בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 42

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << מאי 2007 >> 
א ב ג ד ה ו ש
    1 2 3 4 5
6 7 8 9 10 11 12
13 14 15 16 17 18 19
20 21 22 23 24 25 26
27 28 29 30 31    

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
5/2007

המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"

בהמשך לפוסט של הלחשנית – ובואו נעשה פרויקט!

יש ספרים מלַווים וספרים משפיעים, והגדולים באמת ממשיכים לעורר הזדהות בשלבים שונים בחיים. הכי הרבה זמן מלווים אותי, בין השאר, "תקוות גדולות" של דיקנס, "ג'יין אייר" של ברונטה וסיפורי תנינה של נורית זרחי, ובכולם אני יכולה למצוא רבדים חדשים ונוספים ככל שאני מתבגרת, מתפתחת ומשתנה. גם אהובי ילדות כמו "אורה הכפולה" ו"פצפונת ואנטון" של אריך קסטנר, אני עדיין מתחברת אליהם במידה רבה (מי זאת החדשה הזאת שנראית כמוני? אני אנשוך לה את האף!).

אבל יש גם ספרים שהיחסים אתם פחות הרמוניים. ספרים שצריך להתגבר עליהם. מיתוסים עוזרים לנו לבנות את היסודות שלנו אבל לפעמים צריך לשבור אותם כדי להמשיך לגדול (ספוילר לסוף "באפי" בכוכבית למטה)*.

ספר אחד כזה בשבילי הוא "מנוחת הלוחם" של כריסטיאן רושפור (וגם הספרים האחרים שלה).

המספרת ב"מנוחת הלוחם" נכנסת בטעות לחדר מלון שהוא לא שלה, וכך מזדמן לה להציל אלכוהוליסט שניסה להתאבד. האלכוהוליסט, ז'ן רנו סארטי, די כועס עליה שהצילה אותו. הוא חוזר אתה לפריז, כנראה כי אין לו איפה להיות אחרי שהיא שיבשה לו את התוכניות, נואם לה הרבה נאומים ניהיליסטיים ופיוטיים, ומביא אותה לאורגזמה לראשונה בחייה (כן, היא אחת מאלה שאין להן ידיים כנראה).

ז'ן רנו סארטי פורע את חייה המסודרים והבורגניים של המספרת, מנסה לאנוס את החברה הבורגנית והצדקנית שלה כי היא שמרנית מדי וצריך לטלטל אותה, או משהו כזה, ופותח לה (למספרת) את כפתורי החולצה מול החברים השתיינים שלו בפאב באומרו "תַראי את הלב שלך, בובה". האם היא קורבן? היא מפרנסת אותו, היא לא אוהבת אותו, ומודה שהיא בעיקר נהנית משירותי המין שהוא מספק לה (הוא מעדיף לשמוע את זה ולא הצהרות רומנטיות שקריות – "להביא תועלת אני אוהב".) והיא, בשבילו, "מנוחת הלוחם... מנוחת הלוחם מוג הלב".

יש אפיזודה שבה השניים פוגשים זוג אחר, והאישה, רפאל, היא מעין נשמה תאומה של רנו. שם אפשר לראות איך הוא פורח עם מישהי שאוהבת כמוהו מוזיקה ושירה. הם נכנסים יחד לפאזה ילדית-יצירתית, ובני זוגם הבורגנים ה"בוגרים" (אלה שעושים את הדברים המגעילים, כמו להרוויח כסף וכו'), מפרידים ביניהם.

בסופו של דבר המספרת נכנסת להיריון. רנו מסכים, בניגוד לכל עקרונותיו, להתחתן אתה, וגם נכנס לגמילה. כשהוא יוצא מהגמילה... נחשו מה קורה, בעצם. מסקרן אותי מה תגידו.

מכיוון שהמחברת היא אישה, וכשהקוראת גם היא אישה, יש נטייה להזדהות עם הגיבורה ולקרוא את הספר כרומן על אהבה הרסנית, על אישה שמתמכרת לגבר שמעורר אותה לחיים אבל גם הורס אותה. אבל באוטוביוגרפיה שלה (שלא תורגמה מצרפתית), "חיי, משוכתבים וערוכים בידי המחברת", רושפור כתבה משהו בנוסח: "לא הבינו שבספר הראשון שלי הגבר, ולא האישה, היה נושא דברי."

ופתאום הכול מסתדר. כי בכל הספרים של רושפור יש מישהו צעיר, תמים, טהור ומרדן מול מישהו בורגני וחונק שצריך למרוד בו. ההיפוך כאן, כשהגבר – החזק יותר מבחינה חברתית באופן כללי – הוא בעמדת החלש, קצת מבלבל ומאוד מעניין. ב"שיר לסופי", למשל, הגיבורה נשואה לאיזה פייר משעמם כזה שעובד במפעל מכוניות, והמרד שלה הוא לנהל רומן לסבי עם אחותו המתבגרת (ילדים ומתבגרים אצל רושפור הם הכי טהורים, ורומן אתם בדרך כלל גואל את הגיבורים הבוגרים יותר מכבלי הממסד הבורגני). כשהיא מנסה לפתוח חשבון בנק נפרד לא מרשים לה בלי חתימת הבעל (כנראה כך היה החוק בצרפת בשנות החמישים). אבל בסוף היא מצליחה, עוברת מהגדה הימנית, מעוז הבורגנות, לגדה השמאלית הבוהמיינית וחיה את חייה שלה. ב"אביב בחניון" (לא תורגם), כריסטוף, נער צעיר מאוד, בורח מהבית כמחאה על כך שהוריו דאגו לאשפז את אחותו הגדולה בבי"ח לחולי נפש, כנראה בגלל איזה מרד נעורים שלה. כריסטוף, הנשמה החופשית האולטימטיבית, מתגלגל לו בפריז עד שהוא מוצא חבר ואהוב בדמותו של גבר בן עשרים ומשהו. אגב, רושפור לא עושה רק אידיאליזציה של רומנים בין מבוגרים לילדים ובני נוער אלא גם של רומנים חד-מיניים, שאצלה תמיד יש בהם משהו נרקיסיסטי מושלם, איזו אחדות ותאומוּת נפש (כמו אצל רנו ורפאל, למרות ששם הם גבר ואישה, אבל רפאל היא אישה מאוד נערית).

הקול האנטי בורגני של רושפור יושב טוב בתרבות הצרפתית, יחד עם, למשל, המחזה של ז'אן אנואי "אנטיגונה" (היפהפה, אגב), ששם העימות בין אנטיגונה לקראון מוצג כעימות בין הטוטאליות של הנעורים למתינות של המבוגרים. אנטיגונה בזה לאושר המתון שקראון מתאר, למשל לשבת בגן בשעת הדמדומים ולצפות בילדיך. היא רוצה הכול או כלום ובוחרת בכלום – במוות. וגם ז'ן רנו סארטי, כזכור, התחיל בניסיון התאבדות.

קראתי את מנוחת הלוחם בגיל צעיר, לא יודעת בדיוק מתי, אבל אין ספק שהוא עשה עליי רושם, בין השאר מבחינת כל הנושא המיני (האישה המדחיקנית שרנו מעורר אותה מתרדמתה – מה דעתי על זה כבר כתבתי בהרצאה על באפי, וגם בפוסט על המונוגמיה), וגם מבחינת הביקורת על הבורגנות. לקח לי הרבה שנים להשתיק את הקולות האלה של ז'ן רנו סארטי וצרפתים אחרים, שאמרו שבתור אמנית אני צריכה להיות מופרעת וטוטאלית ולא לתכנן את חיי מראש ולא לעבוד בעבודה מסודרת ולא לחיות בזוגיות מונוגמית. כיום אני חושבת שזוגיות שוויונית בין שני אנשים חופשיים היא מאתגרת הרבה יותר מיחסים שבהם משליכים על אחד את תפקיד המפרנס הפרקטי המשעמם והחונק ואז מתפנים למרד ולאי שביעות הרצון (גם את זה ניסיתי, אני לא סתם אומרת). אני חושבת שרושפור, כמו רבים אחרים, הפכה את הקשיים ואת נטיות הלב שלה לאידיאולוגיה, ובכך המרדנות שלה יכולה להיות חונקת לא פחות מהבורגנות של הדמויות השליליות שלה.

ומעניין מה אחשוב וארגיש אם אקרא את הספרים שלה שוב... אני אחזור אליכם בעניין הזה.

 

זהירות, הנה הספוילר לבאפי!

 

 

 

*ואולי בגלל זה "באפי" הייתה צריכה להסתיים בשבירת המיתוס שבנתה לאורך שבע עונות.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 7/5/2007 14:54
211 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של לי ב-18/5/2007 08:31



111,360
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ