תירוצים

תגובות לקטע: פיסיו-לוגיקה  הוספת תגובה חדשה


הבהיר (האתר שלי) , 22:37 2/12/2017:
בהחלט food for thought :) שמתי לב מזמן שאם אני מדלג על ארוחות כי אני עסוק מדי - הפיצוץ יגיע בסוף. הכלל הוותיק "כול שן תעמל וזהר מטומובילים" עדיין תקף.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 22:40 2/12/2017:
איזה סוג של פיצוץ מגיע אצלך? (כל אחד מגיב שונה לרעב)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הבהיר (האתר שלי) , 22:53 2/12/2017:
התפרצות זעם - די דומה למה שקורה לבחור שלך. למדתי לעצור בכוח ולאכול. באופן כללי רצוי בענייני אוכל ושינה לשמור טווח ביטחון מהקצה, ולא להגיע ל-100 אחוז ניצול של הסוללה. בקצב המטורף של החיים המודרניים זה מחייב מאמץ מודע.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 07:28 3/12/2017:
חח. בהחלט. וכמו בציטוט שלך...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 23:41 2/12/2017:
מחשבה מעניינת, שהבטן מנהלת את (איבוד השליטה ב)רגש. הזכרת לי את הכתבה הזו ודומות לה, שאולי קצת מגזימות, אבל תולות הכל בחיידקים, החל מהשמנה וכלה בהתאהבות. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 07:51 3/12/2017:
לא בטוח שהכתבה שציינת מגזימה בהרבה. הרשת העצבית שמקיפה את מערכת העיכול מכילה מיליוני נוירונים שלא היתה מביישת מוח של חיות קטנות. אנחנו מאוד מושפעים על ידי הפיסיולוגיה שלנו באופן שעדיין לא ברור עד הסוף. הבעיה שאנחנו נוטים להמציא תירוצים רגשיים כשזה קורה ולא מכבדים את הפשט: לפעמים זו תחושה פיזית בלבד. מין רצון לחשוב שאנחנו תמיד בשליטה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 08:38 3/12/2017:
אני מתחברת לזה מכיוון הצלילה, חליפת הצלילה שלוחצת על הגוף, מחממת מאד ומגבילה תנועה, מכניסה אותי לסוג של סטרס, בעיקר כשאני מנסה להחלץ ממנה והיא לא יורדת ממני. ובנוסף, המשקולות והמיכל הכבד והסנפירים שמפריעים... עד שאני נכנסת למים אני נמצאת בסוג של סטרס והתגובות שלי הן תגובות של סטרס. הגמל ואני מדברים על זה כל הזמן, כי חשוב לשלוט בתגובת הסטרס שלא תהפוך לתגובת פאניקה, בעיקר מתחת למים.
מודעות עוזרת.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:45 3/12/2017:
wow. איזו דוגמא נפלאה. כלומר עם תחושת הלחץ של החליפה כבר מכינה את הראש לסטרס ומכאן כל דבר קטן נוסף יעצים את הלחץ הנפשי עד כדי פאניקה. ה"אני" במוח בטח מתחיל להמציא הסברים למה את בלחץ מתחת למים - אבל זה תחלס החליפה. מדהים. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

גהה (האתר שלי) , 10:52 3/12/2017:
ההשערה שלך מעניינת. אני בכלל חשבתי שזה סוג של הרגל עבורו. 
כמו שהיו תקופות בשנות העשרה שלי שאבי היה מנג’ס לי כל הזמן בנושא מאוד מסויים (סדרי את החדר שלך) וזה הגיע למצב כל כך נוראי עבורי שמספיק שהייתי רואה את המספר שלו על הצג ועוד לפני ששמעתי מילה אחת ממנו וכבר הייתי ב"כוננות עצבים" שהרגשתי היטב בכל הגוף.

אולי גם הוא פיתח הרגל שמספיק שהוא בדרך הביתה והוא כבר מתעצבן עוד לפני שהיה טריגר לכעס שלו.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 12:30 3/12/2017:
בדקנו את זה ונראה שהבעיות הן גסטרו. ממש הכאב משפיע על הנפש.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:58 3/12/2017:
אני שמתי לב שתחושה כלפי בני אדם נצרבת מאוד חזק בגוף ונשלפת מול כל נכחות של האדם הזה. אם מישהו פגע או עצבן או שימח או אכזב - הרגשות האלה עולים לי אוטומטית כשאני רואה/שומעת/מריחה אותו.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 12:29 3/12/2017:
כן, אבל גורם לך גם תגובות פיסיות?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:48 3/12/2017:
כמובן. הכי פיסי.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:39 3/12/2017:
רק לי מפריע שאשתו המסכנה צריכה לספוג את העצבים שלו כל ערב ואולי חושבת שהיא לא בסדר בזמן שבעצם זו כלל לא אשמתה אלא העיכול הדפוק שלו?
ולמה הוא מרשה לעצמו להוציא עליה כעסים ולפגוע בה כל הזמן?

שונאת גברים נשואים שמתייחסים אל בת זוגם כאל צירוף נוח של שק אגרוף ומשרתת עצבני




הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:13 3/12/2017:
צודקת. יש גורם נפגע מההתנהגות וחייבים לרדת לשורש הבעיה בכדי להבין ולתקן. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:01 3/12/2017:
זה די מדהים איך עלית על זה שזה מתחיל בגוף וכתוצאה מהמצוקה הפיסית הוא מתעצבן על כל מה שקורה מרגע זה ואילך. עוד הרבה לפני שאבחנו אצלי את הרפלוקס היה ידוע שכאשר אני רעבה אני מסוכנת, שאסור לי לקחת ביס אחד יותר מדי (או גם שלוק אחד יותר מדי) כי ישר מתחילים שיהוקים וכאבי בטן.....לפני 11 שנים בעקבות התקף צרבת קשה במיוחד הגעתי למיון ומשם שרשרת האבחונים הובילו לתשובות שלא ידעתי את השאלות עליהן כל חיי. גם אצל בעלי, כשאני רואה שהוא במצב רוח רע ועצבני וחסר סבלנות אני קודם כל מבררת מה כואב לו - 99% מהמקרים זה זה. גם אביו היה כך.........

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:21 3/12/2017:
זה מדהים כמה אנחנו נשלטים על ידי רמות הכימיה בגוף (חוסר/עודף של סוכרים, מלחים, אשלגן ועוד) בעוד אנחנו חושבים שאנחנו בשליטה רוב הזמן. קיבה היא גורם מרכזי בהתנהגויות חריגות. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

komorebiמשתמש מאומת (האתר שלי) , 15:33 3/12/2017:
קשה לי לחשוב שהלחמניות אחראיות למצב שנוצר בין בני הזוג. אוקי, אז התפריט בכללותו.  אבל נוכחתי לדעת ששינויים קטנים הולכים רחוק באופן מפתיע.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:44 3/12/2017:
המצב בין בני הזוג טוב בכללי למעט תופעת ההתפרצויות בערב. סביר שהאוכל הוא טריגר למשהו שקיים שם. 

מה כוונתך לגבי השינויים..?


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 22:11 3/12/2017:
כחולה כרונית במעי, מחזקת לחלוטין. כשיש בעיות עיכול, זה מאוד מעייף, ואז הכל נהיה הרבה יותר מדי בשבילנו. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 22:14 3/12/2017:
רק מעייף או גם תגובות קיצוניות אחרות, מנסיונך?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 21:56 4/12/2017:
מניסיוני האישי, אני אכן נהיית מאוד עצבנית, אבל זה כי בעיות עיכול זה עוד סטרס בשבילי. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

JRBמשתמש מאומת (האתר שלי) , 12:20 4/12/2017:
ואו איזה פוסט מעולה! אנחנו חושבים כל כך בתוך הקופסא וה"אני" כל כך מנהל אותנו שבאמת הרבה פעמים רק מישהו מבחוץ יכול לראות את מה שאנחנו מפספסים. זה מצחיק שאם אני מתחילה להתעצבן על כל דבר ולהוציא דברים מפרופורציה M ישר מתחיל לכוון אותי לכיוון המקרר או המסעדה הקרובה חחח
פוסט חשוב!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 12:26 4/12/2017:
ממש נכון. נקרעתי מ"...M ישר מכוון אותי לכיוון המקרר..."

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

JRBמשתמש מאומת (האתר שלי) , 12:18 8/12/2017:
סתם ליתר ביטחון, ראית בטח את כל הפוסטים על סגירת הבלוג...
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815172&blogcode=14934067

אשמח להמשיך לעקוב אחריך גם בעתיד :)

בינתים אני פה: https://jrb85.blogspot.de/


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

JRBמשתמש מאומת (האתר שלי) , 12:19 8/12/2017:
סתם ליתר ביטחון, ראית בטח את כל הפוסטים על סגירת הבלוג...
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815172&blogcode=14934067

אשמח להמשיך לעקוב אחריך גם בעתיד :)

בינתים אני פה: https://jrb85.blogspot.de/


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח