בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 43

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << יוני 2006 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30  

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
6/2006

אוצרות

אני נוהגת לשמור דברים כתובים. היה לי תיק ירוק ובו מכתבים מתקופת התיכון והוא אבד איפשהו בבית הוריי (אני עדיין זוכרת כמה מהמכתבים שהיו בו, גם את תוכנם וגם את צורתם - כתב היד של הכותב וצבע הדיו...). מהתקופה שאחרי התיק הירוק הכול שמור אצלי בקופסה ובמגירות. לא רק מכתבים שכתבו לי, גם התכתבויות בשיעורים באוניברסיטה (פעם חברה שלי גילתה שאני שומרת אותן והרגישה לא בנוח, אז את אלה שהיא מופיעה בהן השמדתי בצער רב).

עכשיו יש לי ג'ימייל, עם הארכיון המופלא שלו והתיקיות, ויש לי הבלוג וכל התגובות שבו, רק עם הטלפון אני במצוקה כי יש לי כרגע 15 סמ"סים שאי אפשר למחוק בשום אופן, וזה אומר שאין עוד מקום לשמור הרבה חדשים (אנא, התחשבו ואל תכתבו לי הודעות יפות ומרגשות!)

מעניין שאני נוטה כל כך לזהות אנשים עם הייצוגים המילוליים שלהם. אולי כי ככה אני רואה את עצמי - הכתיבה שלי היא אני. אולי לאנשים אחרים הייצוגים בכתב (מכתבים, הודעות וכיו"ב) בכלל לא מנכיחים את האדם כמו אצלי. כי לזה התכוונתי כשכתבתי אוצרות - המכתבים הם רק ייצוג של האוצרות האמיתיים: האנשים שאני אוהבת.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 29/6/2006 17:05
110 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ע ב-4/7/2006 14:20


So Fucking Special

למי שמבקר בפורום האוס, סליחה על הכפילות, אבל נראה לי שהקהלים לא חופפים לגמרי.

צפיתי אתמול בפרק 11 של העונה השנייה של האוס (מה ששודר בטלוויזיה לפני שבועיים). [להלן ספוילרים!]

 

 האוס, בקיצור נמרץ, היא סדרה על רופא מומחה לדיאגנוסטיקה שהוא עצמו נכה, מיזנתרופ ומרתק, ומפענח את התעלומות הרפואיות כמו תעלומות בלשיות. בפרק האמור המקרה שבו מטפל האוס הוא של אישה שאיבדה את השליטה על תנועות גופה ואחר כך היו לה גם עוד סימפטומים מפחידים ביותר (ובהם אפיזודה פסיכוטית וגידול בכבד), ובסופו של דבר התברר שהגורם לזה הוא שבמקביל לטיפולי הפוריות שקיבלה היא נטלה גם גלולות למניעת היריון. היא לא רצתה עוד ילד (הייתה לה כבר בת אחת חמודה שלמדה ממנה את הלקח הנורא "כשאוהבים לא רבים") אבל לא רצתה להתעמת עם בעלה בעניין זה.

אירוני מאוד שהאישה הזאת, שהייתה פליזרית עד כדי כך (יכול להיות דבר כזה? זה כבר קיצוני עד אימה), איבדה שליטה על תנועות גופה. היא פשוט ויתרה על האוטונומיה שלה, על זכותה להחליט החלטות. איך אפשר להיות נשואה X שנים, אם לילדה, ולא להיות מסוגלת להגיד לבעלך שאת לא רוצה עוד ילד?

באותו פרק, האוס עצמו מוותר על הקשר עם סטייסי, אהובתו לשעבר שלפי עדותו של חברו וילסון הוא "עורג אליה זה חמש שנים". סטייסי מוכנה לעזוב את בעלה ולחזור אל האוס, והוא אומר לה לא לעשות את זה. משהו בסיפור של האישה ההיא השפיע עליו. הוא אומר שזו נכונותה של האישה להקריב את עצמה למען הזוגיות, נכונות שחסרה אצלו. אולי גם העימות עם בעלה הנכה של סטייסי שבא להפציר בו שיעזור לו לא לאבד את אשתו השפיע עליו. אבל אני הסכמתי עם הניתוח של חברו וילסון בסוף הפרק: האוס פוחד להיפרד מהאומללות שלו, כי היא עושה אותו מיוחד בעיני עצמו. "אתה לא מחבב את עצמך, אבל אתה מעריץ את עצמך, ואת זה אתה מפחד לאבד."

אולי בזה דומה האוס לאישה הפליזרית, שהייתה מוכנה להגיע לאובדן שליטה בתנועות גופה ובנפשה ושגרמה לעצמה גידול בכבד בגלל השילוב בין טיפולי הפריה, גלולות וסמים שנטלה כדי להקל על התפקוד היומיומי שלה: אולי לא את בעלה היא פוחדת לאבד אם תגיד לו מה היא באמת רוצה, אלא את הדימוי של עצמה כקדושה מעונה ומיוחדת. לאדם שלא באמת מחבב את עצמו, בהחלט יש בזה משום אובדן.

ובמקרים כאלה צריך איזו קורדיליה (מבאפי) שתבוא ותגיד: Get over yourself!

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 29/6/2006 08:58
58 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של שירה חורש ב-30/6/2006 17:33


שירת היש

יצא לי לדבר אתמול עם מישהי חכמה על נושא שמבחינתי הוא כבר לעוס ואפילו כמעט מאוס - האם יוצר צריך לסבול, האם יצירה טובה באה מסבל. (האם, כמו במשפט המפורסם של טולסטוי, כל המשפחות המאושרות דומות וכל משפחה אומללה אומללה בדרכה שלה).

אני רוצה לחשוב שלא. ההיאחזות בסבל דווקא יכולה להגביל את העולם היצירתי ולהוביל לחזרה על אותן תימות. צריך גם להבחין בין סבל לבין צער או כאב - גם מי שמרפה מסבל ישן יכול לחוות ובהכרח יחווה את כל קשת הרגשות האנושיים.

בכל מקרה תמיד אהבתי הכי את יהודה עמיחי, גם את שיריו וגם את הדמות שלו, משורר איש משפחה, איש שמח וטוב לב, שאפשר היה לראות אותו בירושלים, באוטובוס, חוזר מהשוק עם הסלים. יונה וולך הייתה משוררת מופלאה, אבל טוב שלא כולם מוכרחים להיות יונה וולך; שאפשר גם להיות יהודה עמיחי.

ובת השיח שלי הזכירה לי את וולט ויטמן, משורר היש והמלאות. אפשר לכתוב מתוך כאב ואפשר לכתוב גם כשהנשמה עולה על גדותיה ממלאות ואושר - וזה מה שאפשר להרגיש בשירה של ויטמן. השפע האדיר מתבטא גם בשפע המילים, אז ניסיתי לבחור ולצמצם. הנה קטעים מ-Song of myself שלו, ובסוף יש לינק לאתר שבו אפשר לקרוא עליו וגם לקרוא את הפואמה המלאה.

 

From Song of Myself
by Walt Whitman

I celebrate myself.
And what I assume you shall assume,
For every atom belonging to me as good belongs to you.

I loafe and invite my soul.
I lean and loafe at my ease...
observing a spear of summer grass.

I will go to the bank by the wood
and become undisguised and naked.
I am mad for it to be in contact with me.


The smoke of my own breath,
My perspiration and inspiration ...
The beating of my heart,
The passing of blood and air through my lungs,
The sniff of green leaves and dry leaves,
and of the shore, and dark colored sea-rocks,
and of hay in the barn.

The sound of the belched words of my voice...
words loosed to the eddies of the wind.
A few light kisses, a few embraces,
a reaching around of arms.
The play of shine and shade on the trees
as the supple boughs wag,
The delight alone or in the rush of the streets,
or along the fields and hillsides.
The feeling of health.
The song of me rising from bed and meeting the sun.

Stop this day and night with me and you shall possess
the origin of all poems,
You shall possess the good of the earth and sun...
there are many millions of suns left,
You shall no longer take things at second or third hand...
nor look through the eyes of the dead,
nor feed on the spectres in books.
You shall not look through my eyes either,
nor take things from me.
You shall listen to all sides and filter them for yourself.

I have heard what the talkers were talking.
The talk of the beginning and the end.
But I do not talk of the beginning or the end.
There was never any more inception than there is now,
Nor any more youth or age than there is now;
And will never be any more perfection than there is now,
Nor any more heaven or hell than there is now.

Urge and urge and urge,
Always the procreant urge of the world.
Out of the dimness opposite equals advance...
Always substance and increase,
Always a knit of identity... always distinction...
always a breed of life.

Stout as a horse, affectionate, haughty, electrical,
I and this mystery here we stand.

Clear and sweet is my soul...
and clear and sweet is all that is not my soul.
Lack one lacks both...
And the unseen is proved by the seen
Till that becomes unseen and receives proof in its turn.
Showing the best and dividing it from the worst,
age vexes age,
Knowing the perfect fitness and equanimity of things,
while they discuss I am silent,
and go and bathe and admire myself.

Welcome is every organ and attribute of me,
and of any man hearty and clean.
Not an inch nor a particle of an inch is vile,
and none shall be less familiar than the rest.

Apart from the pulling and hauling stands what I am,
Stands amused, complacent, compassionating,
idle, unitary,
Looks down, is erect, bends an arm
on an impalpable certain rest,
Looks with its own sidecurved head curious
what will come next,
Both in and out of the game,
And watching and wondering at it.

 

This is the press of a bashful hand...
this is the float and odor of hair,
This is the touch of my lips to yours...
this is the murmur of yearning.
This is the far-off depth and height reflecting
in my own face,
This is the thoughtful merge of myself
and the outlet again.

 

I exist as I am, that is enough.
If no other in the world be aware I sit content.
And if each and all be aware I sit content.

 

I am the poet of common sense
and of the demonstrable and of immortality.
And am not the poet of goodness only.

What blurt is it about virtue and about vice?
Evil propels me, and reform of evil propels me.
I stand indifferent.
My gait is no faultfinder's or rejecter's gait.
I moisten the roots of all that has grown.

 

Do I contradict myself?
Very well then. I contradict myself.
I am large. I contain multitudes.

 

http://www.searls.com/whitman.html

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 28/6/2006 10:16
70 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של קיטי ב-2/7/2006 12:56


ניסיון ראשון, מהוסס ומגומגם

קודם כול - לקרוא מה שכתבה פה נתלי. ואת מה שכתבה סרפנטינה.

ואני אנסה לאזור אומץ לדבר, או לפחות לדבר על למה קשה לי לדבר.

הספליטים שסרפנטינה דיברה עליהם מטרידים אותי מאוד. אני מרגישה את זה אצל כל מי שאני מדברת אתו יש "טובים" ו"רעים". כמובן שלא אותם טובים ורעים: זה יכול להיות הישראלים מול הפלסטינים (ולהפך), זה יכול להיות האזרחים (הטובים, משני הצדדים) מול השלטון הרע. אני לא באמת יכולה להכיל אפילו את המעט שאני יודעת על מציאות חיי היומיום של הפלסטינים, מציאות שיצר הכיבוש שלנו. ובכל זאת גם את העמדה של סולידריות אתם ותיעוב כלפי עצמנו אני לא מקבלת. האם צריך לבחור בין מוסר להישרדות? המיליטריזם הוא נורא, החברה שלנו דורסנית, כל זה נכון. ועדיין אני לא רוצה להיות פליטה ואני לא רוצה למות.

והנה הגרסה הרהוטה, החכמה והמנומקת - תודה לאסף.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 27/6/2006 09:08
35 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אסף רזון ב-18/7/2006 17:32


על ארבעה דברים העולם עומד?

בדיוק בשעות אחה"צ האלה שבהם אני זקוקה למשהו שישעשע אותי, הזמין אותי קלינמן להשתתף בפרויקט - אז איך אפשר לא?

ארבעה דברים שאינכם יודעים עלי:

זה קשה. עוד יש משהו שלא יודעים עליי?

1. לפני כ-8 שנים הפסקתי לעשן.

2. אני אוהבת לקשקש בכל מיני שפות, למשל ערבית, רוסית ויידיש, בלי שאני ממש יודעת.

3. בעברי הייתי סרקסטית.

4. בכיתה ח' או משהו כזה הערצתי את ריצ'רד קליידרמן, ואף גררתי את אמי המסכנה להופעה שלו.

ארבעה מקצועות בהם עסקתי בחיי:

1. מורה

2. מתרגמת

3. עיתונאית

4. מזכירה בוועדות רפואיות

ארבעה סרטים שהייתי רואה שוב ושוב:

1. מצחיקונת

2. ורטיגו

3. עד סוף העולם

4. טוטסי

 

ארבעה מקומות בהם גרתי:

1.ירושלים

2. רמת גן

3. לונדון

4. חודש וחצי נחשב? פריז.

ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהב:

1. כולם כבר יודעים - באפי

2. "אביב וחורף" (אני מתגעגעת...)

3. my so called life

4. לאחרונה - האוס.

אני לא מאמינה שלא ציינתי את ליטל בריטן. Something is definitely wrong with my brain.

כפיצוי, למי שאוהב גם אנג'ל וגם ליטל בריטן: דמיינו את הפרק האחרון של אנג'ל, את הדיאלוג של גאן עם אן, והחליפו את אן של אנג'ל באן של ליטל בריטן: אה-אה-אה!

חוץ מזה שכחתי את אהבותיי הגדולות משכבר - הסדרות של דניס פוטר, ובעיקר Pennies from heaven. חזי טוען שכתבתי פעם כתבה על פוטר. אני לא זוכרת (משהו לא בסדר עם המוח, אמרנו?), אבל אם כן ואם אמצא אותה זה טוב, כי הוא היה גאון ועשה סדרות מכוננות ופעם ידעתי על זה הרבה.

ארבעה מקומות בהם הייתי בחופשה:

1. איסטנבול.

2. אילת

3. פריז

4. יוון

 

ארבעה אתרי אינטרנט בהם אני מבקר על בסיס יומי:

1. ישרא

2. המסך המפוצל

3. ynet

4. בלוגים מחוץ לישרא

ארבעה דברים שאני אוהב לאכול:

1. פתיתים

2. סלט עם גבינה צפתית

3. סנדוויץ' טונה

4. שוקולד

ארבעה מקומות שהייתי מעדיף להיות בהם עכשיו:

1. בים

2. בבית עם חתול בחיקי

3. עם חברים

4. בטיול.

 

ארבעה קורבנות שלדעתי יענו על השאלות הללו: (אבל לא חייבים)

1. קיטי

2. אודי

3. פוסי גאלור

4. ג'וליאנה

(כולם מקושרים בצד).

עוד מישהו רוצה?

 

"מה שאתם אמורים לעשות… ובבקשה לא להרוס את ההנאה. העתיקו את כל הטקסט, צרו בלוג משלכם (אם אין), הדביקו את הטקסט, מחקו את התשובות שלי, והקלידו את שלכם. פרסמו את הפוסט. התיאוריה היא שתלמדו דבר או שניים אחד על השני. "

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 26/6/2006 16:56
217 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     5 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ע ב-26/7/2006 20:56



הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  

החודש הקודם (5/2006)  החודש הבא (7/2006)  
111,804
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ