לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
לבלוג המלא |  עריכה |  בלוגים קרובים |  בר קבועים |  הוסף לקבועים שלי |  ישראבלוג


נגיסה מהתפוח
"זהו חלק מתמצית האמהות, לצפות בילדתך גדלה להיות אדם בפני עצמו, ולא להיות מסוגלת לעשות משהו בעניין. אחרת ילדים היו חיות מחמד ותו לא." (הת'ר ארמסטרונג)



10/2006

לא! לתוכנית ספדי
אני אוהבת את ירושלים, ואת ההרים שסביב לה. כיף לי לגור פה בתוך כל הירוק הזה. מחצר ביתי נשקף נוף הררי ומיוחד, טבעי למרות הכביש המתפתל במרכזו והישובים השכנים על הרכס. אני עוד זוכרת בקרים בהם היה מעיר אותי אבא, ומראה לי בחלון משפחת צבאים שהגיעה כמעט עד סף ביתנו.


טרסות בהר חרת. צילם יוסי קמחי.

תילי תילים של מילים כבר נכתבו על תוכנית ספדי ועל ההרס שהיא טומנת בחובה. הרס לנוף, הרס חברתי והרס העתיד של עיר הבירה. כמי שאינה בעלת זכות הצבעה בירושלים, אבל חיה בסמוך לה ואוהבת את העיר, אני מודאגת מאוד ממה שקורה לעיר מזה למעלה מעשור.
 
האבסורד הוא שלא מדובר כאן בתוכנית שאין לה מתנגדים מלבד קומץ מטורפי איכות סביבה. יש מתנגדים רבים, כולל חברי כנסת ופעילים פוליטיים שונים. ויחד עם זאת, כל הסימנים מצביעים על כך שמחר במשרד הפנים, ההחלטה שתתקבל תהיה חיובית – כן לתוכנית.
 
מחר (יום שלישי) בשעה שמונה בבוקר, תתקיים ההפגנה המכרעת מול משרד הפנים בירושלים. אני אהיה שם - זהו המעט שאוכל לעשות למען הבית שלי, למען ירושלים, למען הטבע היפה שיש לנו פה. בואו!



תודה לעידן דורפמן

מאזינה ברקע
16/10/2006 11:59, בקטגוריות מעורבות
7 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     3 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-17/10/2006 20:51



אמא, היורה הגיע!

סוף סוף יש תירוץ להוציא את המטריות מהארון! איזו התרגשות.

 

אני אוהבת סתיו. אוהבת את הריחות של הגשמים הראשונים, את רעננות המנטה בכל נשימה. נהנית להתעטף בצעיף או סוודר כשהערב מצטנן והולך.

 

חבל שאחריו מגיע חורף...

גשם!

טיפה, הבוקר בגינת ביתי

 

מאזינה ברקע
15/10/2006 13:14, בקטגוריות שומדבר מיוחד
4 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של נועה ב-16/10/2006 00:43



המאהב
הוא מלטף את פני בעדינות. שתי ידיו חופנות את לחיי, ופניו מתקרבות עד שהן נוגעות בשלי. "אני אוהב אותך מאוד" הוא לואט, ונצמד אלי בחיבוק. אני משיבה חיבוק חם ונושקת למצחו, "גם אני", אני משיבה.
 
אנחנו בחדרי, מתעוררים לבוקר סתווי אפרפר, אחרי ליל חלומות משותפים. הוא יודע תמיד מתי אני ישנה לבדי, ומגיע אלי, בחסות הלילה, לחבק אותי בשנתי.
 
ידו מושטת תחת חולצתי והוא מנסה למשמש את שדי, כפי שהתרגל לעשות מיום שאנחנו ביחד. אני מחייכת אבל מושכת את ידו משם. הוא מחבק אותי שוב בלהט. ואז עוצר לרגע, כאילו נזכר בדבר מה, ושואל: "את יכולה להדליק לי הוֹפּ, אמא?"

מאזינה ברקע
14/10/2006 20:54, בקטגוריות משפחתי
6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-16/10/2006 08:24



רוצה חתול בשששששקל?

בווינט מדווחים שנסגרה חברה לשיבוט חתולים, מחוסר ביקוש. תמוה. מי לא היה משלם 32 אלף דולר (במבצע!) כדי לשבט את החתול שלו?

 

מצד שני, אם יש לי פרה, אני יכולה לשבט אותה ומשם השמיים הם הגבול.

הסבר על המקור בוויקיפדיה.

מאזינה ברקע
12/10/2006 11:04, בקטגוריות לול!
4 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-12/10/2006 13:56



תעשיית היופי
אתמול בזמן אימון על מכשיר הריצה, צפיתי לראשונה בתוכנית התחקירים של דנה וייס. הפרק ששודר אתמול עסק בשני היבטים של תעשיית עיצוב הגוף – דיאטות ובניית שרירים. הפרק היה מאוד מעניין, ובשונה ממרבית התוכניות שראיתי עד כה בנושא, לא נתקע דווקא בנישה של הפרעות אכילה קשות, אלא בדק היבטים אחרים של הנושא.
 
כמה מחשבות שהיו לי אחרי התוכנית:
משקל המחמאות
אני לא טובה במיוחד בקבלה עצמית. כן, הייתה לי תקופה קצרה כזו, והיא נתנה לי מוטיבציה מצוינת לדיאטה. התפעלתי מאוד מקבוצת הרקדניות השמנות (אאוץ'. קשה לי כל כך לכתוב את המילה הזו!) שמקבלות את עצמן באהבה. אני מתקשה לעשות את זה לעצמי, ומתקשה לעשות את זה לאחרות. אני עדיין צריכה לעבוד על עצמי בדרך לאותה קבלה.
 
מישהי שהפכה את הקבלה העצמית לדרך חיים, היא מרילין וואן, שכתבה ספר בשם "שמנה!אז מה?" אשר עוסק בנושא של אהבה עצמית וקבלה עצמית, וגם באותו נידוי חברתי קיצוני שהשמנים עומדים בפניו. אני לא נתקלתי בעצמי בקיצוניות כזו. אני בטוחה שלילדים שמנים היום הרבה יותר קשה מאשר בעת שאני הייתי ילדה. אבל כמבוגרת, אני לא זוכרת מתי חשתי אפליה על רקע זה במקומות עבודה או במקומות אחרים. עניין של מזל? או שלמזלנו, אנחנו עוד לא אמריקה?
אותה מרילין המציאה משקל שהיא קוראת לו "Yay scale". משקל שלא מציג כלל מספרים. את עולה עליו והוא מכריז: "את מהממת!" או "את סקסית!" או "את מושלמת!". הקונספט הזה מקסים בעיני. אני שוקלת לאמץ אותו. אפשר להמשיך עם הרעיון הזה לתחומים נוספים. למשל, להחליף את מד המהירות במכונית שיכתוב לך איך אתה נוהג: החל מ "הולך על בטוח!", המשך ב "גבר גבר!" וכלה ב "יש אישור המראה ממסלול 33".
 
 
כושר ¹ רזון
שימחו אותי מאוד הנתונים ממחקרים שנערכו לאחרונה, ולפיהם לכושר הגופני יש השפעה הרבה יותר גדולה על הבריאות מאשר לשומן. כלומר, אדם במשקל תקין אבל בכושר גופני נמוך, נמצא בסיכון גבוה יותר למחלות לב מאשר אדם בעל עודף משקל אבל בכושר גופני טוב.
זה נשמע הרבה יותר הגיוני ומתיישב טוב עם תפיסת החיים שלי. אימצתי בחום. זה אומר, מבחינתי, שיש לי על מה לעבוד, אבל שאני בכיוון הנכון בכך שאני מתמקדת בתזונה בריאה ופעילות גופנית.
 
 
אמא, אבא
כפולו-אפ על פרק קודם שלא ראיתי, הסתיים הפרק בפגישה עם נערה בת 16 בעלת עודף משקל רב. היא נפגשה עם רופא שהציע לה ניתוח קיצור קיבה, ונפגשה עם דיאטנית שמתנגדת לדיאטות (כל הכבוד!) ועם אשה שעברה בעברה ניתוח דומה.
מה שעורר בי זעזוע עמוק היה לראות אותה יושבת במטבח ביתה, ולשמוע את אמה "יורדת" עליה – כמה הבת אוכלת, איך היא נראית, כמה זה מגעיל בעיניה. אותה אמא, אני מניחה, חשבה שהיא תעורר מוטיבציה אצל הבת שלה להסיק לאכול ולרדת במשקל. "זה לא אכילה רגשית, אני חושבת" היא אומרת שם, ואני כמעט נחנקתי. רק מלשמוע איך היא מדברת לבת שלה התחשק לי לרוץ למטבח ולאכול משהו מתוק.
 
פגשנו גם נערה צעירה אחרת שרוצה, כמובן, לרזות. אם תשאלו אותי היא לא שמנה ולא רזה. השיטה שלה, לעדותה: צום. "וזה עובד?" מתעניינת דנה וייס. "לא", עונה לה הנערה בכנות. אחר כך מתבהרת התמונה, כשהאמא (שגם "לא אוכלת כמעט כלום") והאבא מגיעים הביתה. האב נושא כרס חגיגית קטנה, ומשיב לשאלת המראיינת "כן, יש לי בעיה עם השומנים שלה! למה? היא בחורה צעירה, היא צריכה להראות טוב".
 
הלב נחמץ למראיה של אותה נערה צעירה שלעולם לא תצליח להיראות כמו שאביה מצפה, ולנצח תרעיב את עצמה ותרגיש רע בגלל זה. גרוע מכך, הצום הזה יביא אותה בתוך כמה שנים (אני מהמרת על השירות הצבאי) להשמנה ואולי אף השמנה קיצונית.
 
 
אני מאוד מתעניינת בנושאים האלו, לא רק בגללי, אלא גם – ובעיקר – בגלל הילדים. אני עוקבת בזהירות ובתשומת לב הן אחר הרגלי האכילה שלהם (שלו קצת מדאיגים) והם אחרי אמירות והתנהגויות שקשורות למשקל ודיאטה – מצידם ומצד הסביבה שלהם.  אני נחושה לעשות כל שביכולתי כדי שדימוי הגוף שלהם יהיה בריא ומאוזן. אני יודעת שהחלק הקשה ביותר עדין לפני.

מאזינה ברקע
10/10/2006 12:31, בקטגוריות בואו לא נקרא לזה דיאטה
1 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של חוד התער ב-11/12/2006 13:54






אני מאזינה ברקע
ואלו הנפשות הפועלות

רוצים מנוי בשקל? סתם, זה בחינם
כן, למה לא   מספיק ודי
  שלח
יש גם מנוי SMS. רוצה?
כן, צרפו אותי!  תודה, מספיק לי

 (מה זה?)


שלח המלצה לחבר




חלון מסרים:
הוסף מסר



כותבת על


מי בא לבקר?

נעמהנונה:]
Lady Stardust!
אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה.
מחוץ לקופסה


הבלוג חבר בטבעות:
« אי-מהות » ±


חיפוש בבלוג: 

חפש
ארכיון:
 << אוקטובר 2006 >> 
א ב ג ד ה ו ש
1 2 3 4 5 6 7
8 9 10 11 12 13 14
15 16 17 18 19 20 21
22 23 24 25 26 27 28
29 30 31        

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למאזינה ברקע אלא אם צויין אחרת. האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מאזינה ברקע ועליו/ה בלבד
2005-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze


9,078