בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 42

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << מאי 2006 >> 
א ב ג ד ה ו ש
  1 2 3 4 5 6
7 8 9 10 11 12 13
14 15 16 17 18 19 20
21 22 23 24 25 26 27
28 29 30 31      

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
5/2006

העין (סיפור) - חלק א'

[זה סיפור ישן שלי. החדש בעבודה ושלומו טוב :)]

 

העין

 

 

   ישבנו בבית הקפה היפה ביותר בעולם. הנהר הכחול הצלול כל כך, השקוף כמעט, פכפך לרגלינו, ומבטי המיואש, שהופנה הצידה כדי לא לפגוש בעיני אמי, שדיברה אלי כל אותה עת, מצא לו מפלט מעט באופק האינסופי, המרהיב. 

  ובכל זאת שמעתי. 

  "אמא," הפטרתי לבסוף בנימה יבבנית. אך היא המשיכה.

   "די!" שאגו פתאום רכסי ההרים הכחולים מלבינים שמולנו. כל המטיילים השלווים נפנו אלי, מופתעים, והבנתי שאני היא שצעקתי והרכסים רק מהדהדים לי.

   אך אמי המשיכה בשלה ואני, כל גופי מתעוות מכעס, שלחתי את ידי אל עיני השמאלית, עקרתי אותה ממקומה והשלכתי אותה על האדמה. כאב ראש נורא תקף אותי. העין העגולה שלי התגלגלה אל האגם וטבעה בו לבלי שוב. אני פרצתי בבכי נורא. פתאום הבנתי שלעולם שוב לא תהיה לי עין, ולמרות שהצלחתי לפגוע באמי (זה מה שרציתי) לא חשתי שום סיפוק. אמי הבוכייה, החיוורת, אחזה בידיי כולה שאלה, כולה אהבה, ואני הוספתי לבכות, בכי עיוור ואכזרי.

 

  נפגשתי עם בעלי בבית קפה אחר, שהשקיף אף הוא על הרכסים המושלגים. הייתה לי כבר עין מלאכותית והיא גרמה לי תחושות מוזרות במצחי. כשעפעפתי חשתי לרגע חיכוך, כמו שחשים כשמרכיבים עדשות מגע. הוא שיחק בספל הקפה שלו ובקופסת הסיגריות שלו, מסדר אותם, פעם זה מימין וזו משמאל, פעם להיפך. הנוף המרהיב והאוויר הצלול הקיפוהו, מנסים לפתות אותו, אך הוא בשלו. הקפה וקופסת הסיגריות מחליפים צדדים. עיניו מושפלות, פיו היפה אינו מביע דבר. כועס עליי? אפילו לא טרחתי לשאול בקול רם, הרי לא יענה, הרי "השתיקה היא העונש המוצלח ביותר", כפי שהוא עצמו הודה פעם. בעלי שופך עוד חלב לתוך הקפה שלו ולתוך הקפה שלי; שלי, ממנו לא לגמתי, כמעט עולה על גדותיו ועכשיו בעלי חייב להביט בי, כן, הוא מרים אלי את עיניו ומחייך חצי חיוך.

   "אני יודעת," נוחתת עליי ההכרה פתאום, ועכשיו שלכדתי את מבטו אני מוכרחה לומר לו, "אני יודעת, שאם אני נורא נורא ארצה, תצמח לי עין חדשה."

   ובעלי נרתע מעט, לא אוהב שאני מדברת כך; למה להזכיר נושאים לא נעימים;  ואולי ישמעו אותנו-  אך מבט לצדדים שכנע אותו מייד שהיושבים במקום זה, אפילו  היו מבינים את שפתנו, לא היו מגלים בנו עניין רב.

 

  הוא חשב שאין טעם לדבר על עניין העין. אף לא הזדעזע נוראות כשזה קרה, מיד חשב על פתרונות ומצא את השען הזקן, המומחה לעיניים, שהרכיב לי את עין הזכוכית. עכשיו לא רואים, והכול בסדר. אבל עין חדשה? מתוך רצון? באמת, אומרת בזלזול כל הווייתו של בעלי, שהניח עכשיו לקופסת הסיגריות שלו והוא מעלעל בעיתון. ואולי זה ייתכן - אני מוכנה להישבע שכך הוא חושב מאחורי העיתון שלו - אולי זה ייתכן, אבל רק ימים יגידו, ולמה לדבר על זה, למה לדבר בכלל.

   ראיתי את אמי מתקרבת מבעד לעצים. קשה לה להניח לי בזמן האחרון. היא דואגת, ובצדק. הרי אין לי עין. בימים האלה עלי לסלוח לה ולהבין את דאגתה. היא מלטפת את שיערי ומתבוננת היטב בפניי. בעלי מניח את העיתון שלו ומברך אותה בנימוס. שבי. שבי אתנו. ואמי לא, לא רוצה להפריע, אך לבסוף מתיישבת, ולמעשה אין בכך הפרעה גדולה. מכיוון שהיא יודעת עלי הכול, היא יודעת שבעלי ואני לא מדברים הרבה. כלומר, שהוא לא. אני כידוע תמיד רוצה לדבר, אני דברנית גדולה (ככה זה במשפחה שלנו, כולנו דברנים) ובעלי שתקן גדול, וחוץ מזה היחסים בינינו לא כל כך טובים. נדמה לי שבגלל זה נסענו לאתר הנופש היפהפה הזה, האין זאת?

 ואני כבר לא זוכרת כלום.

 

   אצל השען הזקן הוא התנהג אלי כמו אב או אח גדול. הניח יד על כתפי והבטיח שלא יכאב. דיבר אל השען הזקן בשפתו, דיאלקט מוזר, מובן לי רק בחלקו,  וגילה הבנה כה מעמיקה בפרטי העניין, שתהיתי, אולי הוא פשוט יודע, אולי כבר קרתה פעם הבושה במשפחתו, מישהו עקר לעצמו עין...

   השען היה ישיש נחמד, כולו ורוד מזיקנה, ושיערו צחור, ללא אפרוריות.  בעיני התכלת שלו לא היה חיוך, אך גם קר לא היה. אחרי שהביט היטב על העין שלי, זו שנשארה, פנה לעצב את השנייה. בינתיים קרא לעוזרו שתחב צמר גפן חיטוי לחלל בראשי וניקה שם מעט,  זה שרף אך אחר כך הרגשתי יותר טוב. אמי כמעט והתעלפה בזרועות בעלי.  "זה כואב מתוקה?" השתנקה לעברי ואני, המוגלה מתערבבת על לחיי עם הדמעות, לא ידעתי מה אשיב. "זה לא כואב לה," אמר בעלי בביטחון.

   "זה לא כל כך נורא כמו שזה נראה," ניחם אותם השען הזקן. "תופתעו לדעת כמה התופעה הזאת נפוצה. ובעיקר במשפחות הטובות ביותר. בחורות בגיל ההתבגרות, או מבוגרות יותר. זה קורה, ואיש אינו יודע, כי כיום אפשר לייצר עיניים חלופיות משכנעות מאוד. ועם העין החדשה, בדרך כלל גם הטירוף שוכך קצת." זה מה שאמר או שנדמה לי שאמר כי מבטאו הקשה על ההבנה. הדיאלקט המוזר ההוא.

   עם עיני החדשה קמתי מן הכסא מסוחררת ונפלתי אל זרועות אמי,  אל חיבוק כה רך, כה רך עד שהתחלתי שוב לבכות, וכל כך מפחיד היה החיבוק, מפחיד וטוב, והשען הפריד בינינו ונזף: "את הורסת לי את העין עם הבכיות שלך, בואי, עכשיו לא לזוז." הוא ניגב את לחיי ואיפר את עיניי בעיפרון שחור ובמסקרה. "ותראי איזה יופי," הפנה אותי אל הראי . בעלי ואמי החלו סופרים את השטרות, ולאחר שערמו אותם על שולחנו של השען היינו חופשיים לצאת משם, וברחוב איש לא הביט בי עוד מזועזע, נראיתי ככל האדם.

 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 14/5/2006 23:17, בקטגוריות סיפורים קצרים
40 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של לי ב-15/5/2006 21:38



111,360
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 בע"מ