תירוצים

תגובות לקטע: אוטומט, בודדת, נצור, חיבוק  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:11 10/6/2017:
מאד מרשים הקטע הזה.
כל אחד מתנהג בתוך המשחק הזה לפי התפקיד שהוא קיבל עליו לפני שנים רבות. רק ההסתכלות מהצד מביאה את התובנה של התפקיד שכל אחד לוקח, ואז כבר אפשר לבחור בתפקיד אחר.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:40 10/6/2017:
נכון. וזה עובד בכל מצב, לא רק במשפחה. אנחנו רגילים לתפקיד מסוים בהצגה, כמו שכתבת, ולפעמים זה משעמם או לא מועיל וכדאי להחליף תקליט...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:00 10/6/2017:

מקסים. מעורר מחשבה. לעבור לנצור ולחבק. ממש לשבור מעגל ולהתרפא.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 19:00 10/6/2017:
תודה. קשה לבצע בגלל הרגלים ישנים ופחד מה יהיה, אבל תמיד מתברר כמשהו מוצלח יותר מהמתוכנן...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:20 16/6/2017:
רציתי להגיד לך שהשבוע הפוסט הזה היה לי בראש כל הזמן, כשבחנתי תגובות של ממיע ושל עצמי לסיטואציות וניסיתי להבין מאיפה הפחד וההתנגדות באים. זה תמיד תולדה של התנסויות קשות ואף טראומטיות קודמות. 

מרגישה את הכאב שלו כשהוא צורח עלי.


משפט מדהים. אני מנסה להרגיש את הכאב שלי כשאני צורחת ותמיד מגיעה לתחושות שהיו לי בעבר בסיטואציות שונות לגמרי מהנוכחיות, שהרגשתי חוסר אונים ותיסכול וזה חוזר לי עכשיו, אבל עכשיו אני בעמדה של כח ואני צריכה לשחרר ולפעול במקום לכעוס ולצעוק.

תודה על זה שהארת את עיני!


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:39 16/6/2017:
אני שמח לשמוע! זה בדיוק כוונת הפוסט, להאיר סיטואציות מהחיים שאנחנו פועלים "על אוטומט" ואם רק עוצרים לחשוב מגלים מקומות נפלאים (על משקל דר’ סוס...)
כל הכבוד שאת מעזה לחשוב ולשנות!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 21:32 10/6/2017:
אנחנו כל כך רגילים להתמקד בכאב ובפגיעה שלנו שמאוד מרענן לשאול למה ’הוא’ עושה את זה. זה מאיר את הכל באור חדש ואחר לגמרי, ומאפשר למנעד חדש שלם של רגשות להכנס פנימה. לא פשוט להתחבק אחרי שנים ארוכות כל כך, ואולי הוא ידחה את החיבוק על הסף, אבל אולי לא? 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 23:34 10/6/2017:
תודה. אצלי זו נטיה טבעית להסתכל ולהבין למה הצד השני עושה מה שעושה, ולכן כנראה התמקדתי באימון... אבל תכלס, זה מפרק המון מתחים, כעסים ורגשות שליליים כשבאים ומנסים להבין (ואולי להכיל) את הצד שממול. זה תמיד מפתיע לטובה. לא תמיד חיבוק, אבל תמיד נוצר חיבור טוב יותר.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

גהה (האתר שלי) , 22:25 10/6/2017:
זה מדהים איך שאנשים נתקעים בתבניות ותפקידים במשך שנים, כמו "אחות קטנה וטיפה" ו"אח גדול וחכם" שתיארת כאן.

אצלי למשל, אני מרגישה שאבא שלי עדיין,  שלא במודע כנראה, נוהג בי כאילו הייתי בת טיפש-עשרה או אפילו ילדה קטנה, ואיכשהו ההתייחסות שלו אלי מוציאה ממני התנהגות שהולמת בדיוק את הגילאים האלה. אנו שונאת את זה אבל שנינו איכשהו תקועים בתפקידים הללו וכאילו לא שמים לב לזמן שעבר. 


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 23:36 10/6/2017:
מקסים. אז אולי כדאי לנסות לשבור את התבנית ולא להגיב. קשה, אני יודע, אבל כמו בפוסט - לעשות פאוזה קטנה, להבין שזה שוב אותו תסריט - ואז אולי רק לחייך, או לחבק, או להגיד: "בוא נשנה תפקיד..."

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 12:14 11/6/2017:
כל כך מדויק. אנחנו ב"תבניות" וב"תפקידים" מול האנשים בחיינו. ומאד קשה עד בלתי אפשרי לשנות את זה או להשתחרר מזה, עד שלא מפתחים מודעות, עד שלא עוצרים רגע ומנסים לראות את הדברים מזווית חדשה או אפילו שואלים - למה זה ככה. בשיטה שלי כמובן קודם כל שוהים - העצירה והנצירה הזאת שאתה מדבר עליה - להכניס שהייה ונשימה כמובן בין התגובה המיידית של הגוף והרגש, לבין הפעולה, התגובה החוצה. עצם העצירה, הנשימה, השהייה עם מה שאני מרגישה בעקבות משהו שקרה או נאמר....זה כבר עושה המון. אבל מה אם היא היתה עונה לך: "הוא צורח כי הוא מפלצת, כי הוא מתנשא עלי, כי..." מה אם היא לא היתה מצליחה לראות את הכאב שלו? מה אם לא היתה כל כך מהר מתעוררת אצלה החמלה?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 13:57 11/6/2017:
מצאתי שלהושיב את המתאמן פיסית בצד משנה מאוד את הפרספקטיבה שלו. הוא לרוב מצליח להתנתק מהרגשות ולראות דברים מהצד. כשהוא לא מצליח, אני מתחקר אותו בהדרגה לנסות להגיע לאמפטיה לא רגשית ולא בקורתית. שוב, שינוי המקום משנה תפיסה. מפתיע גם את המתאמן בכל פעם.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 19:35 12/6/2017:
מעניין מאוד, רשמתי לעצמי גם (:

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:58 12/6/2017:
אני שמח. מקווה שיועיל

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח