בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 43

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << פברואר 2006 >> 
א ב ג ד ה ו ש
      1 2 3 4
5 6 7 8 9 10 11
12 13 14 15 16 17 18
19 20 21 22 23 24 25
26 27 28        

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
2/2006

להפשיר את הקרח (ושירי סלעים!)

ראיתי לפני כמה ימים חלק מתוכנית של אורנה בן דור על בלונדיניות, ששודרה בערוץ 8. נחמן אינגבר דיבר שם על היצ'קוק, בין השאר על הסרט המופלא "ורטיגו", ועל הארכיטיפ הנשי של "הבלונדינית הקרירה" המאפיין את סרטי היצ'קוק. ב"ורטיגו" זה מורכב עוד יותר, כשגיבור הסרט לוקח ברונטית חמה ומעצב אותה בדמות הבלונדינית הקרירה והמתה שהוא לא מסוגל להתגבר על מותה.

אינגבר ראה בזה ביקורת על הגבריות, ואמר שהיצ'קוק מציג את המיניות הגברית כנקרופילית. ומצד אחר, הוא דיבר על האתגר "להפשיר" את הבלונדינית הקרירה. והעניין הזה של להפשיר, אני לא בטוחה שהוא נוגע רק למיניות הגברית, נקרופילית או לא.

פגשתי אתמול מישהי שלא ראיתי כשנתיים. לפני שנתיים ניסיתי מאוד להתיידד אתה, או שמא - הייתי ידידה שלה. נפגשנו, בילינו יחד, עשינו מה שחברים עושים, דיברנו. היא בחורה חמודה וחכמה. אבל גם קרה ומרוחקת. אחרי השנתיים האלה כשראיתי אותה היה לי ברור מאוד שהיא מרוחקת במיוחד, שזו תכונה שמאפיינת אותה וכל מי שפוגש אותה היה רואה את זה. לפני שנתיים ידעתי את זה במעומעם ובעיקר הרגשתי שאני לא מצליחה להגיע אליה. מה שאני מנסה לומר בלי להיות גבר או נקרופיל הוא שגם לי יש פנטזיה כזו להפשיר את הקפואים - למרות שאני נורא אוהבת אנשים חמים ולבביים ולשמחתי אני מוקפת בהם - ואני חייבת להבין שזה לא עובד. אולי עכשיו אני אבין?

 

תוספת:

באסוציאציה פרועה מאוד לתגובה של אסף לצינסקי - שיר של דליה רביקוביץ', שאולי מתאר את האנשים הקרים עצמם.

 

גאווה/ דליה רביקוביץ'

אֲפִלּוּ סְלָעִים נִשְבָּרִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לִךָ,

וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה.

שָנִים רַבּוֹת הֵם שוֹכְבִים עַל גַבָּם בַּחֹם וּבַקּוֹר,

שָנִים כֹּה רַבּוֹת,

כִּמְעַט נוֹצַר רֹשֶם שֶל שַלְוָה.

אֵין הֵם זָזִים מִמְּקוֹמָם וְכָךְ נִסְתָּרִים הַבְּקִיעִים.

מֵעֵין גַּאֲוָה.

שָנִים רַבּוֹת עוֹבְרוֹת עֲלֵיהֶם בְּצִפִּיָּה.

מִי שֶעָתִיד לְשַבֵּר אוֹתָם

עֲדַיִן לֹא בָּא.

וְאָז הָאֵזוֹב מְשַגְשֵג, הָאָצוֹת נִגְרָשוֹת וְהַיָּם מֵגִיחַ וְחוֹזֵר,

וְדוֹמֶה, הֵם לְלֹא תְנוּעָה.

עַד שֶיָּבוֹא כֶּלֶב יָם קָטָן לְהִתְחַכֵּך עַל הַסְּלָעִים

יָבוֹא וְיֵלֵךְ.

וּפִתְאֹם הָאֶבֶן פְּצוּעָה.

אָמַרְתִּי לְךָ, כְּשֶסְּלָעִים נִשְבָּרִים זֶה קוֹרֶה בְּהַפְתָּעָה

וּמַה גַּם אֲנָשִים.

 

ועוד שיר - הפעם בזכות אודי. זה שיר שהזדהיתי אתו עמוקות בשנות העשרה המוקדמות. וגם בו, כמו שאמר אודי על השיר של דליה, אפשר לומר שהשורה האחרונה (או כאן - שתיים) מיותרת, אבל מבחינה מסוימת (מוזיקלית, ואולי לא רק) אי אפשר לוותר עליה(ן):

I am a Rock/ Simon and Garfunkel


A winter's day
In a deep and dark December;
I am alone,
Gazing from my window to the streets below
On a freshly fallen silent shroud of snow.
I am a rock,
I am an island.

I've built walls,
A fortress deep and mighty,
That none may penetrate.
I have no need of friendship; friendship causes pain.
It's laughter and it's loving I disdain.
I am a rock,
I am an island.

Don't talk of love,
Well, I've heard the word before.
It's sleeping in my memory.
I won't disturb the slumber of feelings that have died.
If I never loved I never would have cried.
I am a rock,
I am an island.

I have my books
And my poetry to protect me;
I am shielded in my armor,
Hiding in my room, safe within my womb.
I touch no one and no one touches me.
I am a rock,
I am an island.

And a rock feels no pain;
And an island never cries.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 28/2/2006 08:24
113 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-19/10/2009 08:19


אהבה שאינה תלויה בדבר

 

לא, אין דבר כזה. וזה בסדר שאין.

קודם כול, הנה שיר גאוני לדעתי, של חיים חפר (לחן: סשה ארגוב, ביצוע מופלא: מתי כספי) שמותח את המושג הזה, אהבה שאינה תלויה בדבר, ומראה עד כמה אהבה כזו כבר לא קשורה לנאהבת:

 

האהבה שלי אינה תלויה בדבר

 רק שטה לה בתוך זרמי אוויר

 כמו חסידה גבוהה וארוכת צוואר

 אשר נודדת בין הסתיו והאביב.

 אולי לכן את קריאותיי אינך שומעת

 אולי לכן תהיי כמו לילה שעבר

 ומה היה ומי יהיה אינך יודעת

 אבל האהבה שלי אינה תלויה בדבר

 

 האהבה שלי אינה תלויה בדבר

רק שטה לה בתוך זרמי אוויר

כמו חסידה גבוהה וארוכת צוואר

 אשר נודדת בין הסתיו והאביב.

על פני המים פזורות שערותיה

ועקבותיה שבחול אבדו מכבר

ומה היה ומי יהיה אני תמה

אבל האהבה שלי אינה תלויה בדבר.

 

וגם לא בך, כל כך קרובה,

רחוק וממולי

המנסה להיות הבוקר

המזכיר את אתמולי

לא במילים, לא במילים, לא במילים.

אני לאו דווקא רוצה להיכנס כרגע לניתוח של השיר, אף שזה מעניין, אולי רק בקצרה - "הבוקר שמזכיר את אתמולי" מזכיר לי את המושג הפסיכואנליטי "העברה", שלפיו בנאהב אנחנו מחפשים הדים של מערכות יחסים מן העבר, ו"על פני המים פזורות שערותיה" מזכיר לי את אופליה שהתאבדה, ודרך דמותה נדמה לי שחפר מראה כמה האהבה הבלתי תלויה בעצם אדישה למושא אהבתה, מאבדת כל אחיזה עד שנעשית מושג ריק מתוכן. אבל - למה זה בעצם בסדר ולא נורא? כי האהבה אינה תלויה בדבר אחד (שאם כך, באמת בטל דבר בטלה אהבה). היא תלויה במכלול תכונות ותחושות שאי אפשר להגדיר לגמרי. אם תשאלו אותי למה אני אוהבת את האנשים שאני אוהבת התשובה לא תסתכם במילה אחת, וגם הרשימות הארוכות לא ימצו את התחושה החד-פעמית שהאדם מעורר בי.

[נכתב בהשראת הפוסט הזה של דוד ומוקדש לו]

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 27/2/2006 10:36
61 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ע ב-2/3/2006 14:36


שבוע טוב

שיהיה לכולנו שבוע טוב, עם הרבה אנרגיות וכוח לעשות לעצמנו טוב, ושנהיה רכים וסלחניים כלפי עצמנו.

בחרתי את האיחולים מהרהורי לבי, כמובן, אנא הוסיפו את שלכם.

נשיקות לכולם

לי

 

נ"ב - ובפינת התגלית החדשה: לוסי קפלנסקי. זמרת פולק עם קול נפלא, מהסוג שכששומעים אותו צריך להפסיק את מה שעושים ולזקוף אוזניים. היא יודעת לשבור את הקול יפה כמו אלניס, ובכלל יש לה איכויות אלניס, אבל הקול שלה יותר חם ועגול.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 26/2/2006 10:54
62 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ע ב-27/2/2006 14:10


בזכות האהבה העצמית

בשיחה מעוררת השראה עם אסף מצאנו מכנה משותף בין שני איסורים קדומים: האיסור המקראי על אוננות (השחתת זרע לשווא) והאמירה של חז"ל "אין אומרים שבחו של אדם בפניו". וחשבנו שיש משותף בין שני האיסורים, ואולי המשותף הוא פחד מאהבה עצמית או סירוב לתת לה לגיטימציה.

נדמה שמדובר על שני דברים שונים לגמרי – האחד בין האדם לבין עצמו והאחר באינטראקציה שלו עם זולתו, אבל נדמה לי שבשני המקרים יש ניסיון להשאיר את האדם תלוי בזולתו למילוי צרכים מאוד עמוקים ומשמעותיים. ואם נגיד לאדם את שבחו בפניו הוא לא יהיה תלוי בנו ובשבחינו, תשאלו? לדעתי לא: כשאנחנו יודעים בדיוק מה חושבים עלינו ומה מרגישים כלפינו אנחנו יכולים להפנים את האמירות האלה ולהפוך אותן לחלק מאתנו. כשאנחנו מנסים כל הזמן לברר, ונדמה לנו שאולי מעריכים אותנו אבל לא לגמרי ברור – שם אנחנו נשארים תלויים וחוזרים שוב ושוב לבקש את האישור.

ומה כל כך מפחיד באהבה עצמית? לחברה נוח שלאף אדם לא יהיה טוב מדי עם עצמו. האדם צריך להזדקק לחברה ולנסות לרַצות אותה, אחרת מה תהיה המוטיבציה שלו להיות פרודוקטיבי? [ליודעי ח"ן – אולי זה כמו הפחד שמישהו יאבד את נשמתו ברגע של אושר.] אבל החשיבה הזו בטעות יסודה.

יש הבדל בין אגוצנטריות לאגואיזם, ובין נרקיסיזם לאהבה עצמית. אדם אגוצנטרי מעמיד את עצמו במרכז העולם ולא מסוגל לראות את האחר, הוא מצפה להיות במרכז העולם לא רק של עצמו אלא גם של האחרים. אגואיסט הוא אדם שמרשה לעצמו להיות במרכז עולמו שלו – לא עסוק יותר מדי בניסיון לרַצות אחרים אבל גם לא מצפה מהם להקרבות אדירות בשבילו. זה אדם שדואג קודם כל לעצמו, ולכן הוא גם לא מייסר את חבריו בניחושים ורגשי אשמה: מעז לקחת לעצמו מקום ולבקש את מה שהוא רוצה.

נרקיסיסט הוא אדם שמבקש לעצמו השתקפות ואישור. מי שמחפש השתקפות לא יכול לראות את הזולת. הוא יכול לאהוב מאוד כדי לקבל בחזרה את האהבה בהשתקפות. הוא לא יכול לקבל את המצבים שבהם המראה נשברת והזולת לא עומד בציפיות שלו. אדם שאוהב את עצמו אוהב את הזולת יותר ברווחה, בלי צורך נואש שהזולת יתאים בדיוק לציפיות שלו.

יותר אנשים אגואיסטים שאוהבים את עצמם יעשו לעולם הרבה טוב. ואם רוצים לחזור לציטוטים מהמקורות - "ואהבת לרעך כמוך". מזה משתמע שהאהבה לעצמך קודמת, והיא המודל שבכלל מאפשר לאהוב את הזולת.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 22/2/2006 00:13
37 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-25/3/2009 07:11


בואו נשחק

עוד סיבוב של משחק שש המילים, זה נורא כיף ומשמח.

הכללים הם: כותבים שיר/קטע פרוזה ובקיצור, כל טקסט שהוא, שכולל את שש המילים. (אם אתם רוצים לראות את הסיבוב הקודם, יש קישור בפוסטים הנבחרים - "שש מילים מחפשות משורר".)

והנה המילים:

לימון, מרוגז, עדן, עיתון, מגע, מבהיקה.

 

-

ובעניינים אחרים לגמרי (אם כבר יש בלוג, למה לא לנצל אותו):

תמיד כשאני מרגישה לא טוב, שפעות וכאלה, נדמה לי שזה אף פעם לא יעבור, וכמובן אני מנצלת את ההזדמנות לטיול בדאונטאון ורשה (=להרגיש אשמה. הזכויות על הביטוי שמורות לעפרה). נדמה לי שאולי אני לא עושה מספיק כדי להבריא, ומלכתחילה הייתי צריכה לעשות יותר כדי לא להידבק.

אבל הנה הצד החיובי: עכשיו אני עובדת במקום אחד. לפני שנה נגיד הייתי פרילנסרית במיליון מקומות, ואם איתרע מזלי וחליתי למשל ביום שלישי הייתי צריכה:

א. להתקשר בשבע בבוקר למקום שבו אני אמורה ללמד בשמונה

ב. להתקשר יותר מאוחר למקום שבו אני אמורה ללמד בעשר וחצי.

ג. לדאוג לעבודות התרגום/עריכה שאני אמורה להספיק בבית.

ד. להתקשר למקום שבו אני אמורה לעבוד בערב, שם היה לי בוס לחוץ שהיה אומר "לא! את חייבת לבוא! אין לי אף אחד! גם אני חולה עם שלושים ותשע חום ואני במשרד!"

איזו הקלה!

 

בכל מצב מוזיקה גורמת אושר. עכשיו שמתי לי ב-last.fm (כמו פנדורה, אמור להיות יותר מגוון) את האינדיגו גרלז, וקיבלתי את אליסון קראוס - מוזיקת אמריקנה ממש ממש, עם בנג'ואים, ולה עצמה יש קול גבוה וצלול א-לה ג'וני מיטשל; ואת הקאונטינג קרואוז, ואת טורי איימוס, ועכשיו סטינג. כל כך כיף!!!

[אתם ממש צריכים להיות ערניים היום, עם כל התוספות האלה שאני מוסיפה. מי יודע לאיזה אורך יגיע הפוסט בסוף.]

 

-

הזהרתי אתכם שזה פוסט כלבויניק.

אחרי שאמרתי היום לטל שמזמן לא כתבתי שיר, כתבתי משהו - לא יודעת אם ממש שיר, אבל בכיוון.

 

כשהגרון נלפת ומתכווץ

נקודת הצער מתקרבת

לנקודת האושר

כשהן מתחככות כך

אלה כבר מחוזות

הגעגוע

 

געגוע

לטיפת ראש אבהית

דמעות

של הכרת טובה

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 21/2/2006 10:10
66 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לילה ב-27/2/2006 01:11



הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  

החודש הקודם (1/2006)  החודש הבא (3/2006)  
111,800
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ