לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
לבלוג המלא |  עריכה |  בלוגים קרובים |  בר קבועים |  הוסף לקבועים שלי |  ישראבלוג


נגיסה מהתפוח
"זהו חלק מתמצית האמהות, לצפות בילדתך גדלה להיות אדם בפני עצמו, ולא להיות מסוגלת לעשות משהו בעניין. אחרת ילדים היו חיות מחמד ותו לא." (הת'ר ארמסטרונג)



6/2010

נחת
השובב הקטן שלי התחיל כיתה א' השנה, ואם נהניתי לצפות בבכורה שלי, אני נהנית עוד יותר לצפות בו. 

היינו מאוד מוטרדים לפני שהשנה התחילה. זה שלילד יש סוג של הפרעת קשב היה די ברור, וקושי לא קטן בהתארגנות. גם מרפאה בעיסוק וגם חברתי הפסיכולוגית חשבו שכדאי להתחיל בתהליך אבחון ולעזור לילד כבר עכשיו, ואפילו התקשרתי להדסה אופטימל כדי לקבוע לנועם תור לאבחון פסיכו-דידקטי, כדי שלא להגביל את עצמנו לאבחון נוירולוגי בלבד, אבל התברר לי שאבחון כזה לא מבוצע לפני כיתה ב'. בינתיים, אם כך, החלטנו להניח את האבחונים בצד ולראות איך הולך.

נכון, נועם צריך הכוונה ותזכורות לגבי המשימות שהוא צריך לבצע, אבל זה ממש בקטנה, ובכיתה הולך לו מצויין. אנחנו נשארים עם האצבע על הדופק, אבל קצת יותר רגועים. הוא מצליח לקרוא יפה מאוד, והתסכול היחיד שלו הוא מההתקדמות האיטית בכיתה. 

זה כאין וכאפס לעומת החשבון, ושם אני מביטה בו ומשתאה, בעיקר כי אני תמיד הייתי כל כך בינונית בחשבון (וכך גם אבא שלו) ואלמלא הוא היה כל כך דומה לנו, הייתי תוהה אם לא החליפו אותו במקרה בבית החולים. המורה לחשבון מאוד מרוצה - נועם עובד יפה בכיתה, מבין היטב, יסודי. נו, ברור שהוא מבין היטב. אם בכיתה הם עובדים על תרגילי חיבור שתוצאתם עד לספרה 6, בבית כבר מזמן הפסיק להתעניין בחיבור וחיסור (קטן עליו), ועכשיו הוא עושה לו תרגילים בלוח הכפל. 

חשוב לי מאוד שיהיה לו בסיס חזק וטוב, ולכן אנחנו מסבירים לו כל הזמן כמה חשוב לעשות את התרגילים שהמורה נותנת, ולתרגל, וכדי שיהיה לו כיף, אנחנו עושים איתו בבית תרגילים ומשחקים בחשבון מתקדם יותר. 

מי שמתוסכל מהיכולת המרשימה שלו לחבר ולחסר בע"פ היא אחותו הגדולה, שאינה זריזה כמוהו. מצאתי את עצמי מנהלת איתה השבוע שיחה, כנראה לא בפעם האחרונה, ומסבירה לה שחוכמה ואינטיליגנציה מתבטאות באופנים שונים אצל אנשים שונים, ושהעובדה שנועם מחשב טוב ומהר ממנה, אין משמעותו שהוא חכם ממנה...

מאזינה ברקע
29/10/2009 08:18, בקטגוריות משפחתי, חינוך
1 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של Duke D'Harlequin ב-29/10/2009 10:29



ביסים קטנים

הסרט הזה הוא אחד העדינים והרגישים ביותר שראיתי. חייכתי ודמעתי גם יחד.

 


הבכורה: "אמא, אמא, אמא! הבולבול של השובב מתנגד לכח המשיכה!"

השובב: "באמת! תראי!" (מדגים)

 

כשגמרתי להיחנק מצחוק, סיכמתי עם העזר שאין יותר מקלחות משותפות.

 

 

מאזינה ברקע
18/10/2008 19:13, בקטגוריות משפחתי
6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-2/11/2008 22:37



נוסטלגיה מאורגנת
[ברוח התקופה, עדכנתי את עיצוב הבלוג]

מדי פעם יש לבית הספר של הבת שלי הברקות חיוביות. ביום שישי אירגנו פעילות משותפת של הורים וילדים בשם "משחקים של פעם". במשך שעה וחצי עברנו ארבע תחנות, ובהן לימדנו את הילדים לקפוץ בחבל ולשחק בגומי, לשחק בקלאס ובחישוק, קרענו אותם במחניים ואחר כך שיחקנו שלוש מקלות*.
אני לא יודעת מי נהנה יותר, הילדים או ההורים. יש לי חשד שההורים, לפחות לפי העיניים הבורקות. לקראת פיזור שמעתי צמד הורים מציע למנהלת להפוך את זה לפעילות קבועה, פעם בחודש.
עבורי זה הזכיר נשכחות, בעיקר מכיתות ד' עד ו'. מחניים וחיי שרה היו משחקי הכדור החביבים עלי. הייתי לא רעה בכלל! גם שלוש מקלות אהבתי לשחק, אבל בנגוד להיום, השילוב של כושר גופני ירוד ורגליים קצרות הביא לכך שלא הייתי ממש מציאה. לעומת זאת, כל משחקי ה"בנות" - חבל, גומי, קלאס - אלו היו משחקים שהייתי פשוט איומה בהם. לבסוף הייתי בודקת בהפסקה, אם הבנים לא משחקים כדורגל ואפשר להצטרף למחניים, אני איתם. אחרת הייתי יושבת בכיתה וקוראת ספר. איזו חנונית...

* כשאמרתי בטעות "שלושה מקלות", תיקנו אותי, שככה צריך לומר.

מאזינה ברקע
1/3/2008 20:49, בקטגוריות משפחתי, נוסטלגיה
3 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של ~Gili~ ב-3/3/2008 20:56



הרבה נחת, ומארב קטן מהצד
סוף השבוע היה מעייף אבל מלא סיפוק.
 
נתחיל מהסוף - ערכנו לחמי מסיבת יום הולדת 60. חמי הוא אדם פשוט ודי מופנם, והמסיבה שהיתה בפורום משפחתי צנוע ריגשה אותו ברמה שקשה לתאר, הרבה יותר מכל מסיבה רבת משתתפים. כשהחזרתי אותם הביתה בחצות, הוא לא הפסיק לחייך ולצחוק ולספר כמה הוא נהנה וכמה הוא מתרגש. גם האוכל היה מצויין, אם יורשה לי לומר (ויורשה לי). הצלחנו להעמיד ארוחה שגבלה בשחיתות, אבל כללה גם מנות דלות שומן שיכולתי לאכול בלי יסורי מצפון. אוכל משובח, יין טוב, והכיף של לבשל ארוחה מפוארת במטבח החדש ולארח את כל המשפחה בבית שלנו - היה ממש תענוג. כן יירבו.
 
כמה שעות קודם לכן הביאה הגדולה את התעודה. תלמידה למופת, דוגמא לחבריך, הערכות מעולות. זה שהיא ילדה חכמה, אנחנו יודעים. אבל מי כמוני יודעת שזה לא ערובה לקבלת ציונים טובים או תעודה מעולה. בתור מי שכבר בסוף כיתה א' נכתב עליה שאינה מממשת את הפוטנציאל שלה, אני יודעת להעריך את היכולת שלה להתמיד ולעמוד גם בדרישות של בית הספר, אפילו במקצועות שהיא לא מוצא שיא של עניין בשיעורים שלהם.
 
ואת היום התחלנו בחגיגת יום המשפחה בגן של הקטן. הוזמנתי ברוב טקס לבוא לבית קפה בגן. את המאכלים ברובם סיפקו ההורים, חוץ מאשר כדורי השוקולד שהילדים גילגלו יום קודם. המלצר הגאה שלי קידם את פני עם סינור מעוטר ותפריט ממנו התבקשתי לבחור. השמחה שלו היתה מדבקת לגמרי והוא היה חמוד כל כך - פטפט בלי הפסקה על כך שהוא היה רוצה שכולם, כולל אחותו שהיתה בבית הספר, אבא כמובן וכל הדודים, הדודות, סבים וסבתות - כולם יוכלו לבוא ולהתארח.
לסיום הופיעו ילדי הגן במחרוזת שירים, כולל "אמא יקרה" הידוע לשמצה, שהוא שר עם מבט זורח בעיניו, ואחריו שרו את "אבא שלי", על כל בתיו. לא הבנתי למה פתאום הגרון שלי חנוק, והכל נראה קצת מעורפל והעיניים לחות, עד שהבנתי שאלו הזכרונות שלי והמחשבות על האבא הפרטי שלי, ולא על האבא שלו. מן מארב רגשי כזה שלא הייתי מוכנה לו ותפס אותי ללא הגנות. מיהרתי למצמץ ולחייך ולחזור לכאן ועכשיו, למסיבה של הבן שלי, ולאהבה שלו להוריו. אלי.
 

מאזינה ברקע
10/2/2008 12:56, בקטגוריות משפחתי, חיפוש עצמי
9 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של Zulu ב-11/2/2008 07:45



בשידור (כמעט) חי

בת 8: "אמא...."

אני: "למה את לא ישנה?!"

בת 8: "אמא, שאלה קטנה. מי הוליד את אלוהים?"

אני: (עצבנית) "אף אחד לא הוליד את אלוהים."

בת 8: "אז איך הוא קיים?"

אני: "הוא לא קיים"

בת 8: "אבל, מי שמאמין שאלוהים קיים..."

אני: "אז תשאלי את מי שמאמין."

בת 8: (מחייכת ומבינה שאין עם מי לדבר) "לילה טוב אמא".

 

בדרך כלל אני הרבה יותר סובלנית לקושיות תיאולוגיות.

מאזינה ברקע
24/12/2007 21:52, בקטגוריות שאלות קיומיות, משפחתי
0 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'


הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  6  7  



אני מאזינה ברקע
ואלו הנפשות הפועלות

רוצים מנוי בשקל? סתם, זה בחינם
כן, למה לא   מספיק ודי
  שלח
יש גם מנוי SMS. רוצה?
כן, צרפו אותי!  תודה, מספיק לי

 (מה זה?)


שלח המלצה לחבר




חלון מסרים:
הוסף מסר



כותבת על


מי בא לבקר?

נעמהנונה:]
Lady Stardust!
אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה.
מחוץ לקופסה


הבלוג חבר בטבעות:
« אי-מהות » ±


חיפוש בבלוג: 

חפש
ארכיון:
 << יוני 2010 >> 
א ב ג ד ה ו ש
    1 2 3 4 5
6 7 8 9 10 11 12
13 14 15 16 17 18 19
20 21 22 23 24 25 26
27 28 29 30      

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למאזינה ברקע אלא אם צויין אחרת. האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מאזינה ברקע ועליו/ה בלבד
2005-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze


9,078