תירוצים

תגובות לקטע: חיבוק דוב רוסי  הוספת תגובה חדשה


הבהיר (האתר שלי) , 01:07 5/11/2017:
עצוב איך דברים כאלה עוברים מדור. אני מקווה שהוא יצליח לשבור את השרשרת.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:43 5/11/2017:
לא כמובן מין תבנית אוטומטית שאנחנו מקבלים חינוכית/תרבותית, אבל קשה ואפשרי לשבור אותה - כמו שאתה אומר. במיוחד אם זה לא מתאים לאופי שלו והוא מת לחבק ולתת (ולקבל) חום.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 01:57 5/11/2017:
צודק הבהיר שמדובר בדפוסים כמעט גנטיים. אבל אפשר לעשות שינוי מודע. קשה, אבל אפשר. מקווה שהדוב הרוסי הזה ידע לחבק בלי לחנוק, ושתעזור לו להוציא את האב המחבק והמפרגן שמסתתר אצלו החוצה. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:45 5/11/2017:
אהבתי את ה"גנטיקה"...האוטומציה של התבניות היא מאוד חזקה באמת. ואת צודקת שאפשר לעבוד ממש קשה לשנות. היות וממש קשה לעבור משלב של נוקשות לחיבוק - הוא מתקדם בעיקר בתחום ה"קומפלימנטים" יותר מאשר בהיבט הפיסי, בשלב זה. נעבוד שלב,שלב.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 05:53 5/11/2017:
אני גדלתי עם אמא חבקנית מאוד ואבא שבכלל לא (למרות רגשנותו). את אימי איבדתי בנעוריי ונשארתי עם הרבה מהאיפוק של אבא שלי, למרות שאין לי בכלל ספק שאני רוצה להיות כמו אמא שלי. אז אני כן מחבקת ומחמיאה ומביעה חום בכל הצורות שאני מכירה, אבל עדיין יש בי איפוק-ריחוק בלתי נשלט.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:42 5/11/2017:
איזה תאור מקסים. את מביעה חום ונותנת חיזוקים למרות שבתבנית הבסיסית יש ריחוק אוטומטי, אבל את שוברת את האוטומט. כל הכבוד. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:50 5/11/2017:
מאד קשה לשבור תבניות כאלה, ועם זאת זה חשוב כל כך. גם לאדם עצמו וגם ובעיקר לבני משפחתו. ילדים שגדלו בבית שופט ומבקר ממשיכים בבגרותם לשפוט ולבקר את עצמם, בראש ובראשונה, ואוטומטית גם את בני זוגם וילדיהם. זה נשמע להם מאד מלאכותי לומר "כל הכבוד" או "אני גאה בך" על משהו פעוט לכאורה, והביקורת מופיעה באופן אוטומטי. נדרשת הרבה עבודה עצמית כדי לשחרר את התבנית הזאת. לפחות עכשיו הוא מודע ומנסה, ואתה מלווה אותו צעד אחר צעד.....

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:03 5/11/2017:
תודה. צודקת בכל מילה. וכמובן שברגעים שקשה לו: כשהוא לחוץ, או עייף או חלש - יקפצו שוב התבניות "מבית אבא". אבל התקווה שלי שהילדים שלו יזכו לתבנית אחרת ולא "יעבירו את זה הלאה".

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

komorebiמשתמש מאומת (האתר שלי) , 10:26 5/11/2017:
כמו שאמרו במעיל, זה כל כך עצוב שישנם כאלה שהתבניות האלו טבועות בהם.
כל הכבוד לו שהוא מחפש לשבור אותן. מעריכה כל כך.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:35 5/11/2017:
מסכים איתך לגמרי. זה הרבה יותר קל לתת לחיים ולתבניות שלמדת להוביל אותך. הרבה יותר קשה, אבל בסוף ממש משתלם, לשבור את זה - בייחוד אם הלב שלך אומר אחרת...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

JRBמשתמש מאומת (האתר שלי) , 11:49 5/11/2017:
או ואו כמה שאני מכירה מקרוב את התרבות והחינוך הזה למרות שההורים שלי חבקנים והביקורת שלהם לא בוטה במיוחד לכן אף פעם לא קלטתי שזאת ביקורת. זה לא פשוט להפטר מכל ההרגלים האלו בעיקר כלפי עצמך... מאחלת לבחור המון הצלחה ואם זה יעבוד קבל ח"ח רציני ביותר :)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 12:27 5/11/2017:
תודה. האימון, בניגוד לטיפול פסיכולוגי, הוא תקופה קצרה ומרוכזת. אנחנו בונים יחד תבניות חדשות והרגלים חדשים אבל תלוי מאוד עד כמה יתמיד. אם יתעקש-יצליח בטוח. ולמה אני בטוח, כי התגובה שמקבלים היא ’ממכרת’. האושר של הילדים, החום שמקבלים מהם ומהסביבה, תחושת ה’ביחד’ היא צורך בסיסי וממכר ברמות הכי נוירולוגיות.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

JRBמשתמש מאומת (האתר שלי) , 12:34 5/11/2017:
אני בטוחה! השאלה אם יצליח להתייחס לעצמו בצורה פחות שיפוטית ויצליח להחמיא גם לעצמו. אני יודעת שלי זה מאוד קשה וזה תהליך מאוד ארוך של בניה מחדש של חלק גדול מאוד ממני ומאיך שאני רואה ומעריכה את עצמי ביומיום. אני חושבת שברגע שידע לתת לעצמו הנחות וטפיחה על השכם יהיה לו קל יותר להעביר את זה גם לסביבה..

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 12:38 5/11/2017:
ואוו. נגעת בדיוק בנקודה לדעתי! שהרבה פעמים הביקורת החוצה היא רק "השלכה" של הביקורת העצמית הקשה. להאשים את הסביבה בהרגשה החרא עם עצמי. לסלוח לעצמך ואחר כך לפרגן לעצמך ("חס וחלילה") זה השלב הראשון. קשה להתרגל לפרגן לעצמך והשיטה שאני מציע תמיד זה: "תחשבי שזה קרה לא לך אלא לחברה ממש טובה שלך. מה היית אומרת לה?" ...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

JRBמשתמש מאומת (האתר שלי) , 18:22 5/11/2017:
המממ מעניין מאוד! אני אנסה את זה ואדווח אם זה עוזר אבל הרעיון נשמע לי מצוין האמתכי הרי כזה קשור לאחרים הכל נראה לא ביג דיל (אז עשתה, אז אמרה, מה הסיפור...)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:39 5/11/2017:
...יששש... ובאמת תעדכני. אפילו בפרטי. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

נ*גהמשתמש מאומת (האתר שלי) , 17:52 5/11/2017:
אני חושבת שפעם חבקו פחות
פעם גם אמרו פחות אני אוהב אותך לילדים למשל...
פעם המילה "יקר"-יקירי, יקירתי היה רק למי שבאמת היה יקר לך
היום בכלי התקשורת ( לדוגמא: פייסבוק) כל אחד יקירי/יקירתי
(לא יודעת אם זה קשור במישרין לנושא הפוסט שלך)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:37 5/11/2017:
חום וחיבוקים הם תלויי תרבות, בהכללה. מעניין הרעיון שלך לגבי הזילות של מילים כגון ’יקירי’ יש מצב... מצד שני מצאתי את עצמי פונה ללקוחות בתואר הזה מתוך נסיון להדגיש את האכפתיות שלי אליהם/ן. 


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:16 6/11/2017:
אני חושבת שכדאי לפני שהוא יתחיל לחבק את הילדים כדי לא להפתיע ולהראות משונה, להגיד להם שהוא החליט לשנות ממנהגו ולהתחיל לחבק. 
ואתה מוזמן לפוסטים האחרונים שלי. מקוה שקבלת הודעות עליהם.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 13:10 6/11/2017:
את צודקת. הם יודעים שהוא בתהליך אימון וערים לשינויים שהוא עובר, אבל לא יזיק להגיד להם שזו החלטה שקיבל. תודה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח