בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 44

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << נובמבר 2010 >> 
א ב ג ד ה ו ש
  1 2 3 4 5 6
7 8 9 10 11 12 13
14 15 16 17 18 19 20
21 22 23 24 25 26 27
28 29 30        

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
11/2010

האיש הזה שעכשיו הוא ברקע

בזיכרונותיה של סימון דה בובואר (בימים אלה אני עורכת את תרגומו של ניר רצ'קובסקי ל"זיכרונותיה של נערה מחונכת") מוזכר לראשונה ז'אן פול סארטר בנונשלנטיות גמורה, ברקע, כחבר ללימודים וכחבר של מישהו שהסעיר את סימון והיה חשוב לה. אני הקוראת יודעת: האיש הזה שעכשיו הוא ברקע, יהיה יום אחד במוקד, במרכז. ואני מתה לגלות איך זה יקרה. והרי בחיים זה ככה, לא? מישהו שעתידה להיות לו בחיינו חשיבות מכרעת, מופיע פתאום, הרבה פעמים ברקע, ליד מישהו אחר, שנדמה שבאותה תקופה שהוא החשוב, או סתם נמצא בסביבה בלי ששמים לב אליו ממש, עד שהכול משתנה כל כך, כל כך.

יש לכם סיפורים כאלה?

 

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 30/11/2010 18:22
23 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-5/12/2010 19:08


על סוסים וסדיני סאטן

 

(קודם חציר, עכשיו סוסים... הבלוג נהיה אורווה ממש... :))

 

 

תמיד הדהים אותי השיר של ז'ק ברל "הסוס". קודם כול - ז'ק ברל התמחה בלהדהים. ולגופו של עניין – המוזיקה לוקחת אותך מיד, בדהרה. ואז המשפט הראשון: "הייתי הרבה, הרבה יותר מאושר בעבר," מתוודה ז'ק, "בימים ההם – כשהייתי סוס."

אוקיי. מדהים מדהים, אבל האוזן והראש מסתגלים – זאת מין אגדה, על סוס שבגלל אהבה לגברת שרכבה על גבו נהפך לאדם, וזו מטאפורה לסיפור מוכר, האיש שאהובתו לא קיבלה אותו כמות שהוא, עידנה ותירבתה אותו וכיוונה את הקריירה שלו והוא מתגעגע לחיות בחופשיות ובפשטות את האני האותנטי שלו. אבל ברל גם לא מניח לנוח בתבנית הזאת כי הוא מקרב את השיר יותר מדי אליו: "ואת רצית שאני אתחיל לשיר... ומאז, כל הלילות, כשאני שר 'נה מה קיטה פה', אני מתגעגע לאורווה ולשתיקתי מפעם". כלומר הסוס הזה הוא זמר שמופיע בערבים עם הלהיט הכי גדול של ז'ק ברל, אותו ברל שלא פעם ולא פעמיים אמרו לו שהוא לא יכול להופיע על במה כי הוא מכוער, ויש לו שיניים של סוס.

אז מה יש פה, אולי בכלל שיר סגירת חשבונות?! וכשברל שר שיום אחד היא עזבה אותו "לטובת זברה מפוספסת רע", אולי יש כאן בכלל רכילות שיודעי דבר מבינים בדיוק מיהי הגברת ומיהי הזברה? ואם זה היה רק זה, אולי התדהמה הראשונית כבר הייתה מפנה מקום לאכזבה, אבל ז'ק מוסיף בה בעת להחזיק גם בחוט של האגדה עם המשמעויות העמוקות – מתי הגברת עזבה אותו לטובת זברה? "ביום שבו סירבתי/ לעלות על גבו של סוס."

ואחר כך הוא רץ לו בעולם, "ורואה איך מסרבות לתת לי אהבה/ גם נשים וגם סוסות."

זה נוגע ללב, זה נוגע, ובשורה האחרונה שוב נדהמים כשהוא מסיים "בימים ההם, כשאני הייתי סוס – ואת היית גמל!"

 

ולמה בכלל סיפרתי את כל זה? כי השיר הזה, "הסוס", נכנס לי כל כך למערכת הדם הרגשית והמילולית, שהשורות "ומאז, כל הלילות/ במיטת הסאטן הלבנה שלך/ אני מתגעגע לאורווה/ לאורווה ולסוסתי", חלחלו כבר לא פעם לדברים שאני כותבת, בין השאר לאגדה "יסמין" שפרסמתי כאן לא מזמן:

 

"רק משעזבה עלמה, הבינה עד כמה הייתה נוכחותה ארוגה בחייה. ירד עליה שקט קר, אף על פי שדיברה עם המורות, עם החברות האחרות, ובלבה נחצבה ריקנות במידות גופה הקטן ותלתליה הקופצים של חברתה. קל כל כך להיקשר וקשה כל כך להתיר, חשבה. ובייחוד בלילה, כשכיבתה את האור ושכבה לישון בחדרה הריק, הייתה העצבות עזה ומרוכזת וגוש הצער פעם בגרונה אך לא התמוסס לדמעות. לראשונה לא מצא גופה מנוחה בין סדיני הסאטן והיא התהפכה מצד לצד."

 

 

אז הנהו הסוס המקורי:

 

 

והנה הסוס בעברית, בביצוע של יוסי בנאי. אני לא יודעת מי תרגם:

 

 

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 28/11/2010 17:27, בקטגוריות שנסונים
8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-2/12/2010 07:02


החציר יחכה

 

 

בספר "נחלה" של רוזינה ליפי, זה שדיברתי עליו בתוכנית של הדסה וולמן, יש אישה אחת, איכרה, שמפנטזת כביכול על משהו צנוע ולא קשה להשגה: היא לא חולמת על גבר אחר מלבד בעלה, היא נהנית כל כך לבלות עם ילדיה, היא רק רוצה את השהות להתענג על נוכחותם, והחלום שלה הוא שבעלה יגיד לה: "החציר יחכה" ויתפנה להם זמן ביחד. אבל היא יודעת שהחציר לא יכול לחכות.

לדעתי רוב החציר של היומיום שלנו (שאיננו איכרים וכו') כן יכול לחכות, אבל לעתים מכה בי העובדה שאנחנו לא מבלים את זמננו בעירום ובהתלטפות אינסופית, כאובדן של ממש. ואז אני נזכרת: בוודאי שזה אובדן. בוודאי שזה עצוב. אחרת האנושות לא הייתה ממציאה מיתוס של "גירוש מגן עדן".

ותרומתה של חברתי אריאל – מי אמר ש"בעצב תלדי בנים" מתייחס דווקא לכאבי הלידה? אולי הוא מתייחס לקשות היום הכרוכה בגידולם, לאינספור המטלות (ולמי שראה "בייביז" – נמיביה קצת קרובה יותר לגן עדן. מצד שני לא ראיתי שם התלטפויות. ולא ראיתי שם גברים).

 

ואם הם לא היו אוכלים את הפרי, יכולנו עוד לישון מתחת לעצים...

 

 

ומה אם היינו ישנים בצל העצים

בזמן שנשאר

זוג אוהבים על מצע בגדים בלויים

זוג מתחילים

תחת הרקיע המשתרע

כמוהו עצלים

(דברים כה רבים השתנו)

 

יותר טוב מכל ארמונות השיש

מזהב ואוצרות

ענפים ועלווה ישמרו עלינו

מפני רוחות רעות

אהיה לך גבר או ילד

כמצוותן של התשוקות

(דברים כה רבים השתנו)

 

בגנינו הפרועים

כל כך הרבה פרחים

כל כך הרבה

באור הכתום

זמן רב גופינו מעורבבים

זמן רב

 

אין דבר שצריך לדבֵּר בו

אין דבר מדאיג

מראָה כדי שתוכלי להתאפר

אוהֵב אותך בכל זאת

אף אחד לא רואה אותנו

איש גם לא ישמע

 

בגנינו הפרועים

כל כך הרבה פרחים

כל כך הרבה

באור הכתום

זמן רב גופינו מעורבבים

זמן רב

 

בזמן שהעולם מפטפט

על דברים לא חשובים

היינו יכולים לישון

בצל העצים

בזמן שנשאר

 

וזה מזכיר לי גם עוד שיר של אהוד בנאי, שיר יפה ועצוב:

 

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 27/11/2010 08:13
23 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של עדה ק. ב-29/11/2010 20:04


הודעה

 

 

בתוכנית של הדסה וולמן "בסימן קריאה", ברשת א', אפשר לשמוע אותי מדברת כמה דקות על הספר "נחלה" מאת רוזינה ליפי. התוכנית משודרת היום בשש בערב, וגם באתר של רשות השידור אפשר לשמוע אותה בזמן אמת (אני בדקות האחרונות) או אחר כך, היא תישמר באתר עד יום שישי הבא (לרדת אל "שידורים מוקלטים" ולבחור את "בסימן קריאה" מ-26 בנובמבר).

 

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 26/11/2010 12:49
8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אוגניה ב-27/11/2010 11:31


קצת מחוויית הכתיבה

נדמה שהעולם שאני כותבת אותו הוא עולם שכל הזמן מתרחש, ואני, כל פעם שאני מתחברת אליו לעשרים דקות, חצי שעה, שעה, וכותבת עוד פסקה, עוד עמוד/ים, אני עוד נוגעת, מבקרת, מגלה מה קורה שם; אבל הוא לא מפסיק כשאני מפסיקה. הוא מתקיים כל הזמן, והביקורים שלי בו ממלאים אותי חמצן.

והכי אני אוהבת את האופן שבו הקלפים של נפשי נטרפים במפתיע: כל מה שנכתב שם, הרי ממני בא, אבל אני לא מכירה את זה; לא בקומבינציות האלה, לא כשאני מתחילה איזה סיפור צדדי על איזו דמות ופתאום היא נהיית דומה קצת לשכנה ההיא שלי, שלא ידעתי בכלל שאני זוכרת אותה כל כך טוב, ולחברה ההיא מהלימודים שלא חשבתי שהיא בכלל הייתה לי חשובה, ופתאום כל זה מתערבב עם איזו חוויה אחרת לגמרי; והערבוב הזה של החומרים עושה להם כל כך טוב, מרענן, כמו שמערבבים טוב טוב סלט ירקות וגם מנערים את הקערה.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 25/11/2010 09:50, בקטגוריות על הכתיבה
30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-26/11/2010 16:13



הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  

החודש הקודם (10/2010)  החודש הבא (12/2010)  
111,833
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ