10/2005



החברה שהלכה לי לאיבוד

 

כולם כותבים פוסטים על סליחות. אני בדרך כלל די אדישה לתהליך הסליחה עד שקבלתי היום צלצול טלפון מחברה שנעלמה לי לפני שנתיים, היא רוצה לבוא אלי לניו יורק עם בעלה.

עד לפני שנתיים היא היתה אחת מהחברות הכי טובות שלי. כוסית על, סקסית בטרוף, שחקנית מאוד מוכשרת. אנחנו חברות משנת 97, הכרתי אותה דרך האקס שלי מלונדון. עשינו הכל יחד, מועדונים, פאבים, שיחות לתוך הלילה. כשהיינו רוקדות במועדונים בתל אביב גברים היו עומדים סביבנו ומזילים ריר. עברנו הרבה יחד גברים, פרידות, הגי'פה של תל אביב ובית הספר למשחק שלה (הטוב ביותר בארץ) ,הגירושין שלה, האורגיות שניסתה, הסמים שניסתה, אפילו את הקטע הלסבי בחיים שלה עברתי איתה והצלחתי להתחמק בערמומיות מהמיטה שלה.

 

לפני שנתיים אחרי ארוע משמעותי בחיים שלי היא נעלמה. ידעתי שנסעה עם במאי שעבדה איתו לאירופה, שמעתי מהחבר'ה בברנג'ה שהתחתנה איתו והיא חיה איתו באחת  מבירות אירופה, אבל ממנה לא שמעתי דבר.

לפני כמה חודשים קבלתי ממנה מייל שהיא רוצה לדבר. כל כך כאב לי שהיא נעלמה בלי להסביר. אני זוכרת לילות שחלמתי שהיא מתקשרת אלי או שאנחנו נפגשות ברחוב במקרה. שלחתי לה מייל חזרה עם הטלפון שלי והיא התקשרה. היתה לנו שיחת טלפון ארוכה מאוד ובה היא הסבירה לי שלא יכלה לעמוד במערכת היחסים שיש לי עם האקס מלונדון, היא תמיד הרגישה שאנחנו זוג ולא שלישיה. היא ספרה לי על הקנאה בהצלחה שלי וששנים לא הבינה למה זה לא קורה לה (היא הרבה יותר מוכשרת ממני).

 

זרם המילים שלה השאיר אותי דוממת ודומעת. במשך השנים איבדתי חברים ותיקים שלא יכלו לעמוד שם לצידי באור הזרקורים. חשבתי שאיתה המצב שונה כי היא כל כך מוכשרת. היא ספרה לי שהיא מתגעגעת מאוד ורוצה להפגש. היא ספרה שהיא נשואה ומשחקת בתיאטרון באירופה בשתי הפקות גדולות בשפה זרה מאוד והיא מצליחה שם.

 

היא מגיעה אלי עם בעלה מחר.

 

פתאום הבנתי שזו סגירת מעגל בימים שלפני יום כיפור. אולי הגיע הזמן להשאיר את הכעס בצד ולהמשיך מאיפה שהפסקנו, אני מקווה שנצליח.

אני אדם שקשה לו לסלוח כי באותה מידה קשה לי לבטוח באנשים וכשאני פותחת את הלב אני טוטאלית, נותנת הכל ומכאן שהפגיעה היא הרבה יותר כואבת.

בשנים האחרונות לימדתי את עצמי לא להתאכזב, לתת ולא לצפות לעולם לקבל בחזרה. אם חבר יבחר להפתיע אותי בסוג של נתינה אני תמיד אהיה מופתעת. בבסיס התפיסה שלי יש לי את עצמי ורק על עצמי אני סומכת בכל תחומי החיים, בכסף, בעבודה, בחוזק נפשי, בהתמודדות עם החיים. ע' שם תמיד לצידי וגם המשפחה שלי, אבל אדם הוא רק אדם ולכל אדם יש את החיים שלו שקודמים לשלי, לכן גם מהחבר שלי לדרך, זה שהולך איתי יד ביד בשבילי החיים אני לא מצפה, למרות האהבה הגדולה שלנו. אולי דברים ישתנו אצלי כשיהיו לי ילדים, בינתיים אני ככה.

 

אני חושבת ממי לבקש סליחה השנה. כבר כתבתי שאמא שלי היתה שם לספוג המון ואני מצטערת על כך. אני יודעת כמה כאב הסבתי למשפחתי, לאבא שלי, לאמא שלי, לאחי, לאחותי ובעיקר לסבתא שלי כשעזבתי את הארץ. אני לא חושבת שפגעתי במי מחבריי, הייתי די ילדה טובה השנה.

אני חושבת שלא הייתי כל כך טובה לעצמי ואני מנסה לתקן את זה בחודשים האחרונים. אני יודעת שהגוף שלי מודה לי על כך.

 

אני צמה ביום כיפור כי אני מאמינה באלוהים ומאמינה שעל ידי צום אני מנקה את הגוף והנפש.

אני מקווה שמחר אצליח לפתוח דף חדש עם חברה שאני מאוד אוהבת.
נכתב על ידי: דוגמנית
11/10/2005  05:03, בקטגוריות ניו יורק
33 תגובות    הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של יוני ב-16/9/2007 19:18






כינוי: דוגמנית
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש

הבלוג חבר בטבעות:
« האלפא-בלוגריות » ±
« ישראלים בחו"ל » ±



וידאו
כתבו עלי.....
אהבה ויחסים
טיפים
ניו יורק
עבודה
אופנה
ספרים
Bergdof Blondes - Plum Sykes
Front row - Jerry Oppenheier
Kitchen Confidential - Anthony Bourdain
The Age of Innocence - Edith Wharton
The Letters of Jonatahn Netanyahu
The Right Address
ארץ אשה - אייל מגד
המקרה המוזר של כלב בשעת לילה
הרועה - סיפור חייו של אריק שרון
השטן לובש פראדה
חיי פיי - יאן מרטל
כל בית צריך מרפסת - רינה פראנק מיטרני
לאה גולדברג מוקדם ומאוחר
מנחם בגין דיוקנו של מנהיג - עפר גרוזברד
מקום מתחת לשמש - בניימין נתניהו
עירם של האנשים הקטנים - שלום עליכם
עליזה בארץ הפלאות (הערך המואר)
צלה של הרוח - קרלוס רואיס סאפון
סרטים
Funny Face
Great Expectations
milk
ארוחת בוקר בטיפני
ג'יה
גילדה
ד"ר ג'יבאגו
דלתות מסתובבות
המלאך הכחול
המתאגרף
השטן לובש פראדה
חמים וטעים
טרינספוטינג
יחסים מסוכנים
כשאלוהים ברא את האישה
סברינה
שוקולד


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל דוגמנית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דוגמנית ועליה בלבד
'עיצוב: ע
דוגמנית





  
   
10/2005



<$PostMood$> החברה שהלכה לי לאיבוד
<$PostText$>
נכתב על ידי: <$PostAlias$>
<$PostDay$>/<$PostMonth$>/<$PostYear$>  <$PostHour$>:<$PostMinute$>, בקטגוריות <$PostCategories$>
<$CommentsCount$> תגובות    הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     <$TrackBacksCount$> הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של <$LastCommentName$> ב-<$LastCommentTime$>






כינוי: דוגמנית
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש

הבלוג חבר בטבעות:
« האלפא-בלוגריות » ±
« ישראלים בחו"ל » ±



<$ListTitle$>
<$ListItem$>


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל דוגמנית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דוגמנית ועליה בלבד
'עיצוב: ע