בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 44

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << פברואר 2007 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28      

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
2/2007

נגישות, נוכחות, חשיפה

בזמן האחרון נכתב כאן ריכוז מיוחד של פוסטים חזקים מאוד ומעוררי מחשבה. נראה לי שהחוזק שלהם הוא בנגיעה שהיא גם אינלקטואלית אבל הכי חשוב, רגשית, בנושאים שהם מהותיים לכולנו, או שמא בנושא אחד בתלבושות שונות - מגע וקשר בין אנשים.

שרה כתבה על סימנים מוסכמים של סקסיות אצל נשים, שאולי בכלל לא מייצגים את מה שהם אמורים לייצג; עלמק וטלי כתבו על היבטים שונים של המעבר מקשרים וירטואליים לקשרים ממשיים, ואצל שלושתן נפתח גם בתגובות דיבור מאוד משמעותי.

לי הכול מתחבר ביחד, וההיבטים שמתחברים הם לאו דווקא אלה שחשובים לכותבות הפוסטים שהוזכרו, ובכלל למישהו חוץ ממני, אבל מבחינתי יש כמה נקודות שהן העיקר:

- גם אצל שרה וגם אצל טלי עלה מכיוונים שונים עניין של הצגה של אני אותנטי לעומת אני שאמור להיראות יותר נחשק: מפורכס יותר, או מסתורי יותר, לא משנה. אבל כמה זמן אפשר להחזיק יחסים שמבוססים על זה? כמה עצוב לקום בבוקר מוקדם להתאפר כדי שבעלך לא יראה אותך בלי איפור, או להימנע מלהביע רגש אמיתי כי אז אני אהיה "מושגת מדי"? או שהקשרים האלה קצרי טווח, או שהם עבודה קשה ומתישה מדי שמונעת את החוויה האנושית הכי נפלאה - קשר של אהבה וקבלה הדדית בין שני אנשים שאינם אלא הם עצמם. ועזבו אהבה, רק בין האדם לבין עצמו להיות אותנטי, להרשות לעצמו להיות מי שהוא - כל מה שעולה בו באותו רגע, בלי ביקורת, בלי ביטול, בלי הסתרה - זה אושר שאין גדול ממנו.

- כשמדברים על בלוגים, עולה או עלול לעלות בלבול בין חשיפה לאמיתיות. דובר על פרסונות שונות, על אנשים שאינם בבלוג בדיוק מי שהם בחיים, כי אחרת החשיפה גדולה מדי.

ואני חושבת שגם בחיים וגם בבלוג, אמיתיוּת, או היות נוכח ונגיש, זה דבר אחד, וחשיפה - דבר אחר. מובן שהן יכולות להתקיים ביחד אבל אין הכרח. לדוגמה, הכי יומיומית: נגיד שמישהו מוטרד ממשהו ולא רוצה לשתף את בת זוגו, והיא שואלת אותו "מה קרה?".

ברגע שהוא עונה "כלום, הכול בסדר," הוא חמקמק ולא נגיש.

כשהוא עונה, "זה משהו שביני לביני/ לא מתאים לי לשתף כרגע" - הוא אמנם לא נחשף, אבל הוא לא התנתק ממנה, הוא נשאר נוכח. אני לא אומרת שהיא תהיה מאושרת מזה, אבל לא תיגרם לה המצוקה שבמקרה א', שבה יש גם תחושה של התערערות בתפיסת המציאות או בקשר - אולי רק נדמה לי שמשהו קרה, אולי בכלל אין בינינו החיבור שחשבתי שיש, ואולי היה ועכשיו כבר אין.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 28/2/2007 10:13
103 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-2/3/2007 23:36



בוקר טוב, שבוע טוב, מה שלומכם?

קודם כול אני רוצה לעדכן על הופעה נוספת וקרבה של רילי אהובתנו - ביום שני בקפה ביאליק בת"א.



חוץ מזה רציתי להביא לכם קטע יפה מהספר החדש של יואל הופמן, שנקרא curriculum vitae. הקטע עוסק בספרות (וספציפית בספר הזה של הופמן) אבל מבחינתי כוחו יפה גם לבלוג:

 

"אני אומר תודה לנשמות היקרות שחברו לחיי ומשלח אותן מן הספרות אל המחוזות העמוקים של הלב שאסור לה, לאמנות, להיכנס אליהם.

אילו יכולתי (במין ברית עמוקה יותר מזו שבין סופר וקורא) ליפול על צווארם של אנשים ולומר להם: בואו נשב ונחלוט תה ונשתה ואתם תספרו לי את חייכם ואני אספר לכם את חיי, הייתי משליך את כתב היד לסל הניירות ועושה זאת. בעולם כזה החוק היה אוסר על הבדיה."

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 25/2/2007 08:53
138 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-1/3/2007 17:41


כישופים/ דליה רביקוביץ'

הַיּוֹם אֲנִי גִבְעָה, מָחָר אֲנִי יָם.

כָּל יוֹם אֲנִי תּוֹעָה כִּבְאֵר שֶׁל מִרְיָם,

כָּל יוֹם אֲנִי בּוּעָה אוֹבֶדֶת בַּנְּקִיקִים.

 

בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי סוּסִים אֲדֻמִּים סְגֻלִּים וְירֻקִּים,

לַבֹּקֶר הִקְשַׁבְתִּי פִּכְפּוּךְ עַד אֵין קֵץ,

קִשְׁקוּשׁ שֶׁל תֻּכִּים,

 

הַיּוֹם אֲנִי שַׁבְּלוּל

מָחָר אֲנִי עֵץ רָם כַּתָּמָר.

אֶתְמוֹל הָיִיתי כּוּךְ

הַיּוֹם אֲנִי צְדָפִית. מָחָר אֲנִי מָחָר

 

 

בבוקר דיברתי בשני קולות. הבבתאחתי אמר שהיום-יום הוא אפור, הוא שוחק, הוא סיזיפי, כל יום לגרור את עצמנו לעבודה, לעשות איכשהו את התשע שעות, לחזור הביתה, להדליק תנור ובוילר, להיות עייפים מכדי לפרוץ את כל זה. (למדתי פעם מאמר של הפילוסוף סטנלי קאוול [לא זוכרת את שם המאמר] שאמר שהספרות מקלקלת אותנו כי היא מרגילה אותנו להתחלה-אמצע-סוף, והחיים הם אחרים לגמרי, הם יום ועוד יום ועוד יום, ובגלל שאנחנו מצפים להתחלה-אמצע-סוף אנחנו מתאכזבים. נראה לי שהוא דיבר שם על בקט.)

וקול אחר אמר שזו אשליה, שהכול ייחודי וחד פעמי: שהבוקר עולה, שהשמש זורחת, שחתולוביץ' באה ואומרת פררר פררר פררר, שאנחנו מתחבקים פתאום, שאנחנו הולכים יחד בתוך החורף, שאנחנו פשוט חיים.

 

תוספת: דרך הבלוג של שין החכם והמקסים הגעתי למאמר מדהים בעיניי של גבריאל רעם, שמתקשר בדיוק למה שכתבתי כאן. מאוד מומלץ לקרוא, אם כי את מה שהוא כותב בסוף אני לוקחת בינתיים בערבון מוגבל.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 18/2/2007 09:25
165 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-1/3/2007 09:07


מחשבות על "קורות הציפור המכנית" של מורקמי (זהירות ספוילרים)

קודם כל, הנה ביקורת מוצלחת במעריב, שהיא מסודרת יותר ממה שאני הולכת לזרוק כאן לכל עבר.

ואני עכשיו בקטע של הצמרמורות בגב, כמו כשמפרשים חלום בבוקר שאחרי.

 

- אם המטלפנת המסתורית הייתה היבט של קומיקו, ההיבט של המיניות הפראית שהיה מודחק ומוכחש, טורו סירב בהתחלה לתקשר עם ההיבט הזה, אף על פי שנמשך אליו (השיחות גירו אותו, אבל הוא ניתק את הטלפון). הוא עבר תהליך ארוך עד שבסוף הוא מתעקש לקחת את אשת המסתורין הביתה, אפילו בלי להאיר עליה בפנס ולוודא שהיא-היא קומיקו. הוא מוכן לקבל את האפלה שבה, אחרי שקיבל גם את האפלה שבו (ירד לתחתית הבאר). הבאר נמלאת מים - המיניות שוב מפכה...

 

- החתול שנעלם יכול להיות המיניות של קומיקו שברחה לה מתוך הזוגיות שלה עם טורו, ומה שהכי יפה - כשהחתול חזר הוא כבר לא "נובורו וטאיה", כי נובורו וטאיה הוא מי שמשתמש באפלה המודחקת. מיניות שחיה באור היום, שלא מפחדת מפני עצמה, היא כבר משהו פשוט יותר - כמו מקרל .

 

- נובורו וטאיה הוא הרוע שיכול להשתמש במה שאנשים מדחיקים. כרתה קאנו, עם חוסר התחושה הקיצוני שלה, ממחישה את זה. ככל שהאדם שלם יותר ומקבל את עצמו, יצורים כמו נובורו וטאיה מאבדים את כוחם עליו. קומיקו (אולי בזכות העובדה שטורו בסופו של דבר אהב וקיבל אותה כמו שהיא) הייתה מסוגלת להרוג את וטאיה ובזכות זה ודאי תזכה עוד לאהוב ולהיות נאהבת, אבל לוטננט ממיה, שלא היה מסוגל להרוג את בוריס פושט העורות, כנראה לא הצליח להרוג את החלק הזה שבתוכו, ולכן חלה עליו הקללה שלא ייאהב ולא יאהב.

 

- נובורו וטאיה וטורו אוקאדה הם טיפוסים מנוגדים של גבריות: וטאיה אימפוטנט ואונס, טורו אוקאדה מאפשר וחם. לכן טורו יכול גם לרפא. נראה שהוא מרפא בדיוק את אותו דבר שוטאיה משתמש בו לרעה.

 

יש דמיון בין "הציפור המכנית" ל"קפקא על החוף" - המסע הפנימי של הגיבור שצריך גם לקבל את האפלה שבו, התהליך שהוא עובר גם לגבי הבנת מיניות של נשים, וכל מיני פרטים מרנינים כמו אהבת החתולים, עט המון בלאן ומוסקט שדומה קצת לאושימה סאן - אבל עדיין אני חושבת ש"קפקא" הוא הספר. יש בו מסע גילוי עצמי וריפוי עצמי יותר שלם.

אני בכלל לא רואה אצל מורקמי מה שאומרים כל מיני מבקרים - פטליזם וייאוש ופוסט מודרניזם. ההכרח הוא הכרח פנימי, המסע הוא מסע פנימי, והאדם מוכרח להקשיב לכל מיני קולות כי הם הקולות שלו. זו התחושה שלי, לא שמורקמי חושב שבעולם יש גורל שפועל בצורה כזו. זה גם מתחבר למה שאמר בריאיון כלשהו - שבחיים הוא מאוד ריאליסט ובכלל לא מיסטיקן.

ובגלל שההיגיון שלו הוא היגיון של חלום, אפשר גם שדמויות יתחלפו: שקומיקו תהפוך לכרתה קאנו, שהמטלפנת המסתורית תהיה בעצם קומיקו, וכן הלאה.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 16/2/2007 20:05
30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-1/3/2007 09:43



כרית. שמיכה. אוושת סדינים רעננים. רפיון. לעצום עיניים. לחלום על הים. רוך. לקום חדשה, ואז נראה.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 14/2/2007 14:53
53 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של ikiwisi ב-17/2/2007 17:24



הדף הבא
דפים: 1  2  3  

החודש הקודם (1/2007)  החודש הבא (3/2007)  
111,833
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ