בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 42

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << אוגוסט 2006 >> 
א ב ג ד ה ו ש
    1 2 3 4 5
6 7 8 9 10 11 12
13 14 15 16 17 18 19
20 21 22 23 24 25 26
27 28 29 30 31    

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
8/2006

התעוררות (סיפור) קטע 5

בשבת אחרי הצהריים העלתה מיכל את הרעיון לטלפן לגדי. היא התגעגעה אליו אבל לא רצתה להיפגש אתו ביחידות, וחשבה שיהיה נחמד שייפגשו שלושתם. גם אילאיל, שהייתה ידידה טובה שלו בתיכון, התלהבה מהרעיון.

מיכל ואילאיל זכרו את גדי כפעלתן ושובב, אפילו פרוע. לעולם לא היה מוכן להודות בעייפות או במצב רוח רע. מיכל שאפה להבקיע את חומת העליזות וההיפראקטיביות שלו ולמצוא את הבחור המיוחד והעצוב המסתתר מאחוריה. הייתה בטוחה שהוא שם. אילאיל הצליחה להתקרב יותר אל "גדי הפנימי", כי הקשר ביניהם היה ידידותי בלבד וגדי הרגיש אתה בנוח. הקשר בינו לבין מיכל דמה למלחמה: היא מנסה לכבוש אותו והוא מתבצר. כמה מוזר, חשבה, שאילאיל טענה שהם הפגינו מיניות. רק במעומעם זכרה את ניסיונם הכושל: הסדינים הקרים, שהשמיעו אוושה מרגיזה, מגעיו המפוחדים של גדי, שאותם הפסיק דווקא כשהתחילו לענג אותה, לוחש התנצלויות לא ברורות לתוך אוזנה, ולבסוף קימתו הבהולה לפני שהבינה מה קרה, הכרזתו ש"זה לא הולך", קול המים הזורמים במקלחת.

אחר כך, זמן רב אחר כך, בניסיון להציל משהו – את הקשר, את כבודה, ואולי משהו אחר, מיכל הלכה אחרי גדי באחת ההפסקות וניסתה לשכנע אותו שהיא לא רוצה ממנו מחויבות, שהם לא מוכרחים אפילו להיות זוג אם הוא לא רוצה.

"לא?" הופתע גדי, "אז מה את כן רוצה ממני?"

"שלא תהיה יו-יו. שיהיה לך אותו יחס אליי כל יום, אם זה יחס רע ואם זה יחס טוב."

"את צודקת," אמר גדי אבל הוסיף להתנהג כמו קודם: פעם נחמד אליה כמעט כמו לפנֵי, פעם מנוכר. כבר לא הצליחה לתפוס אותו לשיחות רציניות נוספות, כי לא נפגשו עוד מחוץ לבית הספר ובבית הספר היה גדי תמיד עם חגי.

משהפסיקה מיכל לנסות, ושנת הלימודים התקרבה לסיומה, איכשהו נהיו ידידים בכל זאת, ולפני שהתגייס גדי לצבא היו מדברים בטלפון מדי פעם. גדי היה מדבר אתה בכל מיני מבטאים ומאלתר באוזניה מערכונים שלמים, והיא הייתה צוחקת עד דמעות.

כבר חודשיים-שלושה עברו מאז התגייס, ומיכל לא שמעה ממנו. הפגישה המשולשת עם אילאיל הייתה הראשונה מאז.

הם קבעו להיפגש בערב בבית קפה שאהבו בנחלת שבעה. מיכל ואילאיל הגיעו לשם לפני גדי, וכשהוא נכנס, כבר במבט ראשון נראה למיכל דומה יותר ל"גדי הפנימי" שרצתה כל כך למצוא לפני שנה: הוא היה מכונס יותר, מהורהר, אפילו עצוב, ונדמה שגם לא ניסה להסתיר זאת. כשהגיע הייתה שמחה גדולה: גדי התחבק עם אילאיל, ואז נעמד לפני מיכל מהסס.

"בוא, ילד," אמרה בחום, חיבקה אותו ופרעה את שער ראשו.

הם ישבו מעט בבית הקפה ואז יצאו לרחובות. הלכו חבוקים, כשמיכל בין גדי לאילאיל, זרועותיה סביב שניהם. גדי לימד אותן נאום שלם בערבית שאת פשרו לא ידע; למד אותו בטירונות. הם העלו זיכרונות מימי בית הספר ובעיקר דיברו על לא כלום, צחקו והיו עליזים בלי לדעת מדוע. הם נכנסו לגן ציבורי ריק ושיחקו בתופסת, מיכל ואילאיל השמיעו את צחוקן המתגלגל, שהיה כל כך דומה שגדי לא ידע מי היא מי, אילאיל העמידה פנים שהיא יורה במיכל, ומיכל מתה מיד מוות תיאטרלי מאוד על הדשא. אילאיל וגדי מחאו לה כפיים.

"מושלם! מושלם!" קראה אילאיל וחיבקה אותה. גדי הצטרף לחיבוק.

"שלושה דובים," אמר, והבנות בעטו בו בקריאות מחאה. הם הסתובבו ברחובות עד חצות ואז הזדרזו לפנות אל תחנות האוטובוס השונות שלהם. קודם כול ליוו גדי ומיכל את אילאיל, ולפני שעלתה לאוטובוס שאלה את גדי, כשענן של רצינות מקדיר את פניה, "תגיד, אתה עוד בקשר עם חגי?"

"בטח!" חייך גדי. "קשר טוב אפילו!"

"תמסור לו ד"ש," אמרה בחיוך קצת עקום ונופפה להם לשלום. ואז ליווה גדי את מיכל לתחנה שלה, והם נפרדו בהבטחת שווא חגיגית לשמור על קשר. בכל זאת, חשבה מיכל, גדי מקסים, ואולי עוד יש תקווה לה וליחסיה עם בנים.

אחרי גדי היה לה עוד חבר אחד, שמוליק, שהכירה בחוג לתולדות הקולנוע בסינמטק. נושאים רבים לשיחה לא היו להם למרות הלימודים המשותפים: לא היה להם אותו טעם בקולנוע ובכלל לא הסכימו ביניהם כמעט בשום נושא, ובניגוד לגדי, שמוליק לא היה ליצן ולא ידע לשעשע אותה, כך שנותרו להם רק המזמוזים. כעבור שלושה שבועות של חברות כבר יכלה מיכל לראות את המשגל המיוחל מתקרב, אבל דווקא אז, כשיצאו ערב אחד לפאב הודיע לה שמוליק שהוא רוצה להיפרד.

"זה כאילו יש עליי קללה," אמרה לאילאיל במרירות.

אבל כמו הנסיכה המקוללת שהוסיפה להיות יפה ורק במראה נשקפה אליה דמות מכוערת, גם הקללה של מיכל לא פעלה עליה ממש. מאחורי הדלת הסגורה של חדרה, כשהייתה מתעוררת בשלוש או ארבע לפנות בוקר – אם בכלל הייתה נרדמת לפני כן – ומתמכרת לתענוג שכולו שלה, הרגישה שכל האיברים שלה מחוברים זה לזה וזורמים אל נקודה אחת בגופה, שהיא יחידה אחת, מאוחדת וחיה עד לאין שיעור. ברגעים היקרים האלה, כשגופה נע על פי קוד נסתר ובלתי נשלט, אהבה את עצמה עד טירוף והייתה גאה שהיא-היא הביאה על עצמה את האושר הזה.

היא רצתה לספר על התענוגות האלה לחברותיה אבל התביישה לספר שהיא מאוננת והמציאה לה מאהב דמיוני. רק לאילאיל סיפרה את האמת. הוקל לה מאוד כשאילאיל אמרה שגם לה היו הרבה מאהבים דמיוניים.

"עד יעיר, בעצם," אמרה.

מיכל חשה צביטה קלה של קנאה, אך התחושה העזה יותר שפיעמה בה הייתה אותה תחושה מטרידה שעלתה בכל פעם שהוזכר יעיר, שמשהו כאן מוזר, לא בסדר, ושוב נזכרה בחלום.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 25/8/2006 08:11
24 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של לי ע ב-27/8/2006 12:53



111,360
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ