בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 44

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << ינואר 2013 >> 
א ב ג ד ה ו ש
    1 2 3 4 5
6 7 8 9 10 11 12
13 14 15 16 17 18 19
20 21 22 23 24 25 26
27 28 29 30 31    

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
1/2013

צ'ייקובסקי

 

 

הבוקר לא עלה אור

ופנסי המכוניות השתקפו חגיגיים

בכביש הרחוץ, המבהיק

אבא היה שמח לו שמע אותי

אומרת

צ'ייקובסקי נפלא בגשם

 

 

 

 

 

 


נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 31/1/2013 12:10, בקטגוריות אבא, מוזיקה, שירים
14 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-7/2/2013 21:01


פלאות

 

 

כשהייתי ילדה, וסבתא עדנה הייתה אמא, בדרך כלל הייתי יותר מאחת: תאומות, או החמישייה של אניד בלייטון, או ילדים בפנימייה... ועכשיו הדר שלי היא רוב הזמן "סבתא עדנה והילדים" (ארבעה ילדים) ובערב היא אומרת לילדים בקול של סבתא עדנה: "בואו, אני אגרגר (=אארגן) אתכם לשינה."

כל כך עוטף וחי ולא בודד להיות ככה, יותר מאחת. וגם יהודה עמיחי כתב פעם "שהייתְ כילדים".

 

-

 

גם אליס של לואיס קרול אהבה לדבר אל עצמה כאילו היא שני אנשים שונים. היום התפרסמה ב"פנקס" (שכפי שהתפייטתי כרגע במקום אחר, הוא נכס תרבותי חשוב, ומי שלא מכיר - ימהר-נא להתוודע) ביקורת שלי על התרגום החדש של עטרה אופק ל"אליס בארץ הפלאות" - שהיה לי מאוד כיף ומאתגר לכתוב אותה. על היחסים שלי עצמי עם "אליס" אולי אכתוב פעם גם כן, הם רבי תקופות, גוונים והשראה.

 

 

 

 


נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 28/1/2013 12:43, בקטגוריות אמנות התרגום, lost in a good book, הדרי, שפת חבל הטבור
25 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-3/2/2013 11:57


פעם היינו באמת

 



בספרות הילדים יש לא מעט ייצוג לתחושה, הנפוצה כנראה, של ילדים, שהבית שלהם והמשפחה שלהם ואולי החיים שלהם בכלל, הם לא הבית והמשפחה והחיים האמיתיים שלהם. באגדות האמהות חורגות ואצל דיקנס יתומים עניים זנוחים מתגלים כבני עשירים אהובים. אבל יש פחות ייצוג לתחושה הזאת בספרות למבוגרים (אולי מלבד ספרות פנטזיה? ובין הילדות לבגרות משתרעים הנעורים, הקומיקס וגיבורי העל?), והמבוגרים שכן חשים שהחיים האמיתיים הם במקום אחר (מדאם בובארי, למשל) בדרך כלל נענשים. דוגמה להבדל הזה אפשר למצוא גם בתוך גוף יצירתו של סופר אחד: דיקנס לא נתן לפיפ את מה שהעניק בנדיבות לאוליבר טוויסט. ה"תקוות הגדולות" של פיפ התבדו והתנפצו באכזריות וכל שנותר הוא דכדוך מלווה בהרבה רגשי אשמה על שהעז לחלום שהוא יותר ממה שהוא ולא להיות אסיר תודה למי ש"גידלו אותו במו ידם".


כל המחשבות האלה ועוד התעוררו בי כשקראתי את הספר בעל השם המבריק "Back when we were grownups" ("פעם, כשהיינו גדולים") מאת אן טיילר. אן טיילר כותבת כל כך טוב, שמעייף לקרוא אותה. מעייף כמו החיים. היא מתארת אותם על כל המאמץ הכרוך בהם, הבתים הגדולים שצריך כל הזמן לנקות ולתקן, הטלפון שמצלצל ומצלצל, בני המשפחה שצריך לדובב ולפייס, התינוקות שצריך להרגיע והילדים שצריך להאכיל.

המשפט הראשון של הספר הוא מבריק לא פחות מן הכותרת:

Once upon a time, there was a woman who discovered she had turned into the wrong person.

רֶבֶּקָה, גיבורת הסיפור, נישאה כשהייתה צעירה מאוד, לאיש שהתאהבה בו וחשקה בו, אבל כעבור שש שנים הוא מת בתאונת דרכים והשאיר אותה מטופלת בשלוש בנותיו מנישואים קודמים, ועוד בת אחת משותפת, וכן בעסק המשפחתי של עריכת מסיבות בבית האחוזה של המשפחה. רבקה מילאה את התפקיד, במלוא מובן המילה בעברית: הפכה להיות, או לפחות להתנהג כמו, האדם המתאים לו. הסיפור מתחיל כשהיא בת חמישים ושלוש, סבתא מסורה לנכדים רבים מארבע הבנות, ומטפלת גם בסבא'לה (Poppy), הדוד הקשיש של בעלה. העובדה שרבקה מבלה את מיטב זמנה עם- ומקדישה את מיטב מאמציה לטיפול ב-אדם שאינו אהובהּ או שאר בשרה הישיר ממחישה ומעצימה, לדעתי, את התחושה שכתבתי עליה בהתחלה (של מי החיים האלה, וכו'). אבל, כפי שרבקה מגלה לאחר שסבא'לה מובהל לחדר מיון עקב כאבים פתאומיים בחזה, ואן טיילר מפליאה לנסח בדרך האופיינית לה, apparently you grow to love whom you're handed: כנראה אדם לומד לאהוב את מי שמחלקים לו.


אן טיילר מפליאה להעמיק בתובנות על הפער שקיים תמיד, ואולי במיוחד אצל נשים, בין האני לתפקיד, על הסוג המסוים של עייפות שנובע מתפקיד. כשקראתי את המשפט הבא הרגשתי את העייפות בגרון:

She loves these children, every last one of them. They had added more to her life than she could have imagined. But sometimes it was very tiring to speak in her grandma voice.

בסופו של דבר הסיפור שטיילר מספרת הוא אופטימי ומאשר את החיים, והאישור הזה נובע מדמויות לא צפויות, כמו סבא'לה וכמו פיטר, הנכד החורג נטול הכישורים החברתיים. (ואולי הדמויות הללו לא צפויות משום שכפי שציינתי לעיל לגבי סבא'לה, רבקה לא בחרה להכניס אותם לחייה, והם גם לא שארי בשר שלה.) אבל התחושה שנותרה בי בסוף הקריאה הייתה שהאישור הזה הוא עבודה כל כך קשה וסיזיפית ומתחדשת מדי יום ביומו, ואמרתי לאן טיילר, רחמנות, הרי זה ספר! תני לי לפחות בספר קצת אסקפיזם, קצת רומנטיקה.

אז לא אסקפיזם ולא רומנטיקה, אבל כתיבה חכמה ונפלאה כן. הנה ציטוט שאהבתי במיוחד – מדבריו של סבא'לה:

 

"People imagine that missing a loved one works kind of like missing cigarettes," he said. "The first day is really hard but the next day is less hard and so forth, easier and easier the longer you go on. But instead it's like missing water. Every day, you notice the person's absence more."

 

["אנשים חושבים שחסרונו של אדם אהוב הוא כמו חוסר בסיגריות. היום הראשון ממש קשה אבל הבא אחריו פחות קשה וכן הלאה. אבל למעשה זה כמו חוסר במים: בכל יום אתה חש יותר ויותר בהעדרו." תרגום באדיבות רונן א. קידר]

 

כותרת הפוסט שאולה מהשיר הנפלא והעצוב מנשוא של מיכה שטרית "מסמרים ונוצות", באסוציאציה משם הספר. ואולי לא משנה, ואולי לא ניתן לקבוע בוודאות, אם ה'פעם' הוא נקודת זמן בעבר, בעתיד, בחלום או בדמיון.

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 21/1/2013 16:08, בקטגוריות lost in a good book, ספרים
34 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-28/1/2013 20:20


מטריושקה

 

 

אני עייפה כמו מטריושקה

עד אחרונת הבובות

הקטנה

 



 

 

 

 


נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 20/1/2013 13:03, בקטגוריות שירים
24 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-28/1/2013 20:20


חלום של מישהו אחר




 

ברגע שנכנסתי לסרט של אברהם הפנר "פרשת וינשל" (לא ברגע שהוא התחיל, כי איחרתי בכמה דקות, אוףףףףף), קלטתי שהסרט הזה הוא לא רק חכם ושנון אלא גם מלא אהבה, אולי בגלל היחסים – שעוצמתם ניכרת מהרגע הראשון – בין הפרוטגוניסטית העיתונאית לחברתה הצלמת. השתיים חוקרות, לצורך כתבה, פרשת רצח של לורד בריטי בתקופת המנדט, שבה היה לוויגוצקי, אביה של אילנה העיתונאית, תפקיד משני. היחסים בין אילנה וג'ודי הצלמת הם פשוט שם, יחסים של עשייה משותפת, תמיכה וחיוך, הם לא נושא לשיחה ולניתוח, וזה רק הופך אותם לעוד יותר מפעימים בקיומם השקט, הבוטח. בדיוק כפי שכאשר ויגוצקי אומר לבתו אילנה שלדעתו "זוגיות זה שווה", הוא לא מביא לכך שום נימוק ובטח לא נואם נאום – והוא בכלל לא אבא כזה של נאומים, יותר אבא של חיוך ושיחה ומבט מיטיב.

אז כאמור, מההתחלה הרגשתי שהסרט הוא כזה וכזה. אבל הייתה סצנה אחת במיוחד, שהייתה בעיני הכי חשובה בסרט, ובה אילנה מספרת לאביה חלום שחלמה. ובתוך החלום היא, אילנה, ישבה בתוך קבר של ילדה עד שצעקו לה: "ויגוצקי, החוצה!".

"את חלמת חלום שלי," אומר לה האבא.

לפי "אברהם הפנר: ספר התסריטים" אני מגלה עכשיו ששמו הפרטי של האבא/ויגוצקי הוא ברוך. מתאים לו כל כך. ולפי ספר התסריטים, ההמשך הולך ככה:

 

 

אילנה:

אני לא מבינה.

ברוך:

גם אז אמרת שאת לא מבינה, אבל את מבינה גם מבינה. עובדה: חלמת על זה...

(אילנה מנענעת בראשה).

אילנה:

אתה איש מצחיק.

(ברוך מקבל ומודה בניד ראש. נעים לו להיות "איש מצחיק" בשבילה).

 

 

ואחר כך קראתי בספר התסריטים מה אמר אברהם הפנר על הסרט, והוא התייחס דווקא לסצנה הזאת שהייתה לי הכי-הכי: "היו בסרט הזה מילים, שורות, שכאילו צצו מבלי שהחלטתי עליהן בעצמי, ויש בו סצנות שלא ברור לי למה בעצם הן שם אבל הן היו הכרחיות לי. אחת מהן היא הסצנה שבה הגיבורה [מספרת לאביה את החלום]. כשאנשים קראו את הסצנה בתסריט הם שאלו למה אני מכניס אותה ואמרתי שאני לא יודע..."

 

וגם אני לא יודעת, אבל לפי ויגוצקי, כנראה אני מבינה.

 

(נ"ב מרגש כזה: הפנר אמר שם גם על היחסים בין שתי הגיבורות הראשיות שהם "מזכירים את היחסים בינו לבין אשתו").

 

ולא קשור להפנר ולסרט, אבל כמו חלום שחוזר על עצמו, גם השיר הזה חוזר אלי אחרי שנים, פעמיים בבוקר אחד בשתי תחנות רדיו שונות. כשהכרתי אותו בנעוריי הוא עורר בי המון התנגדות. היום הוא דווקא דיבר מאוד אל לבי. אז אולי גם הוא צריך להיות פה (ואולי כך אתקרב לגלות מי אני...).

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 


נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 15/1/2013 13:37, בקטגוריות אברהם הפנר
6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-21/1/2013 11:35



הדף הבא
דפים: 1  2  

החודש הקודם (12/2012)  החודש הבא (2/2013)  
111,833
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ