בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 44

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << אוגוסט 2007 >> 
א ב ג ד ה ו ש
      1 2 3 4
5 6 7 8 9 10 11
12 13 14 15 16 17 18
19 20 21 22 23 24 25
26 27 28 29 30 31  

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
8/2007

ירושלים שהייתה פעם שלי, וחוק ההתיישנות

היום נסעתי ברחוב אגרון, השבת עוד לא נכנסה ובחור חרדי עם קייס קשיח של גיטרה הלך לבדו ברחוב. ממךָ למדתי את המילה קייס, והיה לך קייס מעולה, קשיח שמגן טוב-טוב על הגיטרה אבל לא כבד מדי. אני לא השגתי כזה, אבל אתה הרי היית גיטריסט אמיתי (השיר של ג'וני מיטשל a case of you מזכיר לי את הקייס של הגיטרה שלך...).

גן העצמאות המשופץ לא דומה לזה שבו שכבנו על הדשא בלילה שבו הכרנו והנחתי את ראשי על כתפך הרזה, ולא היה נוח אבל לא זזתי כי הרגשתי אותך נושם וזה היה חדש ומיוחד. החברה שלי התמזמזה מולנו עם מישהו והחבר שלך שהיה נאמן ומתגעגע לחברתו הנעדרת חיבק עצים ואמר את השם שלה. לקחתי שכטה מהג'וינט הראשון ואחד הספורים בחיי ואתה לא, אבל לא מחוסר ניסיון אלא להפך. למחרת בבוקר התקשרת עוד לפני שהתעוררתי, וכשהחזרתי צלצול אמא שלך אמרה שאתה עוזר לאביך לתקן את הגג. ירושלים הייתה אז שלנו ובכל פינת רחוב היו חיים ורגשות. ואחרי שנפרדנו, כשהייתי פוגשת אותך ברחוב עזה ובמושבה הגרמנית (עם הגיטרה בקייס) היינו רחוקים וזרים כמו בשיר של לאה גולדברג, כי אהבנו זמן קצר ונפרדנו ומה כבר נשאר, אבל עכשיו בגלל חוק ההתיישנות הסיפור הזה כבר חלק ממני ולא קשור למי שאתה בתור איש בעולם (כנראה כבר לא בירושלים, שנים לא ראיתי אותך), וככה אתה פתאום חוזר להיות קרוב, ואולי אני של אז חוזרת להיות קרובה, אני שכן הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים בעיני עצמי לפחות לכמה חודשים, אתך ב"כובען המטורף" ובעיקר בארץ הפלאות שלי, בירושלים שבתוך הראש שלי.

 

נ"ב: ב"מישהו לרוץ איתו" היא קצת חזרה להיות שלי, חזרה להיות מלאת חיים ורגשות, לרגע. לא רק הבית שלי והמקומות שאני ממלאת אותם במשמעות, אלא מרכז העיר, הרחובות "סתם".

 

***

בעניין אחר: היום יום הבלוגים או משהו כזה, ואין לי כוח לעשות את זה בצורה מסודרת, אבל רציתי לספר לכם שבבלוגייה החדשה שאני משתתפת בה, בבננות, יש המון המון דברים יפים ומעניינים וכדאי לבקר שם ולעקוב.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 31/8/2007 21:06
35 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-3/9/2007 10:23


סוד הקסם הסדרתי

(הרשימה פורסמה במקור ב"סלון של לי", הבלוג שלי באתר הוצאת כתר.)

 

ב"תפסן בשדה השיפון" אומר הולדן קולפילד שסופר טוב הוא מישהו שאחרי קריאת ספרו מתחשק לך להרים אליו טלפון ולשוחח אתו. באמת יש סופרים כאלה, אבל יש גם דמויות כאלה: לא בכל ספר שאוהבים זה קורה, אבל לפעמים הדמויות הופכות בשבילנו לאנשים בשר ודם, שהיינו שמחים לשבת אתם בבית קפה ולדבר. היצירות האלה (ספרים וגם סרטים וסדרות טלוויזיה), שבהן הדמויות נעשות חברות של הקורא, הן כנראה הנוטות במיוחד להפוך ליצירות קאלט, כאלה שקוראים אותן או צופים בהן שוב ושוב.

אני מנסה לחשוב מה יש בדמויות האלה וביצירות האלה שעושה אותן לחלק מחיי, והמכנה המשותף הוא שבתוך היצירות עצמן הגבולות בין הספרות – או בין עולם מטאפורי כלשהו – לבין המציאות נזילים. כך ב"קפקא על החוף" של מורקמי (אבל מצד שני, גם ב"יער נורווגי" הריאליסטי הדמויות נכנסות אל הלב, אז אולי זה פשוט קסמו האישי של מורקמי עצמו), וכך בעוד כמה יצירות אהובות עלי במיוחד, שיש להן עוד מאפיין משותף חשוב – הן סדרות בהמשכים.

הסופר הצרפתי דניאל פֶּנַק יצר סדרת ספרים שהראשונים בה תורגמו לעברית (הנה לדוגמה הספר השני - http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=40-10261), וגיבורהּ הוא בנז'מין מַלוֹסֶן, שעיר לעזאזל במקצועו (!), שאמו מנהלת רומנים עם כל מיני גברים, יולדת להם ילדים, מביאה את הילדים הביתה אל בנז'מין, "אחי המשפחה" האחראי, ומתעופפת לה אל הגבר הבא. הילדים, המתרבים מספר לספר, מתוארים בקווים כלליים, ממש כמו דמויות בקומיקס. למשל זוּט (בצרפתית: le petit. זה שמו) שהמאפיין היחידי שלו הוא משקפיו הוורודים, ותרז, שהיא חובבת אסטרולוגיה וגופה זוויתי (עד שהיא מאבדת את בתוליה בסצנה הזויה במיוחד ונעשית רכה ובעלת חמוקיים). ישנם גם ז'וליוס הכלב האפילפטי, ז'וליה חברתו של בנז'מין, העיתונאית החוקרת שנחלצת בכל אחד מהספרים מהרפתקאות מסמרות שיער, כאילו הייתה גיבורת-על, תיאו ההומו הזקן שבחברתו נקלעים לפעמים לאורגיות עם צעירים ברזילאים חטובים, ועוד. אף שהדמויות משורטטות בקווים קומיקסיים כאלה הן נכנסות ללב ונעשות מוּכָּרות. אולי כי מלוסן עצמו, ואֶחיו, הם חובבי ספרות גדולים, ובעודנו קוראים את עלילותיהם הם עצמם מספרים את מיטב ספרות העולם כסיפורים-לפני-השינה. טשטוש הגבולות מגיע לשיאו כשזוט מתעקש להיוודע מיהו אביו, ובסופו של דבר מתברר שאביו הוא גיבורו של רומן בלשי, ולא אדם שקיים במציאות.

עוד סדרה שמטשטשת את הגבול בין הספרות למציאות והיא מהנה וממכרת, אף שבה פחות מתאהבים בדמויות, היא הסדרה של ג'ספר פורד שנפתחת ברומן "פרשת ג'יין אייר" (http://www.steimatzky.co.il/NS_GetProdInfo.asp?prodid=11411083). בעולם שבו הגיבורה הבלשית נקראת תרזדיי נקסט ("יום חמישי הבא") וחוטפים את ג'יין אייר מתוך הספר, ברור מראש שיש כמה שכבות של בדיון ולא בדיון מול כביכול-מציאות. ויש משהו משחרר במשחק הזה ברבדים שונים של בדיון, משחרר ויצירתי ומרנין. בייחוד כשמתברר שמהחלק האחרון של "יוליסס" של ג'ויס נגנבו כל סימני הפיסוק מלבד הנקודה בסוף, והם שמורים בקופסה, וכשהקופסה נפתחת הטקסט שאנחנו קוראים, של פורד, מתמלא, ככה, בפסיקים, ובנקודות.

סדרה אחרת, לא בספרות אלא בטלוויזיה, שראויה ואף זכתה להרבה מאמרים שעוסקים אך ורק בה, היא "באפי קוטלת הערפדים". כבר בשם שלה ניכר שיש בה הומור ואירוניה ואזכורים תרבותיים, וכן עולם מטאפורי שבו ערפדים ושֵדים קונקרטיים מייצגים את השדים הפנימיים שבנפש. ב"באפי" מופיעים כל האלמנטים שביצירות שהזכרתי עד כה: היא שנונה ורבת-רבדים, אירונית ומלאה התייחסויות לעצמה ולתרבות בכלל, כמו הסדרות של פנק ושל פורד; וכמו "קפקא על החוף" של מורקמי, יש בה כנות רגשית עמוקה ודמויות שנתונות במסע התבגרות אוניברסלי ומעורר הזדהות, ולכן קל כל כך לאהוב אותן.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 30/8/2007 10:44
55 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של Nilly ב-9/9/2007 06:53


האיש העסוק ביותר בעולם

לפני כמה זמן כתבתי בהשראת הלחשנית על האיש העצוב ביותר בעולם, אבל היום נזכרתי בשיאן אחר שהכרתי, שהוא בעצם ההפך מהאיש העצוב: האיש העסוק ביותר בעולם. כשהכרתי אותו הוא עבד ולמד במשרה מלאה והיה מאוד מצטיין בכל מה שעשה. פעם אמרתי לו כמה זמן בכל יום אני מעבירה בנסיעה באוטובוס והוא מיד שאל: ומה את עושה בזמן הזה?

קלטתי בחוש שהאיש העסוק ביותר בעולם משתמש בעסוקות שלו כהגנה מפני בדידות והזדקקות רגשית, וזה קסם לי, אבל אני לא בנויה לזה. אם אני מנסה להיות עסוקה ככה אני מתמוטטת אחרי כמה זמן ומסתגרת לי לישון ולבכות וכל מה שניסיתי להדחיק רק חוזר ביתר שאת. בכל מקרה אני לא ממש מנסה, זה לא אני. הייתי מעוניינת באיש העסוק ביותר בעולם אבל לא יצא מזה כלום וטוב שכך, נראה לי שלהיות לצדו היה מכניס אותי לדיכאון ותחושת נטישה מתמדת.

למרות שהוא היה נורא עסוק הייתה לו אקסית מיתולוגית, שהוא היה מזכיר אותה כל הזמן כאילו היא עשתה לו דברים איומים ונוראים. ויום אחד פגשתי אותה במקרה, וכשאמרו לי את שמה (שהתוסף לו עוד שם כי היא התחתנה) לא התאפקתי ואמרתי: "את האקסית של העסוק!" והיא אמרה בביטול, "כל הזמן הוא מדבר עליי כאילו מי יודע מה היה בינינו, כולה היינו ביחד איזה שלושה חודשים."

"ולא הפריע לך שהוא כל כך עסוק כל הזמן?"

"לא, אני הייתי יותר עסוקה ממנו. אז גם כתבתי ספר..."

 

וגם כתבתי עליו פעם שיר, על העסוק. הנה:

 

בין הגיהינום הפרטי לתעצומות הנפש

 

ניפגש לכוס קפה בסלון שלי

 

המלא אנשים זרים.

 

תוכל להגיע? אינך עסוק?

 

בימי ראשון בין שלוש לארבע

 

לאחר הייאוש הנורא, יש לי שיעור.

 

בַּערב עבודה, אנא השתדל

 

לבוא בזמן, חפצתי לראותך.

 

שעה אתך תנמיך

 

את עוצמת הרעש בראשי.

 

ועוד מעט תלך ובין חמש לשש

 

איני יודעת את נפשי.

 

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 29/8/2007 11:09
36 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של רותם ב-31/8/2007 16:30


הסדרה הכי טובה שאתם לא רואים (אבל ראיתם לפני מיליון שנה)

היא "קרוב רחוק". אני שותה אותה בויאודי, ומחסלת בדרך כלל את כל פרקי השבוע בבתאחת.

יש בה דיוק פסיכולוגי ששובה את לבי. יש שם הרבה דמויות והרבה עלילות, ולא כולן משורטטות באותה מידה של רגישות, אבל בייחוד בעלילות של הצעירים, המתבגרים, יש לפעמים דיוק ואותנטיות של ספרות טובה.

הסיפור האחרון ששבה את לבי היה זה של אריק דולבי, בריון שהטיל את חתתו על בית הספר. שנאתי אותו כהוגן, עד שהתברר - כמובן - שאביו התעלל בו קשות והוא מעביר הלאה. בכל מקרה דולבי הזה עבר איזה תהליך שעשה אותו יותר חביב - אבל עדיין אמין בתור אותה דמות, וכל הכבוד להם על זה - והתיידד עם מטילדה, ילדה טובה שאחיה היה אחד הקורבנות שלו. הקשר ביניהם היה מרתק. בשביל דולבי, מטילדה הייתה העוגן הרגשי, החברה היחידה שלו (למרות שהיה לו גם חבר למעשי קונדס, וורן/ווזה). נראה שהוא שתה בצמא כל מה שהיה לה להגיד, העריץ אותה. אבל כשהוא לקח אותה למועדון לילה עם תעודות זהות מזויפות, פתאום הכול התהפך, הוא היה זה שיודע איך להסתדר והיא נשאה אליו עיניים ("נערה מבית טוב פוגשת בבחור בלי בית/ רחבת הריקודים מוארת למחול מסוכן..."). כשהקשר ביניהם התחיל להיות רומנטי דולבי הקשיב בתשומת לב לנזיפות של אמא שלה ואחיה והחליט להיפרד ממנה כדי לגונן עליה. על מטילדה חשך עולמה: היא הייתה נערה בת 15 דחויה, ו"נישאר ידידים" היה בשבילה סתם מטבע לשון. לעומת זאת, דולבי שבא למחרת בבוקר לספר לה מה שלומו נדהם לגלות שזה כבר לא מעניין אותה. כל זה היה כל כך כל כך מדויק.

כמה זמן לפני זה היה סיפור אחר שתפס אותי באותה מידה - טשה היפהפייה והחבר שלה רובי, גם כן מתבגרים, שהחליטו לשכב בפעם הראשונה. יותר נכון היא החליטה ולחצה עליו קצת. וגם סיפרה לכל החברים מה מתוכנן.... האירוע היה אסון - לא הראו את זה לצופים, אבל אח"כ רובי תיאר מאוד יפה שהיא הסתכלה עליו בציפייה ואף אחד מהם לא ידע מה לעשות, ובסוף היא צחקה והוא נעלב. האמנתי לכל הסיטואציה לגמרי וכבר ציפיתי לראות אותם נפרדים וגוררים כל אחד את העלבון שלו למערכות היחסים הבאות, אבל הם הפליאו והתפייסו וגם החליטו שיותר רומנטי ומיוחד לחכות. מה אני אגיד לכם, האוסטרלים של ימינו יותר חכמים בגיל 16 מכפי שאני הייתי.

ועוד אנקדוטה לסיום - בדיוק כשהתלוננתי כאן על "חברים", ששם רייצ'ל גילתה שרוס מאוהב בה והתחילה להתאהב בחזרה אבל דווקא אז הוא מצא לו חברה, ובכלל התלוננתי שלא ברורים שם הגבולות בין חברות לרומנטיקה ובצורה שלא משכנעת אותי, בקרוב רחוק נקטו בדיוק בדיוק את אותו קו עלילה, וגם שם היו כל מיני בלבולים של ידידים שחשבו שאולי הם יכולים להיות יותר מזה, וחזרו בהם, ושם זה לא הפריע לי בכלל, כי הייתה אמינות פסיכולוגית. כאילו לא הראו לי רק שזה קרה, הראו לי איך זה קרה, מבפנים, ויכולתי להזדהות ולהיזכר בעצמי ובחברים במצבים דומים. 

ול"שולי הבלוג" (כמו פינת שולי הממיר במסמצ): מורג, אחותו של אלף סטיוארט שאתם בטח זוכרים אותו, שיחקה ב"איים האבודים" (סדרת ילדות של מי שקצת יותר מבוגר ממני) את אמא של הלן.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 26/8/2007 22:47
106 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של רותם ב-29/8/2007 20:32


כמה שירים

אני מקלידה עכשיו את שיריי לאחור (כן, כמו שחתולים מחשבים את קצם. חתולוביץ': למה לעשות דבר כזה??) לבלוג החדש, אז הנה לקוראֵי הבלוג הראשי והמקורי (כמו אבו שוכרי המקורי האורגינלי מס' 1) כמה שירים בפרסום ראשון.

 

שתי אהבות

בקרבּךָ מתרוצצים שני אנשים שונים.

אני אוהבת את שניהם, אך עם אחד

זו אהבה נכזבת.

 

 

הגדרות חדשות

געגוע – מפגש

אהבה – חיבוק

משיכה – קִרבה

ולא: אסור

ולא: געגוע

נחנק

בגרון

עד אינסוף

ולא: אהבה

כמיהה

בוערת עד כאב

ולא: משיכה

כחבל המאיים

לעקור את לבי

ואני מטילה לאחור את משקלי

נאבקת.

 

האהבה מקלקלת את השורה

יכולנו להיות גם כך:

אתה ישוב על ספה

אני לרגליך

ראשי על ברכיך

שערי הבהיר

פזור על ירכיך

כמניפה.

 

(עוד בהמשך, נראה לי שזה הרבה לפוסט אחד).

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 23/8/2007 10:27
23 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-26/8/2007 19:33



הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  

החודש הקודם (7/2007)  החודש הבא (9/2007)  
111,833
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ