בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 44

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << אוגוסט 2012 >> 
א ב ג ד ה ו ש
      1 2 3 4
5 6 7 8 9 10 11
12 13 14 15 16 17 18
19 20 21 22 23 24 25
26 27 28 29 30 31  

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
8/2012

מסעות בעליית הגג - על שני רוצ'סטרים, ועוד

 

 

It was impossible to take a walk that day, זוהי על פי זיכרוני השורה הראשונה של "ג'יין אייר", ולכן הילדה ג'יין – ואולי זאת אני? - יושבת על אדן החלון, מוסתרת מאחורי הווילון, וקוראת. ג'יין (שלא כמוני?) לא קוראת משעמום או כדי להעביר את הזמן, היא קוראת כאילו חייה תלויים בזה. בבית דודתה שמגדלת אותה היא אזרחית סוג ב', וג'ון ריד, בן הדודה הרודן, מתעלל בה. במהרה הווילון מוסט, הבריחה של ג'יין לתוך הספר נגדעת, ג'ון מכה אותה וכשהיא מעיזה להחזיר לו, היא נתפסת ונכלאת בחדר האדום.

 



 

 

 

 

קראתי / גיורא פישר

 

 

 

 

 

רַק סְפָרִים קִבַּלְנוּ לְבַר הַמִּצְוָה:

אֶנְצִיקְלוֹפֶּדִיּוֹת

סִפְרֵי מַסָּעוֹת

"כָּל הַשְּׁאֵלוֹת

וְכָל הַתְּשׁוּבוֹת"

"אֶלֶף אִישִׁים"

יָמִים

רָדְפוּ אוֹתִי הַיְלָדִים

עָשֹוּ עָלַי חֵרֶם

קָרְאוּ לִי מַסְרִיחַ.

הִרְבִּיצוּ לִי בַּכְּפָר

קָרָאתִי

זָרְקוּ עָלַי אֲבָנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר

קָרָאתִי

מִתַּחַת הַחַלּוֹן קִלְּלוּ

קָרָאתִי

לֹא בָּאוּ לַבַּר מִצְוָה

קָרָאתִי

וּכְשֶׁנִּגְמְרוּ הַסְּפָרִים בַּבַּיִת

זָחַלְתִּי לַסִּפְרִיָּה

וְקָרָאתִי

אֶת כָּל הַסְּפָרִים

קָרָאתִי

גַּם לִמְבֻגָּרִים

קָרָאתִי

עַד שֶׁנִּגְמְרוּ כֻּלָּם

וְלֹא נִשְׁאַר לְמִי לִקְרֹא לְעֶזְרָה.

מתוך "אחרי זה" הוצאת "עם עובד", 2010

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 החודש היו לי כמה מסעות מענגים במיוחד. ביניהם:

 

בנות הדרקון / מרית בן ישראל

 

עלילת הנישואין / ג'פרי יוג'נידיס

 

The Book of Illusions / Paul Auster

 

אתם מוזמנים לראות בכך המלצה.

 

 

 

 

ואתמול קראתי את "ים סרגסו הרחב" של ג'ין ריס.



"ים סרגסו" הוא מין מדרש על "ג'יין אייר". מדרש במובן זה שבמדרשים חז"ל ממלאים פערים, לוקחים משפט או דמות או סיטואציה ובונים סיפור. אבל לא מדרש במובן של ניסיון לפרש. ג'ין ריס לא מנסה להאיר את "ג'יין אייר" או את דמותו של רוצ'סטר, היא מתעניינת רק בגיבורה שלה, אנטואנט מייסון.

למי שלא קרא את "ג'יין אייר" – וגם לא ראה את הסדרה עם טימותי דלטון ואת כל שאר העיבודים חיוך - ג'יין, שגדלה כאמור אצל דודתה האכזרית, נשלחה לפנימייה אכזרית עוד יותר שבה למדה להיות נערה ויקטוריאנית מאופקת, אבל כזו שיחסית למגבלות הוויקטוריאניות שימרה הרבה מאוד מנפשה הרומנטית ומהזיק המרדני שלה. היא גם מציירת, ציורים לא אופייניים לתלמידת בית ספר, מציין אדוארד רוצ'סטר, שאל ביתו היא מגיעה לאחר השלמת לימודיה, לעבוד כמחנכת לבת חסותו (כלומר בתו הלא חוקית) אדל.

בין רוצ'סטר לג'יין, על אף פערים בלתי אפשריים של גיל, מעמד וניסיון חיים, נרקם קשר בלתי אמצעי של נפש לנפש. אני לא יודעת מה שרלוט ברונטה חוותה בחייה, אבל אני לא חושבת שדמות כמו רוצ'סטר, ויחסים כאלה, יכולים לבוא רק מהדמיון. שלא כמו היתקליף וקתי, יצירי רוחה של האחות הצעירה אמילי ברונטה, רוצ'סטר וג'יין כתובים בעומק של חיים, גם אם התפאורה סביבם היא זו של הרומן הגותי, עם מסדרונות חשוכים ורוחות רפאים.

רוצ'סטר רוצה לשאת את ג'יין לאישה אבל מתברר שיש לו – לא שלד בארון, אלא אישה משוגעת בעליית הגג. ברתה מייסון רוצ'סטר חיה שם, כלואה, בהשגחת המשרתת השתיינית גרייס פול, וכשגרייס מנמנמת על משמרתה בלילות היא משוטטת בבית, גוזרת הינומות ושורפת מיטות. את הצמרמורות שהיו לי בעורף כשישבתי בספרייה בהר הצופים וקראתי (שוב קראתי) את הביקורת הפמיניסטית (הספר המרכזי בנושא הוא The Madwoman in the Attic של גילברט וגובאר) שעל פיה ברתה אינה אלא הצדדים המוכחשים של ג'יין עצמה, אותה ילדה שנכלאה בחדר האדום (אדום של נשיות, של דם, של זעם) בגלל "המזג הנורא שלה", או במבט כללי יותר, הצדדים המוכחשים של הנשיות הוויקטוריאנית בכלל, אני מרגישה שוב כשאני מאזכרת את הדברים עכשיו.

ברתה מוצאה מג'מייקה, והפחד שדמותה – "המשוגעת" שרוצ'סטר רומז לג'יין, באופן ברור ככל שהוא יכול, שיש לטירוף שלה גם היבט של נימפומניה – מעוררת נמזג בפחד מן האחר ה'אקזוטי', הלא-אנגלי.

ג'ין ריס שאף היא מוצאה מן הקריביים נותנת קול לאנטואנט (לפי הגרסה שלה, 'ברתה' זה סתם שם שרוצ'סטר הדביק לה, והסירוב לקרוא לה בשמה האמיתי כמוהו ככישוף רע), ונותנת נוכחות פיזית ומוחשית מאוד למקום שהיא באה ממנו, השונה כל כך מאנגליה, בצמחייה שלו, באקלים שלו, ברחשים וברמשים שבו, בריחות. היא נותנת קול גם לרוצ'סטר – הסיפור מסופר לסירוגין בקולות של שניהם – אבל אין בכך כדי לשפוך אור על היחסים ביניהם, ההרסניים כל כך לשניהם. רוצ'סטר מציין שוב ושוב עד כמה האישה הזאת, אנטואנט, זרה לו, ואולי יש בכך גם התייחסות ל"ג'יין אייר", ששם ג'יין מוכרת לו כנפשו שלו.

ג'ין ריס כותבת מדהים, היא כותבת נפלא כל כך שכתיבתה, כמו המקום שבו מתגוררת אנטואנט, נעשית ישות מוחשית, היא כותבת נפלא כל כך שקשה לנשום כשקוראים אותה, כי נושמים משהו דחוס שהוא כמעט נוזל ולא אוויר. אבל לא שמחתי לקרוא אותה. לא שמחתי להרגיש זרות כלפי רוצ'סטר, להיתקל ברוצ'סטר הלא-אוהב, אחרי שהכרתי את רוצ'סטר – שוגה, חוטא, כוחני, עושה מניפולציות, אבל תמיד-תמיד אוהב.

 

ב"ג'יין אייר", לאחר שג'יין מגלה שרוצ'סטר נשוי, היא בורחת על חייה ונאספת אל בית משפחת ריוורס. הכומר סנט-ג'ון ריוורס מציע לה כעבור זמן לבוא איתו להודו כמיסיונרית. ג'יין ההרפתקנית דווקא מעוניינת לנסוע להודו, אבל היא לא מוכנה להינשא לו משום שהוא לא אוהב אותה. זה יהרוג אותה, היא אומרת לא אחת.

You are killing me.

סנט-ג'ון לא מבין את דבריה של הנפש הרומנטית הזאת, הזרה לו לגמרי. לדידו, יש ביניהם רחשי חיבה, כבוד, ואם הם כבר יחיו ביחד,

Enough of love will follow.

(כל הציטוטים מ"ג'יין אייר" הם מזיכרוני הקודח, למרות שהספר פה בחדר הסמוך, על המדף. אני נהנית מהאינטימיות שבכך. אבל אולי בכל זאת יש לי טעויות.)

ואני לא יודעת אם ג'ין ריס התכוונה לכך, אבל היא מראה לנו ברוב אירוניה איך דווקא רוצ'סטר (האיש שלמרות ולמרות ולמרות – הוא זה שמאפשר לג'יין לחיות) הורג את אנטואנט בכך שהוא לא אוהב אותה.

אבל גם בזה יש הרבה אמת, רוצ'סטר וג'יין הם רוצ'סטר וג'יין בגלל המפגש הייחודי והחד-פעמי שבין שניהם. רוצ'סטר אינו יכול להיות "אותו" רוצ'סטר עם אישה אחרת. מה גם שכל מה שעבר עליו שם בג'מייקה גם עיצב את דמותו לכדי מי שג'יין פגשה. (אבל לא, זה לא אותו רוצ'סטר, של ג'ין ריס ושל שרלוט ברונטה. מצטערת. זה לא אותו האיש).

 



 

 

 

 

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 25/8/2012 07:41, בקטגוריות lost in a good book
21 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-29/8/2012 15:36


אחותי לתאריך

 

 

העציב והדהים אותי אתמול לשמוע על מותה של שירה חורש, אישה שמעולם לא פגשתי במציאות התלת-ממדית אבל הכרתי אותה כאן בישראבלוג, ידעתי כמו אחרים כאן את סיפור חייה בקווים כלליים, על המחלה שנאבקה בה, על ניתוחים, אובדן שמיעה, ועל אהבתה הגדולה עם בן-זוגה איציק, וגם על הערצתה לשלום חנוך :) שתמונתה איתו עדיין מתנוססת בראש עמוד הפייסבוק שלה.

חוץ מכל זה שירה ואני חולקות (עדיין, ולתמיד) תאריך יום הולדת. לא את השנה, כי שירה הייתה צעירה ממני בשנתיים ורק בת 34 במותה (ואני נהנית פה לכתוב עליה וכבר כמעט שכחתי עד שהנחתתי את המילים הכבדות האלה - בת 34 במותה. איך זה ייתכן. ואיך זה ייתכן בכל גיל אחר.) אבל שתינו נולדנו ב-6 באוקטובר ושירה, שסבלותיה ואולי החוכמה הטבועה בה מלכתחילה לימדו אותה לא להתייחס לשום דבר טוב כאל מובן מאליו, נהגה להתכונן לתאריך הזה כבר שבועיים-שלושה מראש, להתכוונן מראש אל השמחה שביום שבו תהיה הזדמנות לבן הזוג ולחברים להביע את כל האהבה וההערכה הרבה. ושירה כמו שירה, כשכתבה פוסטים (בישרא, ובשנים האחרונות זה עבר לפייסבוק) בנושא יום הולדתה, לא שכחה לציין גם אותי, אחותה לתאריך, שלא תמיד ידעתי לשמוח ולהתכוונן כמוה, אבל כן תמיד זכרתי לברך אותה ב-6 באוקטובר.

וגם ב-6 באוקטובר הבא אזכור, כי זה תמיד יהיה יום ההולדת שלה...

יהי זכרה ברוך, ואין ספק שההשראה, האהבה והטוב שהפיצה סביבה ממשיכים להתקיים ואף לגדול!

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 11/8/2012 07:36, בקטגוריות לזכרה של שירה חורש
18 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-26/8/2012 21:07




דפים: 1  

החודש הקודם (7/2012)  החודש הבא (9/2012)  
111,835
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ