בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 44

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << מרץ 2006 >> 
א ב ג ד ה ו ש
      1 2 3 4
5 6 7 8 9 10 11
12 13 14 15 16 17 18
19 20 21 22 23 24 25
26 27 28 29 30 31  

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
3/2006

I am an addicted addict!

לפני זמן מה הבעתי כאן את געגועיי לאחד מסרטי הקאלט של ילדותי, שכבר שנים לא הצלחתי להניח עליו את ידי – On a clear day you can see forever, מחזמר של וינסנט מינלי עם ברברה סטרייסנד ואיב מונטאן. (!) בימבלונת המקסימה באדם פשוט קנתה לי את הסרט בארה"ב ושלחה לי אותו, כמו פיה טובה. (ועמו עוד הפתעות נפלאות). וככה – חוץ מזה שנורא התרגשתי מעצם הנתינה שלה – הייתה לי ההזדמנות לצפות בו שוב ולראות אם הוא "עדיין טוב". סרט ילדות, אתם יודעים – הייתי יכולה גם לא להבין מה מצאתי בו.

הבנתי מה מצאתי בו, והיום אני יכולה גם לפרש מה משך אותי אליו אז, בתקופה שבה הייתה לי הרבה פחות מודעות עצמית.

קודם כול, מה קורה שם: דייזי גמבל (ברברה סטרייסנד) היא בחורה שיודעת להצמיח פרחים מאוד מהר (היא שרה להם, כמובן) ויש לה תפיסה על-חושית מפותחת. היא מעשנת המון, ופונה למהפנט (איב מונטאן) שיעזור לה להפסיק, כי הארוס שלה, ששמו וורן (!) רוצה שהיא תמצא חן בעיני הבוסים העתידיים שלו, והם לא אוהבים מכורים, ודייזי, כפי שהיא מסבירה למארק, המהפנט, היא “an addicted addict". אגב, וורן גם מבקש ממנה שבמפגש עם הבוסים תלבש שמלה לא קצרה מדי ולא חשופה מדי, ולא תביע דעות, כי הם לא אוהבים נשים דעתניות, ולמעשה לא אוהבים נשים בכלל – רק רעיות ואמהות.

תוך כדי ההיפנוזה דייזי חוזרת לגלגול קודם שבו הייתה מלינדה טנטריז הבריטית, אישה חזקה וסקסית שנראית ההפך הגמור מדייזי חסרת הביטחון וחסרת האופי. בפרודיה קורעת מצחוק על כל הספרות הבריטית של המאה ה-19 אנחנו רואים את מלינדה כילדה ענייה בבית יתומים (מלינדה הילדה היא ברברה סטרייסנד שהנמיכו אותה וצילמו אותה מרחוק. זה מצחיק בטירוף.) שמצאה דרך לטפס בסולם החברתי והיא נחושה לעשות זאת (כמו בקי שארפ ב"יריד ההבלים"), ובהזדמנות זו יש גם סצנת מרק אוליבר-טוויסטית.

מארק שאבו, המהפנט (מונטאן החתיך המהמם) לא סובל את דייזי ומוקסם ממלינדה. דייזי מתאהבת במהפנט ולאט לאט פחות נענית לכל דרישותיו של וורן. בינתיים גם טאד, אחיה-החורג-לשעבר (ג'ק ניקולסון) מחזר אחריה. יום אחד דייזי שומעת בטעות את הקלטות של מארק ומגלה את כל סיפור מלינדה, ושומעת את המונולוג של מארק שבו הוא מתוודה שככל שמלינדה מקסימה ומרתקת אותו, ככה דייזי משעממת אותו עד מוות. היא נפגעת מאוד ומסרבת להמשיך להיפגש אתו. באסרטיביות חדשה היא מעיפה מהגג שלה (שם היא מגדלת המון פרחים) ומהחיים שלה גם אותו וגם את וורן, המודיע לה למרבה האירוניה שהיא לא צריכה לדאוג בקשר לסיגריות, גם אשת המנכ"ל מעשנת.

בסופו של דבר דייזי נעתרת לסשן אחרון עם המהפנט, אבל הוא כבר לא מנסה להיפגש עם מלינדה (וכפי שניסחה דייזי, "להשתמש במוח שלה כבמוטל") אלא לברר אם ישנו גלגול שבו הוא ודייזי כבר נפגשו. דייזי זוכרת גלגול כזה, שבו הם בעל ואישה – בעתיד, לא בעבר. בידיעה הזאת מארק משלח אותה לדרכה ואומר לה דבר חשוב שתכף אספר לכם מהו.

חוץ מזה שהסרט עשוי היטב, השירים מצוינים וברברה סטרייסנד ואיב מונטאן גדולים מהחיים, [והסרט גם נורא מצחיק – ציטוטים נבחרים בהמשך] יש בו משהו שמאוד אהבתי, כנראה כבר בילדותי, אבל אז לא יכולתי לנסח אותו לעצמי.

מארק כביכול דוחה את דייזי מעליו. היא לא מוצאת חן בעיניו, והוא מעדיף על פניה את הגלגול הקודם שלה – מלינדה. אבל מה זה אומר בעצם? מה ההבדל ביניהן?

מה שמארק לא אוהב הוא בדיוק מה שוורן רוצה: הסתגלנות של דייזי, הטשטוש העצמי שלה לכדי מישהי שאין לה אופי, אין לה דעות והמחשוף שלה לא עמוק מדי. לכאורה מפתיע ומאכזב שבסוף הסרט דייזי לא זוכה להתאחד עם מארק, שהיא מאוהבת בו, אבל למעשה דייזי לא באמת צריכה את מארק כבן זוג: היא צריכה ממנו בדיוק את מה שהוא נותן לה בסוף הסרט: את הדחיפה לראות בעצמה מישהי ולא אף אחת, לשים לב ליכולות יוצאות הדופן שלה, להסתכל ולראות מי היא. וזהו שיר הנושא של הסרט:

On a clear day

You can see forever

And you`ll see who you are

הסרט לא נגמר בדייזי ובמארק הרוכבים אל השקיעה אלא בדייזי השרה ורוקדת בחוץ, ביום בהיר, ומבינה שכל מה שכביכול חסר בה קיים בה, שכשיש לה את עצמה לא חסר לה דבר.

 

ציטוטים נבחרים:

Melinda: Man cannot live by bed alone.

 

Marc: Oh God, why didn`t you make woman first, when you were fresh?!

 

Marc: You`ve given my depression a depression.

 

Marc: Don`t you like painting?

Daisy: Dunno, I`ve gotten so used to wallpaper

 

Marc: What size family do you have?

Daisy: Well, my father`s pretty fat, but the rest of us

 

Marc: If a date waits below let him wait for Godot

.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 30/3/2006 09:06
60 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מיס קיטי ב-3/4/2006 13:30


יאללה משחק

משחק חדש! יש פה שלוש פתיחות שאתם מוזמנים להמשיך אותן לסיפור/שיר/מה שאתם רוצים. עשיתי את זה פעם בסדנת כתיבה והיה ממש כיף. אם אתם מזהים פתיחה אל תתייחסו. (ויש שלוש כדי שתהיה בחירה, אפשר לבחור אחת או יותר).

 

- בימי שישי בבוקר תוקפים אותי הפחדים.

 

- ישבנו בבית הקפה היפה ביותר בעולם.

 

- "אין דבר העומד בפני הרצון," אמר **** בחיוך רחב.

[ה-*** כדי שתוכלו להשלים לבד את השם של הדמות.]

 

בהנאה לנו!

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 29/3/2006 13:55
30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ע ב-30/3/2006 08:15


זה מרגיש?!

ב-88 משמיעים די הרבה את השיר של נושי פז "זה מרגיש נכון". שיר נאה דווקא, נכנס לראש וללב, אבל במילים (של דן תורן ונושי פז) יש כמה דברים שמרגיזים אותי מאוד. הריהן:

שיר מוכר ברדיו מתנגן, מחזיר אותי

לזיכרון או פנטזיה, געגוע ישן

 

והלב קורא להיגמל מכל ההרגלים

מהדרך בה אני הולך כל כך הרבה שנים

פעם כבר הייתי מוותר

דבר לא יעצור אותי, אני כאן להישאר

עכשיו זה מרגיש

נכון

 

הירח מעמיד פנים, למטה מסתכל

בלי סיבה או היגיון צוחק אליי ובורח

 

ובראש עוברות המחשבות, תמונות ורגעים

דוהר לצד הדרך ללא מעצורים

פעם כבר הייתי מוותר

דבר לא יכבה אותי, מכאן אני לא חוזר

עכשיו זה מרגיש

נכון

 

והלב קורא להיגמל מכל ההרגלים

מהדרך בה אני הולך כל כך הרבה שנים

דבר לא יכבה אותי, מכאן אני לא חוזר

עכשיו זה מרגיש

נכון

 

נתחיל מהפחות נורא: "אני כאן כדי להישאר" - תרגום שאילה מאנגלית, רק שבאנגלית here to stay נשמע חינני וטבעי, ובעברית יש פה תיאור תכלית מאולץ וחסר שחר. אני לא כאן כדי להישאר, אני כאן ובכוונתי להישאר, וכיו"ב.

אבל הכי נורא - למה לקחת את התחביר העברי היפה, שאפשר להגיד בו "אני מרגיש ש..." וגם "יש לי הרגשה" וגם "ההרגשה היא" ולהגיד משפט נורא כמו "זה מרגיש [לי] נכון"? מי זה הזה הזה שמרגיש? נשמע כמו סרט אימה, איזה יצור, איזה "זה", שמתחיל להרגיש כל מיני דברים. בררר.

שלא לדבר על העצלות המחשבתית שהניסוחים האלה מזמנים. הכול מעורפל, לא ברור מהו הדבר שההרגשה מתקשרת אליו וגם לא בדיוק מהי ההרגשה. הלוא "עכשיו אני מרגיש שהחיים שלי טובים" או "עכשיו אני מרגיש שאני יכול להתקדם" זו כבר אמירה בעלת תוכן, שיש לעמוד מאחוריה. נדמה שאפילו מבחינה אתית-אנושית מצטייר עולם אחר כשאומרים משפטים כאלה, עולם שבו לא האני המרגיש/חושב/חווה הוא המרכז, אלא כל מיני תחושות ערטילאיות שחולפות בו.

אני מרגישה שהשימוש הזה בשפה מאוד לא נכון!

 

ואנא קראו מאמר נפלא זה של אסף ענברי, שאודיסאוס המליץ לי עליו ושאומר באופן הרבה יותר מעמיק את מה שהתחלתי לשרטט כאן.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 27/3/2006 16:25
98 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של absolut nirvana ב-30/3/2006 23:35


שוו בנפשכם, אני עונה על שאלון!

בדרך כלל נורא לא מושך אותי לענות על שאלונים, אבל מצאתי אצל טלי רבן את השאלון הבאמת משובח ומעורר השראה הזה של אנטונן, ואנטונן אף היה מאוד נדיב ולא רק שהתיר לי להשתמש בשאלון אלא אף שלח לי אותו באימייל. אז הריהו לפניכם:

 

ש: שם?

ת: לי עברון-ועקנין, ובכמה פורומים – טארה.

ש: מיקום?

ת: ירושלים.

ש: מקום בעולם?

ת: ירושלים. האגם הדמיוני שלי. לונדון של ילדותי. איפה שחזי (בן זוגי) נמצא.

ש: סופר האהוב עליך?

ת: דויד גרוסמן, מרגרט אטווד, דיקנס, נורית זרחי ועוד המון (ר' רשימות בצד).

ש: משורר האהוב עליך?

ת: יהודה עמיחי ועוד המון כנ"ל.

ש: ספר האהוב עליך?

ת: קשה לבחור אחד. "מישהו לרוץ איתו", "תקוות גדולות". ושוב – ר' רשימות.

ש: סרט האהוב עליך

ת: כרגע – On a clear day you can see forever.

ש: ובמאי?

ת: היצ'קוק, וודי אלן לפעמים, אריק רוהמר ועוד. ובטלוויזיה: ג'וס וידון, דניס פוטר.

ש: איזו דמות ספרותית דומה לך?

ת: ריבי ב"הנה אני מתחילה" של יהודית קציר (ריבי הנערה דומה לנערה שהייתי). אמה של ג'יין אוסטן גם דומה למי שהייתי לפני כמה שנים. ג'יין אייר דומה לי, במתח בין נפש סוערת של אמנית לאיפוק ורצון להיות בסדר.

ש: ועם איזו אתה מזדהה?

ת: תמר מ"מישהו לרוץ איתו", עם השירה והמחשבות המסתבכות. פעם הזדהיתי עם אלייזה דוליטל, מסיבות דומות למה שכתבתי למעלה על ג'יין אייר.

ש: בן אדם השנוא עליך?

ת: לא בטוחה שיש. יש אנשים שקשה לי להסתדר אתם ואני שונאת אותם לרגעים, אבל אצלי ברגע שאני שונאת גם רפלקס החמלה מתעורר בעוצמה. איזה באסה!

ש: אדם היקר לך?

ת: בן זוגי, חבריי, הוריי, חתולוביץ'.

ש: דמות הדוחה אותך?

ת: פוליטיקאים. אנשים תוקפניים. נהגים שצופרים ועושים תנועות מגונות.

ש: ודמות בדיונית הדוחה אותך?

ת: מר קולינס מ"גאווה ודעה קדומה". ראק ו-וורן מ"באפי". פסיכופתים בסרטי מתח.

ש: שני הספרים האחרונים שקראת?

ת: "חיי קסם" ו"תשע הנשמות של כריסטופר צ'אנט", שניהם מאת דיאנה וין-ג'ונס.

ש: אז מהי לדעתך חברות?

ת: כשהיא טובה – אחד מגורמי האושר והסיפוק מספר אחד שלי בעולם. מאוד underrated ביחס לזוגיות והורות. וגם, הדבר שהיה נורא חסר לי פעם ונורא ממלא אותי היום. (אולי יצורף שיר בנושא בהמשך.)

ש: קווים מאפיינים לחבר שהיית רוצה

ת: מקום להכיל אותי, רגישות, אמפתיה, נדיבות (רגשית), חוכמה והומור. (ולא רק שהייתי רוצה, גם יש לי כאלה!)

ש: קווים האהובים באופי האדם

ת: נדמה לי שאותם קווים. וגם היכולת להשתנות ולבדוק דברים מחדש. והיכולת לאהוב ולקבל ולהיות רך. ונדיבות.

ש: תכונות דוחות באופי האדם

ת: תוקפנות, הונאה עצמית (ולא עצמית), צביעות.

ש: קווים אישיים שלך

ת: רצון להתבטא ולשתף, צורך בהרמוניה. כמיהה לקרבה ופחד מהיבלעות.

ש: מהו הדבר החסר לך ביותר?

ת: איזון בתחום מסוים שאני עוד נאבקת בו.

ש: ומה מציק לך?

ת: העדר האיזון בתחום המסוים הזה.

ש: למה אתה אוהב את החיים?

ת: כי אני אוהבת את עצמי.

ש: מה אתה רוצה להשיג בחיים?

ת: עוד יותר זרימה ולגיטימציה לבטא את כל מה שיש בי.

ש: מה היית נותן במתנה לאהוב אם היית כל יכול?

ת: אומץ וקבלה עצמית ללא גבול.

ש: אם היית יכול להחזיר לחיים אדם אחד, מי זה היה?

ת: היה לי המון מזל בחיים. שומרת לי את השאלה לעתיד.

ש: איזה אירוע היה יכול להיות משמח עבורך?

ת: לכתוב סדרת טלוויזיה יחד עם עוד אנשים.

ש: ואיזה אירוע יכול להיות טראגי?

ת: לאבד אדם יקר.

ש: מה שימח אותך לאחרונה?

ת: חיבוק מבן הזוג ושיקוף מאוד חיובי שקיבלתי מחברים.

ש: מה אכזב אותך לאחרונה?

ת: שחזרתי לדפוסים ישנים.

ש: ומה מדכא אותך?

ת: כנ"ל. וכן עייפות, מיגרנות והרגשה פיזית לא טובה.

ש: אם היית מתאבד, לאילו מבין הסופרים ומשוררים היית נותן ח.ח. על דרך התאבדותו?

ת: morbid much?!

ש: דברים שמנחמים אותך

ת: פחמימות, שוקולד, חיבוק, תגובות בבלוג, אימיילים, טלפונים, מסנג'ר, חתולוביץ' מגרגרת, התכרבלות במיטה.

ש: זיכרון יפה מהעבר

ת: יותר סיפרו לי משאני זוכרת: בגן בלונדון היה לי חבר וכל בוקר היינו רצים זה אל זה להתחבק וצועקים זה את שמו של זה.

ש: זיכרון ילדות

ת: אבא שלי אומר לי שכשמפהקים צריך לשים יד. אני מרגישה נורא אשמה.

ש: משפט אהוב עליך

ת: "אבל מה עשית למען נפשך?"

ש: משפט האופייני לך?

ת: "רק אם יתאים לך..." [מצד שני, מה אתם אומרים, האנשים המכירים אותי? בטח יש לי משפט אופייני שאני לא יודעת עליו.]

ש: מקום אהוב בעיר אהובה?

ת: רחוב סנט. אנדרה בפריז. עמק רפאים בירושלים.

ש: חלומך?

ת: ר' מה אני רוצה להשיג + אירוע משמח. וגם אולי להוציא דיסק ולהופיע עם נגנים מלווים.

ש: אתה מאושר?

ת: כן.

ש: למה?

ת: כי אני אוהבת את עצמי ומוקפת באנשים שאני אוהבת ושמעניקים לי ביטחון רגשי. כי אני עובדת בעבודה שלא סוחטת אותי ואני גם יוצרת. כי אני לא סוחבת אף אחד על הגב. כי אני חופשייה.

 

 

 

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 27/3/2006 08:11
46 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ע ב-29/3/2006 23:12



ואולי פתאום אפגוש אותך

ברחוב

והזרועות יתרוממו לחיבוק

ככנפיים נפרשות

לעוף

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 26/3/2006 16:45
24 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ע ב-29/3/2006 13:04



הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  

החודש הקודם (2/2006)  החודש הבא (4/2006)  
111,833
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ