לתשומת ליבי - אולי כדאי להתאמן על עצירת הנשימה? עם קצת עבודה בטח אגיע לשלוש דקות.

 אני לא מבינה משהו. אם הצליחו להוציא לעגבניות את הטעם, לאבטיח את הגרעינים ולפלפלים את הצבע, למה אי אפשר להוציא לגויאבות את הריח?

מאזינה ברקע
7/10/2006 01:07, בקטגוריות שאלות קיומיות
4 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-8/10/2006 07:33



זכרון

שולחת יד לקחת ספר ישן. מן הדפים מנשב אלי ניחוח שמים אפורים, גשם ודשא באחו, וזכרון מילותיו של הסיפור, שקראתי אינספור פעמים.
 
ומאחורי הזכרון הזה, כאילו אורב לי, זכרון שלך.
 
אני שוב ילדה שחוזרת הביתה מבית הספר. אתה מחכה לי, יושב במקומך הקבוע, מחייך אלי. החיוך המשפחתי המפורסם שהיום אני רואה על פני אחי.
ואחר כך -
מה את קוראת היום?
מספרת לך, ואנחנו מדברים. על הספר, על חווית הקריאה. על המחוזות שאליהם הדמיון סוחף אותנו.
 
אני נזכרת בהליכה המשותפת לשבוע הספר. אוספים ספרים ביחד, מרשימות קריאה משותפות. אתה ואני.
ובבית, "חוטפים" זה לזה את הספרים המוצלחים, אפילו חולקים אותם, אתה קורא בבוקר ואני בערב.
 
 
כל כך מהר, ובלי שאני שמה לב כמעט, אני שוקעת במחשבות עליך, בזכרונות שלך.

המילים נכתבות כאן כל כך תמציתיות, וכל כך מאופקות. תיעוד סדור וקר כמעט. הן לא מצליחות לצייר את הדמעה שמאיימת להמלט, ואת המחנק הזה בגרון, או את הפנים המתכרכמות לבל אבכה. אני מתגעגעת אליך כל כך וזה מחריף בכל פעם שאני מרשה לעצמי לחשוב עליך.
 

מאזינה ברקע
5/10/2006 23:56, בקטגוריות חיפוש עצמי
5 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-7/10/2006 07:04



משפחתי וחיות אחרות

למען הקוראים היקרים, היכרות קצרה עם הנפשות הפועלות בביתי הצנוע:

- בעלי היקר, איש רב פעלים ועסוק שאני אוהבת הרבה שנים. הוא יכונה להלן העזר שכן הוא כנגדי (במובן החיובי של המילה).

- ביתי הגדולה, היום בת 7. היא יפה ותמירה, ובעיקר חכמה, מוכשרת ורגישה במיוחד. תכונה להלן הבכורה. לידתה שלה, היתה לידתי שלי כאם.

- בני הצעיר, היום בן שלוש. ילדון שובב ונמרץ, מוזיקאלי ונבון. יכונה להלן השובב, מטעמים ברורים.

- הכלב שלנו, כבר בן שבע וחצי. יכונה להלן השטיח על שם התנוחה החביבה עליו.

- אני, נעים מאוד, אכונה להלן מאזינה ברקע, על שם הדבר שאני עושה הכי הרבה באינטרנט

מאזינה ברקע
4/10/2006 06:19, בקטגוריות משפחתי
2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-5/10/2006 17:22






אני מאזינה ברקע
ואלו הנפשות הפועלות

רוצים מנוי בשקל? סתם, זה בחינם
כן, למה לא   מספיק ודי
  שלח
יש גם מנוי SMS. רוצה?
כן, צרפו אותי!  תודה, מספיק לי

 (מה זה?)


שלח המלצה לחבר




חלון מסרים:
הוסף מסר



כותבת על


מי בא לבקר?

נעמהנונה:]
Lady Stardust!
אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה.
מחוץ לקופסה


הבלוג חבר בטבעות:
« אי-מהות » ±


חיפוש בבלוג: 

חפש
ארכיון:
 << אוקטובר 2006 >> 
א ב ג ד ה ו ש
1 2 3 4 5 6 7
8 9 10 11 12 13 14
15 16 17 18 19 20 21
22 23 24 25 26 27 28
29 30 31        

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למאזינה ברקע אלא אם צויין אחרת. האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מאזינה ברקע ועליו/ה בלבד
2005-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze


9,078