בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 43

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << יולי 2013 >> 
א ב ג ד ה ו ש
  1 2 3 4 5 6
7 8 9 10 11 12 13
14 15 16 17 18 19 20
21 22 23 24 25 26 27
28 29 30 31      

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
7/2013

מוצלחת

 

 

בימים מוצלחים אני רואה את הפרחים המשגעים, האדומים והכתומים, שמלבלבים על העצים בעיר שלי ויודעת שהם חיים והעיר חיה ולא כפי שנדמה לי לפעמים, תפאורה ריקה.

בימים מוצלחים אני יכולה לדרוך גם מחוץ למשבצות של השגרה הקבועה, שבימים אחרים, פחות מוצלחים, היא משקולת על רגלי ועל לבי.

ואז אני מהלכת בצעדים שיש בהם שמץ של ריקוד.  אבל הם נינוחים מאוד, כמו חתול שקם מרביצה כדי להיטיב את מיקומו אל ריבוע שמש או אל כתם צל (חתול יודע שהטוב אינו דבר קבוע; מלבד ליטוף של יד אוהבת, שאָצוּר בפרוותו).

 

 

 

 

 


נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 23/7/2013 18:40, בקטגוריות שירים קטנים בפרוזה
23 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-14/8/2013 06:04


התמוססות

 

 

אני קוראת את "למאטיס יש את השמש בבטן", ואני כל כך אוהבת את יגאל ומתגעגעת אליו.

אה, רגע. זאת לא אני. אוף. שוב נכנַסְת לתוך ספר. אני יוצאת וסוגרת ונזהרת לא לטרוק אותו על האצבע או על הלב, שגם ככה הוא פלסטליני ונמעך בקלות יתרה.

כדי לברוח ממאטיס אני קוראת, לא בפעם הראשונה, את סדרת הספרים של ג'ספר פורד שמתחילה ב"The Eyre Affair". הספר הזה ונדמה לי שגם הבא אחריו תורגמו לעברית. אני לא יודעת איך, זה בלתי אפשרי.

גם גיבורת הספרים של פורד, שקוראים לה תרזדיי נקסט (זה אפילו נראה נורא בעברית. היא Thursday Next: יום חמישי הבא) נכנסת לתוך ספרים. אתמול לפני השינה (שלי) קראתי איך לפני השינה (שלה) היא קראה ב"רובינזון קרוזו", וכשהתעוררה בבוקר מצאה ליד מיטתה אגוז קוקוס וקצת חול.

בין לבין חלמה על איש שחי בתוך זיכרונותיה, כמו יגאל בזיכרונות של ריבי או אולי של יהודית קציר.

אני אוהבת לקרוא את פורד. הוא מנוחה ללב הפלסטליני, במקום ללוש את הלב הוא לש את האינטלקט ואת שרירי הלחיים של הצחוק.

הוא בעצם חגיגה לכל מי שאוהב ספרות אנגלית. איזו ביקורת ספרותית יכולה להיות נוקבת יותר מה"אמיתות" שהוא חושף – מיס הווישם נהגת מכוניות מירוץ, דייוויד קופרפילד רצח את דורה כדי להתחתן עם אגנס ואחר כך הוציאו אותו מהספר והוא הוחלף בדייוויד מזויף [גאוני!]. היתקליף זוכה מדי שנה באוסקר של הדמויות הספרותיות.

וכל זה תענוג לאנגלופילים. לפני שנים, כשעבדתי במוסף תרבות של מקומון, אמר לי העורך שלי: "אבל את לא יכולה להיות גם אנגלופילית וגם פרנקופילית. את צריכה לבחור!"

סליחה, אורן. לא בחרתי עד היום. וכמו שג'ספר פורד לאנגלופילים, התענוג המקביל לאוהבי הצרפתית הוא סדרת ספרים מרנינה של דניאל פֶּנַק, שגם ממנה שני ספרים תורגמו לעברית. הראשון נקרא "על פצצות ומפלצות" (למרות שטקסט הגב של התרגום העברי הופך משום מה את הסדר בין הספר הראשון לשני). כפי שיעשה פורד האנגלי אחריו, פנק יוצר עולם פְּנים-ספרותי עשיר ומרנין, שכל מי שהסתגר בחדר בילדותו עם המון-המון ספרים (וגם קצת קומיקס) מרגיש בו בבית. הפרוטגוניסט שלו הוא בנז'מין מלוסן, שאמו נוהגת להתאהב כל פעם בגבר אחר, ללדת לו ילד, להשאיר את הילד בידי אחי המשפחה הנאמן ולעבור לגבר הבא. בנז'מין צריך לפרנס את כל האחים האלה, ואי לכך הוא עובד בחנות כלבו גדולה. בתור שעיר לעזאזל. בכל פעם שיש ללקוח כלשהו תלונה, מזמנים את בנז'מין וצועקים עליו והוא מקבל עליו את האשמה, עד שנכמרים רחמי הלקוח. אם הם נכמרים. בהמשך הוא עובד בתפקיד דומה בהוצאת ספרים. כשעיר לעזאזל מקצועי שגם מגדל את הילדים שהרתה אמו 'בחטא', בנז'מין נושא על כתפיו לא רק את אשמת העולם אלא גם לא מעט קונוטציות, מישו הנוצרי ועד הפילוסופיה של רנה ז'יראר.

אחרי ספרים רבים בסדרה פנק מגיע למקום הבלתי נמנע שפורד מגיע אליו כבר בספר הראשון, אבל גם אצל פנק הוא היה נוכח למן ההתחלה: התמוססות הגבולות בין מציאות לבדיון. אחד האחים הקטנים - Le Petit, ובתרגום נהדר של חגית בת עדה: זוט. כי במשפחה מרובת ילדים כל כך וקומיקסאית כל כך, לא נותנים לכל הילדים שמות של ממש - מתעקש לגלות את זהות אביו העלום, ובסופו של דבר מתברר שהאב אינו אלא דמות מרומן בלשי.

דניאל פנק, מורה לספרות בחטיבת ביניים בבלוויל, שכונת מהגרים בפריז, נהג להקריא לתלמידיו קשי היום את "אנה קרנינה". גם בנז'מין מקריא לאֶחיו יצירות מופת לפני השינה, ולא מרשה להכניס הביתה מקלט טלוויזיה. מבחינה זו הוא (בנז'מין, ואולי גם דניאל פנק) אליטיסט, אבל הוא אליטיסט גמיש. הוא יודע שהחומר הטוב, זה שאנה קרנינה עשויה ממנו, הוא אותו חומר של הקומיקס והבלש, ואולי הוא יודע שלפעמים צריך לנוח מהרגש הגבוה במגרש המשחקים.


נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 15/7/2013 17:38, בקטגוריות lost in a good book, ספרים
20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של miss kitty fantastico ב-28/7/2013 18:32


הנה אני ממשיכה



בשבוע שעבר קראתי שוב את "הנה אני מתחילה" של יהודית קציר. אחד הספרים הכי יפים שקראתי בעברית. גם מבחינת השלמות שלו כיצירה, הסיפוק ממעגלים שנשלמים והשתקפויות שמהדהדות ועושר של עולם ספרותי שנפרש מתחתיו כמו מצע.

גם מבחינת יפי הכתיבה של קציר, שאין כמוה לחושניות – וייזכר לטוב ולנפלא "שלאפשטונדה", הסיפור הראשון ב"סוגרים את הים". ולגבי "הנה אני מתחילה", הוא מלא וגדוש יופי וחושניות ומיניות אבל לי די ברגע שבו ריבי מביטה אל אבשלום היושב לצדה על הדשא בלילה ומתארת שפיו נראה כמו עינב אפל – אותי היא כבשה.

אז על מה הספר ולמה קראתי אותו שוב עכשיו? ריבי בת ה-38 (אותה ריבי שנהר מ"למאטיס יש את השמש בבטן". תכף אקרא שוב גם אותו. ואחר כך את "צילה" שעוד לא קראתי) מצליחה למצוא/ללדת מחדש את מחברות היומן שלה מגיל 14 עד 16, שם נגלל סיפור האהבה הלא אפשרי ולא ייאמן בינה לבין מורתה לספרות מיכאלה שהייתה אז בת 25 עד 27. נדמה לי שהכי בולטת בספר, או פעם נראתה לי הכי בולטת, המורכבות המוסרית, שקציר לא מתעלמת ממנה ולא מחליקה אותה אבל גם נמנעת משיפוטיות פשטנית. גם העיסוק בספרות, כתיבה ויצירה בולט.

כשקראתי את הספר לראשונה הייתי בגיל של מיכאלה של תקופת היומנים, משהו כמו 26, וגם אני הייתי מורה לספרות בתיכון... עכשיו אני בגיל של ריבי בנקודה שממנה היא מגוללת את הסיפור. ואולי בגלל זה קראתי שוב: בין השאר ובמידה רבה – וזה מה שבולט לי עכשיו - זהו ספר על איך זה להיות בת 14 ו-16 ו-27 ו-38.

מיכאלה מסבירה לריבי הנערה שפער הגילים ביניהן גדול יותר מהצד של ריבי מאשר מהצד שלה, כי הנערה שהייתה עוד חיה בה. אולי מסיבה דומה, בגלל הנערה שעוד חיה בי, הכי קל ומושך אותי להתחבר לדמות של ריבי הנערה, שהחיים הפנימיים שלה עזים כל כך, שהתשוקה לכתיבה והתשוקה לאהבה מתערבבות אצלה, ושאולי היא עוד לא מבינה על מה מדברת מיכאלה כשהיא אומרת שאהבתן מעניקה לה כוח "לקיים את מצוות החיים".

והנה שיחה ביניהן כשריבי כבר בת שלושים ומשהו, נשואה ואמא:

 

"כן," הרהרתי בקול, "הנפש שלי דהתה כמו שמיכה ששכחו בשמש. אני זוכרת את הלילות האלה בילדות, כשלא יכולתי להירדם בגלל הציפייה למשהו שיקרה מחר, חופש, טיול, יום הולדת, וההתרגשות הייתה כל כך עזה, עד שהאירוע עצמו החוויר לעומתה. גם ההתפעמות לקראת החיים הייתה בסופו של דבר הרבה יותר עזה ומתוקה מהחיים עצמם."

"הם מתוקים מאוד, החיים," התקדרת פתאום, "וכנראה אנחנו מרגישים את זה הכי חזק לא בציפייה, אלא בפרידה. איך כל זה מסתדר לך עם הכתיבה?"

"מזל שפעם היה לי אומץ לחיות. עכשיו אני צריכה לגייס רק את האומץ לכתוב, ואז אני כותבת כאילו לעצמי, כאילו שאף אחד בעולם לא יקרא את זה, כמו שפעם כתבתי את היומנים."

"גם בשביל חיים הכי רגילים ובורגניים צריך אומץ," אמרת[...]

 

ולמרות שנתן זך כתב:


גָּדוֹל הוּא הָאֹמֶץ לְחַכּוֹת

מִן הָאֹמֶץ לִשְׁפֹּךְ אֶת הַלֵּב.

 

אני רוצה לכתוב. כמו יהודית, כמו ריבי. כמו הנערה שהייתי והאישה שאני. תודה שהזכרת לי. הנה אני ממשיכה. 

 

 


נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 9/7/2013 08:56, בקטגוריות lost in a good book, בית ספר לכתיבה, ספרים
22 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-15/7/2013 10:51




דפים: 1  

החודש הקודם (6/2013)  החודש הבא (8/2013)  
111,793
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ