בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 42

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << יוני 2006 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30  

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
6/2006

אומרים לנו שיש אוריינות אחרת

אתמול הייתי בכנס בנושא "שפה בעולם משתנה" באוניברסיטה הפתוחה ברעננה. (הלכתי עם לילה, וצחקנו על עצמנו שאנחנו כאלה ילדות טובות שכשאנחנו כבר לוקחות לנו יום חופש, אנחנו הולכות ללמוד. אבל לימוד מתוך חדווה זו ההרפתקה הכי מגניבה שיש, זאת האמת.)

האטרקציה העיקרית מבחינתי הייתה ההרצאה של אילן גונן וכרמל וייסמן על שפת הפקצות. כרמל וייסמן עושה את הדוקטורט שלה על בלוגים של נערות צעירות, ועכשיו גיליתי גם את בלוג המחקר שלה, שהוא מרתק ואני רוצה עוד להעמיק את העיון בו וגם בכל הקישורים בצד.

ההרצאה שלהם, וגם האחרות ששמעתי, היו מצוינות. מה שבלט אצל אילן וכרמל היה שהם מדברים מתוך אהבה והתלהבות ואין בהם שמץ של התנשאות על "מושא המחקר". זה בולט גם בבלוג המחקר של כרמל. ההתלהבות אוחזת מיד גם בשומע, כמו בכל סיטואציה של לימוד - כשהמורה אוהב את החומר גם התלמידים אוהבים אותו. אילן רואה בשפה של הפקצות את הערך החיובי של היצירתיות, ולא ערכים שליליים כמו העדר תקניות - נקודה חשובה שאחזור אליה אחר כך.

בשילוב עם ההרצאה שלהם, הרצאה אחרת שעוררה בי הרבה מחשבות הייתה זו של עליזה לזרסון, שדיברה על אתר ראפ של בני נוער ועל האופן שבו הם נותנים אחד לשני משוב על הכתיבה שם. היא מורה להבעה בבית ספר, ובתור שכזו תפקידה לשפוט את הכתיבה של תלמידיה ולקרב אותם לסטנדרט מסוים. לעומת זאת, כחוקרת היא מתבוננת ב"אוריינות האחרת" [אוריינות היא המילה העברית ל-literacy. אורייני הוא מי שיודע לקרוא ולכתוב]. שהם מציגים ברשת, באתר הזה, ויכולה גם לקבל אותה כפי שהיא ולא בשיפוטיות, וגם להעריך את הערכים החיוביים שבה (מה שמחזיר אותי לגישה של אילן גונן וכרמל וייסמן).

העניין הזה עורר בי כמה וכמה מחשבות. אפשר לחלק את זה למחשבות על בני נוער ומחשבות על העברית. נתחיל בבני הנוער. אני עצמי הייתי מורה בתיכון כמה שנים, לספרות, והרגשתי הרבה פעמים את מה שהרגשתי בהרצאות האלה מול הדוגמאות שהביאו לכתיבה של בני נוער, שהייתה כתיבה בשפה אחרת משלי, ועם הרבה שגיאות כתיב, ובכל זאת עלו ממנה כל כך הרבה אינטליגנציה וקסם. הרגשתי שלא בא לי בהכרח לקרב אותם לשום סטנדרט. לא בא לי לשפוט אותם, בא לי לזרום אתם, ללמוד מהם. היו לי תלמידים שהתרגשו מזה שאני לא היררכית בספרות (נו, אני בטח כן, אבל אולי הקטגוריות שלי שונות ממה שהם היו רגילים), שאני מקבלת מאוד את ז'אנר המד"ב והפנטזיה וגם קומיקס (זה מכיוון ש"באפי" הפכה את עולמי והפכה אותי מסנובית שונאת טלוויזיה לחובבת תרבות פופולארית). בגלל שהייתי כזאת, הם גם קיבלו ממני את דיקנס באהבה ("באפי", דיקנס ושייקספיר הם מאותה משפחה, אבל זה לפוסט אחר שאולי ייכתב פעם). ומצד שני, אולי כן צריך מורים שיהיו מורים, שיציבו את הסטנדרט, שיהיו פחות מוקסמים מהנוער, פחות ירצו להיות חברים שלהם. שיציבו את הנורמה ולו כדי שיהיה אפשר למרוד בה, להפר אותה. עובדה שאני לא החזקתי מעמד כמורה, שהתעייפתי מהר.

לפני שאדבר על העברית, הערה קטנה על כתיב: קשה באמת לצפות מילדים שגדלים בסביבה שבה ההבדלים בין ח' לכ' ובין ע' לא' אינם נשמעים לכתוב נכון. (ואולי היה קל יותר לצפות לזה אם היו מלמדים אוריינות טוב יותר. לא יודעת.) בקשר לבלוגים ופורומים, בדוגמאות שהראו בהרצאות ראיתי כתיבים כמו "כימאת" (כמעט) שזה כתיב מובהק של עולה חדש מרוסיה. בהכללה גסה, העולים מרוסיה קולטים את השפה מצוין משמיעה, והכתיב שלהם מבוסס לגמרי על השמיעה. יש היגיון בכתיב פונטי כזה, אבל אם כולם יתחילו לכתוב ככה, יהיה לי חבל כי נאבד את השורשים (גם את השורשים שלנו, אבל התכוונתי לשורשים של המילים). וזה מוביל לנושא הבא, והחשוב לי:

האם צריך לקבל את ההתפתחות הטבעית של השפה המדוברת, או לנסות לעצור אותה? לאחוז בזנבה של החיה המשתוללת הזאת ולמשוך אותה קצת אחורה, רק קצת, למבנים הקלאסיים, לתחביר הקלאסי, לעברית של פעם? מבחירת המקצוע שלי, עורכת לשון, משתמעת התשובה. לא, אני לא חושבת שצריך לכפות על כל טקסט וטקסט עברית תקנית סטנדרטית, כמו שלא צריך לכפות על כל תלמיד ספרות לקרוא דווקא את "תקוות גדולות". אבל אני כן מנסה לאחוז בזנב. לנהל משא ומתן עם הטקסט ועם עצמי: האם לתקן פה, האם לא לתקן פה. ובדיבור שלי אני מנהלת משא ומתן עם עצמי. זה אישי, זה לא מחייב אף אחד, אבל אני אומרת "הידד" ולא "יי" (כי ה"יי" נראה לי כמו "אני יי אלוהיכם"), אני כן מרשה לעצמי להגיד "יש לי את ה..." (אבל משתדלת לומר "יש לי ה...") ואני לא אומרת "מרגיש לי". יש משהו יצירתי בחידושים ובשיבושים או בשיבושים-כביכול, אין ספק. אבל צריך נורמה כדי להפר אותה, צריך סטנדרט ולו רק כדי למרוד בו. איפשהו היא צריכה לשרוד, העברית התקנית (ולי, למען האמת, חשובה פחות התקניות, בטח התקניות של האקדמיה, חשוב לי יותר התחביר הקלאסי, העברית שעוד קשורה ודומה קצת לעברית של המקורות). היא צריכה לשרוד ושמקומה יהיה בטוח, גם אם מוגבל מאוד, כדי שאוכל להירגע ולקבל בלי סייג את כל החידושים. נדמה לי שככה זה בצרפתית: יש המון רבדים בשפה ובהם גם המון רבדים של סלנג, וגם אנגליציזמים (וגם אצלם יש טהרנים שמתעצבנים על האנגליציזמים), אבל השפה מבוססת כל כך, שאין מה לדאוג לה. או שמא התהליכים שם פשוט איטיים יותר.

אבל השורה התחתונה מבחינתי - כמו בכל דבר - היא רגשית. אבא שלי בן 70. אני לא רוצה שהעברית שלו, העברית שהוא אוהב, תלך יחד אתו. יש מי שמשמרים דברים אחרים מסיבות אלה - קידוש ביום שישי, חגים, ואפילו תרי"ג מצוות. אצלי זו העברית.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 5/6/2006 09:49
214 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של לי ע ב-7/9/2006 07:50



111,360
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ