תירוצים

תגובות לקטע: בכי לדורות  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 07:16 15/7/2017:
מרגש. עלו לי דמעות...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 07:58 15/7/2017:
תודה. ולגיטימי בעיניך גבר בוכה?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 08:07 15/7/2017:
כמובן! גבר הוא בן אדם. אני לא חושבת שיש הבדלים בין המינים לגבי התנהגות ריגשית. וכמו שהדגשת, המנגנון הביולוגי פועל בצורה זהה בין המינים וכך גם התועלת הבריאותית.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:20 15/7/2017:
ובכל זאת מרבית הגברים מחונכים, על ידי הסביבה, שלבכות זה לא "גברי". חשבתי שעם הדורות התופעה תדעך ולא כך קורה וחבל.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 08:27 15/7/2017:
אני גם חושבת שזה שייך למיליטיריזם במדינה שלנו. כל העם צבא. וחיילים צריכים להיות קשוחים. כל אלה שעושים משימות שיטור בשטחים בטוח צריכים להיות קשוחים......אוף

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:39 15/7/2017:
אני חושבת שזה לא רק גברים: גם מנשים מצפים להתאפק, אחרת הן ’היסטריות’. אני מנסה לחשוב מתי הפעם האחרונה שבכיתי. זוכרת קטעים שבלעתי דמעות, כי אוי ואבוי אם אתפרק ככה. בכי, בניגוד לצחוק, נתפס כמשהו אינטימי שלא עושים בפומבי. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:13 15/7/2017:
חבל לדעתי שאנשים מרגישים חולשה לבכות בפומבי. לא שאני אישית גיבור יותר ממך... אבל הביקורתיות, בעיקר בחברה הישראלית , מונעת מאיתנו להביע רגשות ולהראות  חלשים כביכול

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:54 15/7/2017:
ובאמת לא רק גברים אלא גם נשים מצופות (או מצפות מעצמן) להדחיק את הבכי. וחבל, כי בכי באמת משחרר, ובאמת בריא לשחרר ולא להתאפק ולהדחיק ולייצר לחצים.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:07 15/7/2017:
בכלל לא מקובל לבכות בפומבי. אבל למה באמת? כי זו הפגנת חולשה ואנחנו סופר-מנים (ו-וומניות) ? 
וכמו שנבחרי הציבור (שכבר מזמן איבדו מבחינתי את התואר מנהיגים) אומרים: "מנהיגים לא בוכים" - https://news.walla.co.il/item/2946646
נו באמת!


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:02 17/7/2017:
ברור שיש צד חברתי שממשטר. את הגברים, וכמו שכמו מניפה כתבה, גם את הנשים, באופן אחר. אני חוששת אבל, שלפעמים לשחרר זה טוב ולפעמים זה בעצמו מסוכן. מין חוט כזה, שאם עוזבים אותו, מי יודע אם נצליח לרוץ ולתפוס אותו מחדש. ואז...אולי הכל יתמוטט בכלל?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:17 17/7/2017:
מעניין הפחד הזה מלשחרר - שמא נאבד שליטה לחלוטין ונתמוטט. סביר שזה לא מה שיקרה באמת, רק פחד שאולי... וזה חוסם אותנו מלאבד לפעמים שליטה (כמו לבכות, אבל לא רק). שווה לנסות. אולי השד לא כזה נורא.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:31 17/7/2017:
ברור. אבל אצלי לפחות, הפחד הזה ממש מנחה את חיי. בינתיים הצלחתי לא רע, גם לא לגמרי לשחרר, וגם לחיות...

אני זוכרת פעמיים שניסיתי לשחרר, באופן אחר. ניסיתי לרקוד, בחברה, בעיניים עצומות. לא לראות איך אחרים רוקדים, לא לשים לב לתגובות. להיות לבדי עם גופי ועם המוסיקה. תחושת שחרור אמיתית, מבהילה קצת. אחת מהן הייתה באשראם במדבר, והשניה בפסגת ההימאליה במסע של מלכת המדבר. שני מקומות הזויים, שאיפשרו לי קצת...אבל לבכות??? כשמישהו רואה??????????


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:03 17/7/2017:
ואוו... איזה כיף. מפרגן!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח