תירוצים

תגובות לקטע: רופא אליל  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 07:46 6/5/2017:
עצה נהדרת, וחוץ מזה אולי הגיע הזמן שהוא יפסיק לאכול אצל ההורים כל שבת ויתחיל לבנות לו חיים משלו?


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:26 6/5/2017:
תודה. לגבי הצהרים, יש הרבה מסורות שבונות משפחות לגבי ארוחות משותפות. לפעמים צריך לבחון אותן מחדש. לא יודע אם לבטל אותן אבל אולי לדלל קצת, או לשנות הרכב או תוכן. לרענן כך שלא יהיה עונש, אלא כיף. אם אפשר כמובן

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:43 6/5/2017:
משפחה בונה, משפחה הורסת. במקרה שלו הם נשמעים רעילים, וקודם כל כל הכבוד לו שהצליח למרות הכל למצוא את מקומו בחיים. אני מאוד מעריכה את העצה שלך, אבל בשביל זה צריך להיות מעבר לפגיעות. אני הייתי פשוט מתרחקת, עד שהייתי מסוגלת להכיל את הרעל. זה הרי פוגע כל פעם מחדש אצלו.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:49 6/5/2017:
כמובן שהגישה שלי מתאימה למתאמן הזה ולא לכל אחד. הרי אין פתרון זהה לכולם (למרות כל הספרים שאומרים אחרת...חחח) יש אנשים שכדאי שיתרחקו על מנת להתחזק, אבל הוא צריך רק למצוא את המשקפיים הנכונות להרכיב כדי להתמודד עם הסיטואציה ולהתחזק (לדמיין אותם כפציינטים שלו). מספיק לפעמים רק ניצחון אחד כדי להתנתק ולהתחזק.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:37 6/5/2017:
הגישה שלך מקסימה. מזכירה לי, עד כמה שאני מבינה, את התורה הבודהיסטית. חמלה. אני משתדלת הרבה להשתמש בשיטה הזו, וכאשר אני מצליחה לחשוב רק על הפוגע ולא על עצמי היא פועלת בצורה נהדרת.
הלוואי והיה ניתן להשתמש בשיטה הזו גם לגבי מדיניות ובטחון ופוליטיקה. במקום כל פעולות הגומלין והעוינות, לנסות להושיט יד ולחמול על התוקף..


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:46 6/5/2017:
תודה. הגישה מתחילה ממקום שאת/ה בטוח/ה במי שאת/ה ואז מסוגל/ת להסתכל מהעיניים של הצד השני. לצערי בנושאי פוליטיקה האינטרסים הם צרים ושונים: אגו,  הצורך לשלוט ולפיכך להפריד. העם בכל צד לא במשוואת השליטה. עצוב. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 16:14 6/5/2017:
אני לא מאמינה במשפחה בכל מחיר, יש אשים רעים, טיפשים, אגואיסטים, פוגעניים בעולם, לפעמים הם במקרה המשפחה, או חלק מהמשפחה שלך ושום הבנה, חמלה או גישה מקבלת אחרת לא יועילו ליחסים.
לא יודעת לגבי הרופא הזה ומשפחתו, אבל אם הם לא משכילים לראות אותו ביכולותיו וכוחותיו, באמת כל כך משמעותי שהוא יתחבר אליהם?




הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 16:35 6/5/2017:
אני בהחלט מסכים עם "משפחה לא בכל מחיר" אבל בוא נניח שאלו אוסף אנשים שהוא פוגש ויש לו גם רגשות ואהבה  לחלק מהם. לא לכולם. האם לא ראוי לנסות ולראות מה מציק להם ואולי לעזור. זה תפקיד ראוי מאשר להיות קורבן שלהם ונסי להעריך כמה כוח זה ייתן לו אם יצליח. ואם לא - תמיד יוכל לבחור בהתרחקות והמנעות.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 16:41 6/5/2017:
קשה לי להתחבר להבנת התוקפן והתפיסה שהוא בא ממקום פגיע או פגוע.
אם יש מישהו שצריך לעשות עבודה על עצמו זה  הם ולא הוא, אלא אם הוא רוצה להיות איתם בקשר בכל מחיר.


בעיני המחיר שהוא משלם גבוה מידי. 


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 16:53 6/5/2017:
אני מאוד מכבד את תפיסתך. סביר מאוד שהצג הפוגע היה זקוק לאימון או אפילו טיפול יותר מהמתאמן עצמו. אבל ברוב המקרים חוסר המודעות והאגו ימנע מהם להגיע לעזרה מקצועית. לכן נשארת השאלה האם להמנע או לנסות לשנות ואכן זו שאלת מחיר. מזכיר לי מקרה שקרה  לפניהרבה שנים: פרצו אלינו בלילה וגנבו מלא דברים. הילדים הזדעזעו ופחדו בלילה. זוגתי החכמה הציעה לילדים  שאולי הגנב הוא אדם מסכן שנאלץ לקום לפנות בוקר על מנת לדאוג לילדיו, גם אם בדרך לא ראויה. החמלה הובילה לבטחון ומאז ישנו טוב יותר...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 12:36 7/5/2017:

השאלה היא במי אתה רוצה לטפל, במקרה שתארת, טיפלת (חגית טיפלה) בחרדות של הילדים, שזה מבורך ומצויין ומעולה.


אבל זה לא פותר את בעיית הבטחון הבסיסית שקיימת בפריצה הביתה. הדרך לפתור את זה היא לדאוג שהבית יהיה מאובטח יותר, עם סורגים ואזעקה וכלבים, כי הבנת הצד השני ממש לא עוזרת למנוע מקרה כזה שוב. אז לצורך העניין, לגבי הרופא המדובר, חשוב לך לטפל בחוויה שלו או בהתמודדות האמיתית עם התוקפנות?


 


אגב, משוטרת שאני מכירה הבנתי שלא מדובר במסכנים שלא יודעים איך לדאוג למשפחות שלהם, אלא בכנופיות פשע מאורגנות שבאות מהדרום לצפון, עוברות אחרי מודיעין מדוקדק מישוב לישוב ופורצות בצורה מאד מקצועית. ככה גנבו לשכנים שלי את האוטו הממש חדש, ככה פרצו לסופר בישוב ובישוב השכן באותו לילה והתמקדו בסיגריות ומשקאות חריפים.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:05 7/5/2017:
אני תמיד רוצה לסייע לצד שנפגע לגדול. לתת לו כלים להתמודד ולא דרך המנעות. זו אפשרות רק במידה ואני רואה שאין לו את הכוחות.
הפריצה לבית עלולה לקרות אחת לכמה שנים אבל החרדה תהיה כל לילה לשנים רבות! בכל מקרה אין סתירה ואפשר לטפל בשניהם, אבל פחות חשוב לי לאבטח את הבית כי סביר להניח שתמיד אפשר לפרוץ אם רוצים. 
החוויה של הנפגע היא סובייקטיבית. אם לומדים להסתכל עליה במבט "מהצד" עוברים ממצב של התגוננות ולחץ למצב של שליטה. זה מגדיל אותך וגם אם ההתקפות ימשכו (ויתחשק לך אולי לא להמנע מהם, מסיבות כאלו ואחרות) את תחווי אותם כחזקה. פתאום תראי את התוקף באור אחר: מגוחך, בוז, חמלה וכד’. 
שוב, הכל אם יש את כוחות הנפש לכך.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:01 7/5/2017:
הפוסט הזה כל כך חשוב כי בעיני כל כך הרבה אנשים נמצא במקום שהמתאמן שלך נמצא, כל הרבה משפחות שמות את אחד מהן "בתפקיד" הזה, והנה אתה הצלחת לגרום לו לראות את הסיטואציה מזוויות שלא היה לו קודם מושג שהן קיימות. זה לא שבן לילה הוא יוכל לשנות את התפקיד שלו במשפחה הזאת, או לשנות את היחס שלהם אליו - אבל בראש ובראשונה איפשרת לו לראות את עצמו אחרת, ולהציג בפניו את האפשרות שמי שהוא בעבודה, זה באמת הוא תמיד, לאן שילך. גם הסרת את הוילון הזה שהיה מול עיניו לגבי משפחתו, ואיפשרת לו לחמול אותם, להביא בחשבון שאולי הם פשוט מוציאים (שלא בצדק! כמובן) את התסכולים שלהם עליו. ככה התרגלו, ככה הדינמיקה. הרבה פעמים מאד מאד קשה לשנות את הדינמיקה, אבל לא בלתי אפשרי. וכמובן להתרחק ולהמנע זו תמיד אופציה....אם אין דרך או ברירה אחרת

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:05 7/5/2017:
תודה. מסכים עם כל מילה. לא צריך להצליח כל פעם ובטח שלא בבת אחת. אבל כמה כוח יהיה לו אחרי פעם אחת בודדת שבה ירגיש אחרת, פעם אחת בה לא יתגונן ולא יתקיף חזרה אלא יעצור ויבין שזה לא שלו! זו בעיה שלהם!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח