בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 44

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << דצמבר 2012 >> 
א ב ג ד ה ו ש
            1
2 3 4 5 6 7 8
9 10 11 12 13 14 15
16 17 18 19 20 21 22
23 24 25 26 27 28 29
30 31          

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
12/2012

אדונית הכוכבים

 

 

ערב אחד ישבתי עייפה וכבדה על מיטתה של ילדתי שכבר התקלחה וצחצחה שיניים ופחות-או-יותר התנגבה, וכעת שרה וריקדה לה בחדר כמו פיה, ואני תהיתי איך אמשוך את תשומת לבה לעוד פעולה פרוזאית ומשעממת כמו לבישת פיג'מה בטרם אזכה אני עצמי להפליג אל עולם החלומות הטוב. לאחר הייאוש באה ההשראה, והסתכלתי על הסדין של הדר שיש עליו דוגמה של כוכבים וירחים ושמשות, ואמרתי לה: "הדר... את יודעת שהכוכבים שעל הסדין שלך מתגעגעים לכוכבים שעל מכנסי הפיג'מה?" ראיתי שהדברים שלי נגעו אל לבה הטוב והיא מיד טסה למגירה והביאה את המכנסיים, וכבר כוכבי הסדין וכוכבי המכנסיים שוחחו ביניהם בקולות דקים.

עכשיו הדר כבר יודעת שהכוכבים מתגעגעים, אז לפעמים מספיק רק להזכיר לה, ולפעמים צריך בכל זאת להמציא משהו חדש (כמו הסיפור על ארנבי, אבל זה, כמו שאומרים, סיפור אחר). ואיזה כיף לכוכבים שיש להם אדונית טובת לב ומבינה, ושהם יכולים בכל ערב להתגעגע וגם להיפגש. 






נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 27/12/2012 11:35, בקטגוריות שפת חבל הטבור, שירים קטנים בפרוזה
23 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של גילי ב-4/1/2013 10:21


מה שסיפורים (וספרי עיון) יכולים

על סיפורים יכולים להציל מאת מרית בן ישראל






כשהייתי ילדה הספרים היו לי עוגן ומפרש, בית ומרחבים; וגם עכשיו לפעמים הם כאלה. באוגוסט האחרון קראתי ככה, כמו ילדה בשממה האינסופית של החופש הגדול, ומצאתי לי על המדף בספרייה ספר מאפשר: "בנות הדרקון" של מרית בן ישראל, שבמרכזו שלוש ילדות בנות 11, ועיר, עיר האושר, שבה מקריבים כל שנה ילדה בת 11 לדרקון. על הכריכה האחורית היה כתוב שזה חלק ראשון בטרילוגיה, וכשגמרתי לשתות אותו נכנסתי לאינטרנט לבדוק אם כבר יצא ההמשך ומצאתי את עיר האושר בצורת בלוג של מרית בן ישראל. וכאותם ילדים שמושכים בשרוולו של מבוגר לפני השינה, ביקשתי המשך. מרית השיבה שהיא עוד לא גמרה לכתוב את ההמשך, אבל הזמינה אותי לקרוא בבלוג שלה וגם לקרוא את ספרי העיון שלה (בעבר קראתי ואהבתי עוד ספר סיפורת שלה – "אסור לשבת על צמות". וכמה שמחתי כשפגשתי אותה וראיתי אותה בצמות...), וכתבה לי שהיא מערערת על ההבחנה בין סיפורת לעיון, ושבכתיבה שלה גם העיון הוא סיפורת וגם הסיפורת היא עיון. האמנתי לה, אבל רק עכשיו משקראתי את "סיפורים יכולים להציל" אני מבינה עד כמה זה היה נכון.

אבל רגע – לפני כן, המשך השתלשלות העניינים: הקריאה בבלוג של מרית הייתה (והינה) כמו ללכת לשיעור מאוד מרתק, כמו שהיה לי שיעור ניתוח מחזות במגמת תיאטרון בתיכון (אצל מרב רוין), כמו שהיו לי שיעורים מסוימים באוניברסיטה, שיוצאים מהם בעיניים גדולות ובתחושה של עולם שנפתח ומתחבר.

 

"סיפורים יכולים להציל" עוסק באגדות, שתמיד נמשכתי אליהן ואל דרכן לדבר את הנפש באופן בלתי אמצעי. גם מרית מסתכלת באגדות ברבדים האלה, של הנפש, וגם עם צד ויזואלי חזק מאוד.

מהכריכה האחורית אני מעתיקה:

 

ב"אלף לילה ולילה" יש ביטוי חוזר: בכל פעם שמישהו עומד לספר משהו מדהים, הוא מצהיר שאילו סיפורו היה "נחרט בחודי מחטים בזוויות העין, הוא היה למשל ולמוסר לכל לוקח מוסר." היכולת הזאת, לחרוט סיפורים בזוויות העין, כלומר ללכוד משמעות בתוך תמונות רבות עוצמה, משותפת לשירה ולאגדות.

 

וכשקוראים את מה שמרית כותבת, זה כאילו נכנסים לרגע אל מאחורי העיניים שלה, דקורות המחטים, אל עולם שבו שפת המחשבות היא בדיוק זו: תמונות רבות עוצמה. עוד דבר חשוב מן הכריכה האחורית:

 

אגדות הן פנינים שנוצרו סביב גרגרי החול של המציאות, והן גם סוסים טרויאנים שמבריחים לתוכנו תכנים מורכבים בחסות פשטות והתמימות.

 

נפלא דימוי הסוסים הטרויאנים, נכון? ועוד ציטוט אחד:

 

כי תרבות גבוהה אינה עניין מנותק ואקדמי אלא חלק מסבך חי וגמיש שבו כל דבר קשור לכל דבר.

 

וזה מחזיר אותי לכמה דברים: קודם כול, לשיעורי התיאטרון בתיכון ולשנה הראשונה בחוג לפילוסופיה, שהרוו את הנפש בדיוק בגלל זה. והניגוד של זה הוא הוויה שבה מדברים רק על המשכנתא ועל הסידורים מחד גיסא, אבל מאידך גיסא, גם דיונים אינטלקטואליים עקרים שהחיבור שלהם לעולם הרגשי ולצרכים של המתדיינים מוכחש (ועל זה אני כעסתי מאוד באוניברסיטה לפעמים).

שנית, לכל היחס הנבון (והשלילי) של מרית לתקינות פוליטית ולצנזורה – כי אי אפשר לחתוך בסבך חי, וכפי שהיטיבה היא לנסח בפרק על "אלף לילה ולילה": "אבל אי אפשר להסיר קטעים ממאירים מסיפור כמו שמסירים גידול; אי אפשר לדעת לְמה הם מחוברים ואיזו אמת חיונית תיפגע בתהליך."

 

כל ציטוט שאני מביאה כאן מוביל אותי לשבילים מתפצלים. אחד: כשקראתי את "אלף לילה ולילה" לפני כשנתיים וראיתי איך המוטיבים של סיפור המסגרת (המלך שתפס את אשתו בוגדת בו, רצח אותה ומאז הוא מתחתן בכל ערב עם נערה והורג אותה בבוקר, עד שבאה שהרזאד ומספרת לו סיפורים והוא נעתר להשאיר אותה בחיים עוד יום ועוד יום) חוזרים ומתפתחים בתוך הסיפורים הפנימיים, חשבתי בהשתאות ששהרזאד הייתה הביבליותרפיסטית הראשונה! בספרה, מרית לוקחת את הרעיון הזה עוד יותר רחוק ומפתחת אותו.

והשביל האחר, בהקשר של התקינות הפוליטית, אני רוצה לצטט דברים מאוד מרגשים שאמרה מרית בכנס ספרות ילדים של "הפנקס" – שם ראיתי אותה בצמות סבבי - וציטטה אחר כך בבלוג שלה:

 

כשהייתי בכיתה ב'  (...) קראתי לראשונה את עץ השיער של מרי דה מורגן. אי אפשר להגזים בעוצמת המפגש עם הספר(...)  הוא היה לי תיבת תהודה, הוא פתח לי חלון במקום שבו היה קיר, חומה. חלון לעולם הפנימי שלי, שהמציאות לא הכירה בו, שלא לומר דרסה. הספרים העצימו אותי. בזכותם הייתי פחות בודדה.

 

אחרי כל זה לא צריך ממש להוכיח שאצל מרית גם העיון הוא ספרות, אבל בכל זאת אני רוצה לסַפֵּר שבשלושה מקומות בספר העיון הזה עיני דמעו. אספר על שניים (השלישי הוא סיום הספר). בשניהם מרית גואלת, בקריאתה האמפתית, דמויות שלא הובנו כהלכה. הראשונה היא אשת הדייג מסירלילה, זו שדוחקת בבעלה לבקש מהדג משאלות גרנדיוזיות, ונתפסה כאישה חמדנית ושתלטנית. מרית רואה בה "מדאם בובארי מסירלילה" שסובלת מדיכאון, וכך היא מפרשת את משאלתה לשלוט על השמש והירח:

 

מה מניע את הרצון לשלוט בגרמי השמים? גאווה מטורפת ואובדן קשר עם המציאות, יגידו שונאיה. אבל לשליטה על היום והלילה יש תכלית הרבה יותר מדויקת ושימושית: הרצון להמשיך ולחלום.

הלילה מתקרב מן הסתם לסופו. האישה מרגישה בכך מתוך שינה. אור השחר מסתנן מבעד לעפעפיה העצומים. היא כל כך רוצה למתוח עוד קצת את החושך ואת החלום. אבל זמנו של נסיך החלומות נגמר, הגיע הזמן לחזור לסירלילה של המציאות.

 

דמות אחרת שמרית גואלת בקריאה אמפתית היא כיפה אדומה, שבפרשנותו של ברונו בטלהיים, בספרו – המרתק והמלהיב על אף הבעייתיות שבו – "קסמן של אגדות" רואה בה נערה ש"רוצה להתפתות" ולהיכנס למיטה עם הזאב. אבל לפי הקריאה (לדעתי, הקשובה והרחומה יותר) של מרית, כיפה אדומה עוד רחוקה מלהיות נערה. "הדבקות שלה בברדס האדום כמו בחפץ מעבָר מסגירה את גילה הצעיר". והיא מסבירה גם את עיוורונו של בטלהיים: "בטלהיים, כמו כיפה אדומה, כל כך מצפה לסבתא, שאינו מבחין בזאב; הוא כל כך מאמין בצדקתם של ההורים והממסד, שהוא מתכחש לתמונה המוצגת לפניו, שבה הורה-זאב תוקף את בתו הקטנה."

 

"יצירת אמנות טובה היא ראי של כל מי שעומד מולה", כתבה מרית, וככל שהפוסט הזה ארוך ומלא וגדוש, יש בספר המון-המון שאפילו לא הזכרתי. אז לכו לקרוא, וגם את הבלוג. כי סיפורים וספרי עיון יכולים להציל, ולפתוח חלונות בקירות, ולהיות כמו סוסים, לא רק טרויאניים, גם כאלה שדוהרים במרחבים.



נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 15/12/2012 10:25, בקטגוריות ספרים, lost in a good book
35 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-30/12/2012 14:26


הפנר יודע לדבר אהבה

 

לספרים של אברהם הפנר אין חדר מבוא. פותחים את הדלת ונכנסים מיד פנימה. והפְּנים שנכנסים אליו הוא עולם ומלואו. אני זוכרת לו חסד מימי מלחמת המפרץ, בימים של סגירות בבית וחרדה באוויר, את ספרו "כולל הכול" שכשמו כן הוא, עולם שלם שצללתי לתוכו ועליתי רק כעבור כמה ימים, אחרי שהייתי עטופה שם בשליה ספרותית מזינה שסיפקה את כל צרכיי. ובכל ספר שלו שקראתי חוויתי חוויה דומה של תענוג מיידי ועושר.

את "כמו אבלאר, כמו אלואיז" מצאתי במכירת ספרים משומשים, ומיד לקחתי. ספר של הפנר, ואפילו ספר שקרוי על שם זוג אוהבים צרפתים טראגיים מימי הביניים, מורֶה ותלמידה שאחרי שמציאות אכזרית לא אפשרה עוד מימוש פיזי לאהבתם, נכנסו שניהם למנזרים וכתבו זה לזו מכתבים – יכול להיות טוב יותר מזה בממלכת הספרים?

וזה היה אפילו עוד יותר טוב ממה שחשבתי.

זה היה טוב כשהפנר כתב על אהבת איש ואישה. בשפה המיוחדת שלו שבה אפשר להיות ילדותי ופיוטי ואינטלקטואל ופרחי ("עשתה לו" במקום "אמרה לו", אפילו) והכול טבעי וזורם לגמרי.

למשל:

 

"אבל בלילה במיטה הוא כתב לה 'רזומה' (שהוא אפילו לא חלם לתת לה באמת). לא בלילה הבא. בסוף החופש. בלילה האחרון בין יום שני לשלישי, במיטה, יונה אמר למרים תשובה, שתדע עליו. שני העמודים הראשונים הוא ניסה להתבדח ויצא מביך, אבל ממשפט למשפט הוא שכח שהוא כותב, וכשהוא הגיע להווה יצאו לו דברים שהוא לא ידע."

 

(אני דומעת מלהקליד את זה)

 

(וגם היה לי מעניין שאדם [המורה, יונה] יכול להיות מרתק ועמוק מבפנים, אבל כאילו משעמם באורח חייו החיצוני. כי גם אני קצת כזאת סבבי. ואצל הפנר דווקא האהובה הצעירה היא שגומאת מרחקים והרפתקאות גם בעולם, "גדולה מהחיים".)

 

אבל שום דבר לא הכין אותי לסיפור השלישי. שאפשר אולי להגיד שהוא סיפור על הורות, ואולי סיפור על איש שפותח את לבו אל הילד שהוא היה, אל עולמו הרגשי ואל האמת שלו שכל ההורים והמחנכים והתרבות טשטשו לו במהלך השנים. ואולי זה עלול להישמע בנאלי וקיטשי אבל אין בסיפור שמץ בנאליה, כי אין בו שום דבר שגור ושל-כולם, הוא כמו שפה פרטית לגמרי (ועם זאת מובנת). את כל הסיפור הזה קראתי בעיניים רטובות.

ושוב מוטב ציטוט מניסיון להסביר-את ולספר-על. לצורך העניין – פָּנָאבּישׁ הוא תינוק:

 

"שבוע אחרי זה פנאביש העניק לו שם. הוא קרא לו, קוּקי!

(...)

קוקי. מעולם הוא לא חש כה אהוב. בארץ נמכר אז ספר שקראו לו, על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה. לקוקי-החדש לא היו קושיות בנושא. אם היה משהו שהתבהר לו סופית, זה על מה הוא מדבר כשהוא מדבר על אהבה. הוא מדבר על איך שפנאביש אומר, קוקי. על הנעימה שבה מבטא הגור את השם, ועוד יותר את מה שהוא עצמו חש כשהוא שומע את פנאביש מבטא, קו-קי. הוא רק לא הבין למה זה עצוב. הנעימה הקבועה שבה ביטא הילד קוקי, היה בה תמיד גם משהו עצוב. לא 'נוגה'. ואללה עצוב! היה בה משהו של געגועים לא ברורים. למה זה? לא היה לו ברור. הנה אני פה ואתה פה, אז אל מי אנחנו מתגעגעים? כי כך היא האהבה?"

 

(מאז שקוקי מקבל את שמו הוא נעשה קוקי, גם בגוף השלישי שמטעם המספר. ולפעמים פנאביש אפילו מניח את הראש על "קוקיו".)

 

הפנר יודע לדבר אהבה.



נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 4/12/2012 15:39, בקטגוריות lost in a good book, ספרים, אברהם הפנר
25 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-10/12/2012 19:49


ספר בלי מילים: על Morgan's Passing מאת אן טיילר


ככה זה תמיד: כשאת מבינה שאת מאוהבת ותצטערי מאוד להיפרד, עמודים יקרים כבר חלפו לבלי שוב, עמודים שבהם חשבת שאת סתם קוראת ספר.

במקרה הזה, הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שאני לא קוראת מילים (בהתחלה חשבתי שזה כי אני עייפה ומזמן לא קראתי באנגלית). נדמה היה שהמילים נעלמות איפשהו בדרך ואני קוראת ישירות עם החושים. מה שקם והיה מתוך המילים היה בעיקר בתים, בתים והבלגן שבהם, החפצים, ואיך שיש להם חיים משלהם ודרך משלהם לעלות על גדותיהם, וחלוקי בית ואיך שהם מושכים אליהם כתמי קפה, ואצבעות דביקות של ילדים, וצמות שנכרכות סביב הראש, וזקָן וכובעים.

היחסים עם הדמויות התפתחו לאט יותר, אולי כי היה עליהן מעטה של זרות, ועם הקריאה הפכה הזרות הזאת לדבר הכי קרוב בעולם, כי נראה שמה שהן בעצם רוצות, הדמויות האלה, הוא דלת לצאת מהחיים שלהן אל חיים אחרים, שמתאימים יותר לאני הפנימי, ואולי פשוט לצאת מהחיים ולהביט אליהם מבחוץ כדי להצליח לחוות אותם כממשיים יותר – או כממשיים פחות - בלי להירדם או להתנתק או להיות מוצפים.

הספר הוא Morgan's Passing של אן טיילר (ותודה לעדה שבזכותה ידעתי שאן טיילר סופרת שכדאי לקרוא. קראתי את "נישואי חובבים" שלה והוא היה טוב מאוד – אולי לא יותר מזה כי קראתי בתרגום, אבל מורגן הוא מעבר לטוב ולמאוד).

תוך כדי שהיחסים שלי עם הדמויות התפתחו יכולתי גם להתפעל מאוד מהדיוק הפסיכולוגי ומהאמת. מהאופן שבו הדמויות התפתחו בלי שהמחברת, או הן עצמן, יצהירו על שינוי. מהרגעים הקטנים שבהם משהו זז בפנים, והשינוי שקורה אחר כך בחוץ הוא כל כך אמין ומתבקש (הספר מתרחש על פני 12 שנים, ואפשר לראות בו איך הדברים מבשילים ומשתנים. כל הזמן 'דאגתי' שאילו היו עושים סרט, היו משבשים את כל האמינות הדקה של האופן שבו מערכת יחסים חשובה בספר מתפתחת, ומגיעה בסוף למקום באמת שונה מכפי שהייתה בהתחלה – פוטנציאל שאולי היה טמון בה, אבל כמה אנשים משתנים ב-12 שנה, וכמה היכולות והצרכים שלהם משתנים!).

רציתי לתת המון ציטוטים, אבל כל אחד לבדו הוא כל כך חלקי...

האחד שבחרתי, בניגוד לרוב הטקסט שכאמור לא הרגשתי בו מילים אלא תחושות, שבה את לבי גם בגלל תוכנו וגם כי הוא כמו מוזיקה.

 

Morgan stood watching after her, pinching his lower lip between his fingers and thinking of what he should have said: Come even if it's Sunday. Promise you'll come Monday. Why don't you wear gloves? Mornings, now, I have this springy, hopeful

feeling, and I see that everything is worth it, after all

 


נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 1/12/2012 16:25, בקטגוריות lost in a good book, ספרים
8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-3/12/2012 14:21




דפים: 1  

החודש הקודם (11/2012)  החודש הבא (1/2013)  
111,833
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ