תירוצים

תגובות לקטע: המנוי הינו זמין  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:53 21/4/2017:
קשה מאד להורים לשחרר. ברור לאמא שהיא לא צריכה לדאוג, אבל היא לא יכולה להרפות ולשחרר. אני מבינה אותה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 21:20 21/4/2017:
לשחרר חשוב לחינוך הילד ממש ואולי יותר מכל שלב אחר.
היכולת לבטל את התלות הטבעית וליצור אדם עצמאי וחזק.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 21:51 21/4/2017:
לשחרר. שם המשחק. לתת ספייס להם, ולנו. יותר קל לי לתת ספייס להם. קשה לי להפסיק לשתף אותם בדברים שלי. אני לא רוצה להעיק, להפיל עליהם תיק. אבל בלי שיתוף כזה, איזו משמעות יש בכלל ליחסים?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 21:54 21/4/2017:
נשמע מעולה. את משחררת, לא מעיקה, אבל חולקת כמו יחסים בין אנשים/חברים בוגרים. לא ביחסי תלות

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 21:58 21/4/2017:
ככה אני משתדלת. תלות אין, לא מצידם ולא מצידי. ושותפות יש. ובכל זאת, נדמה לי שבמשוואה הזו אני בכל זאת רוצה יותר, גם מעורבות אצלם טיפה, וגם בעיקר שיהיו מעורבים אצלי...אבל...זה מה יש. לא? כל אחד חייב להיות שלם בחייו שלו, ולחיות זה לצד זה ולא אחד בנשמה של השני.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 23:02 21/4/2017:
זה שאת רוצה רוצה יותר קשר והם אולי באיזה מרוץ-חיים ופחות פנויים רגשית כרגע, זה גם בסדר. וזה גם דינמי. העיקר לחיות "כל אחד שלם בחייו שלו" -מקסים בעיני. תודה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 23:45 21/4/2017:
זה כמו הבדיחה ההיא על ההבדל בין האמא ופיטבול. כי הפיטבול בסוף משחרר את הילד סטנדרטי. הכי חשוב לי כאמא לא לחיות דרך הילדים שלי. בעצם, נרחיב את זה עוד: לא לחיות דרך אף אחד אחר. לחיות את החיים שלי. מקווה בשבילה שהיא ’תיזכר’ מה היא עשתה בעצמה, כשלא כבלה את עצמה מרצון לחיי הילדה שגם לא ממש רוצה את זה, זה ברור. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 07:51 22/4/2017:
אהבתי את הפיטבול, אבל לא אחלוק עם המתאמנת...
אני חותם על כל מילה. על מנת לתת אנחנו חייבים להיות אנשים מלאים בעצמנו ולא משנה אם זו מערכת זוגית, חברים או הורים. אבל המעברים שנדרשים הורים לעבור: מטפל, יד ביד, מורה דרך, חבר טוב - הם מעברים מורכבים ולא פשוטים. אולי היה ראוי ללמד מקצוע הורות, כמו תנך וגאוגרפיה.. לא?


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:50 22/4/2017:
גם כאן הייתי מרחיבה את זה: ללמוד איך להתמודד עם שינויים, עם כשלונות, עם אינטראקציות עם אחרים. כישורי חיים. נדמה לי שהיה פעם מקצוע כזה, אבל אני די בטוחה שהוא לא לימד את הדברים האלה. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 19:05 22/4/2017:
אני בספק אם לימדו אי פעם "הורות", אולי לימדו באופן שובניסטי בנות "כלכלת בית"... :( 
אבל זה רעיון נפלא ללמד התמודדות עם שינויים. אבל יש פה סתירה: בית הספר מחנך להשגיות ולקידוש הציונים. כשלון מביא עימו ענישה, "יש רק תשובה אחת נכונה" וכיו"ב. בחיים האמיתיים חשוב להכשל! הכשלון יכול ללמד כל כך הרבה, לחשל אותנו ולגרום לנו להיות יצירתיים - כמובן עם ליווי של מורה דרך טוב (מורה, חונך, הורה, אח גדול, חבר). הייתי עושה לגילאי התיכון חיצוני "אין להכשל ולהשתפר".

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

נ*גהמשתמש מאומת (האתר שלי) , 10:42 22/4/2017:
הדאגה והחששות

לא הפחד שלא יצליחו

מקשים עלינו את השחרור


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:52 22/4/2017:
ברור לי לגמרי, אבל אלו החששות והדאגה שלנו כהורים, והם מוקרנים ועלולים להפוך לחוסר בטחון שלהם. כשאנחנו לא משחררים אנחנו מקטינים אותם. וכמו שאמרו פה, כמובן לתמוך ולחלוק רק בלי לחנוק.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

ליבי פלופמשתמש מאומת (האתר שלי) , 17:48 22/4/2017:
מה עוד עושים??? זו נקודה קריטית ודווקא פה עצרת. 
זה לא רק לשחרר, אלא זה להיות אדם אחר - היא צריכה להמציא את עצמה מחדש. היא כבר לא "אמא של". אז מה זה אומר עליה? מה היא עכשיו? מה מעניין אותה? האם היא תיבול או תפרח כעוף החול?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:38 22/4/2017:
מצטער שעצרתי באמצע המתח...חח... אבל מבחינתי הנקודה שבא אדם מבין שהוא נדרש לשינוי הוא המון. התובנה ,כמו שאמרת, שהיא כבר לא "אמא של" אלא אדם עם רצונות וצרכים היתה קריטית. ועדיף מאוחר מאשר אף פעם, כי היה אפשר לשחרר את ה"ילדה" כבר מזמן. היא הלכה לאיבוד לפני הרבה שנים, כי השקיעה את כל חייה בילדיה - וזה דיי נפלא, להוציא את המילה "כל"!...
חשוב לשמור על "מי שאת" כי לפני שמישהו הוא הורה - הוא קודם כל אדם שצריך לממש את עצמו באופן רחב יותר שירגיש שהוא שלם גם מעבר לילדיו.
אני שמח שהגיע לתובנה עכשיו ולא מאוחר מדי, כי בגילה ואחרי שלא עבדה הרבה שנים - לא יהיה פשוט למצוא עיסוק (ולאו דווקא עבודה!) שימלא את חייה וייתן לה סיפוק, אבל בהחלט נעבוד על זה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

ליבי פלופמשתמש מאומת (האתר שלי) , 19:50 22/4/2017:
העולם הוא גדול ורחב ומגוון עד מאד.
ברגע שמוחקים את ה התניה התרבותית שבגללה אי אפשר, השמיים הם הגבול


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:08 22/4/2017:
חיובי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

ליבי פלופמשתמש מאומת (האתר שלי) , 19:51 22/4/2017:
*שבגילה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:28 22/4/2017:
קצת נתפסתי לתגובה של האמא למשברים של הבת כשלמדה, לעלות על האוטו ולנסוע נקרא לי כמו תגובת יתר, זה ממש להחלץ פיזית לעזרתה של ילדה שלא מצליחה להסתדר לבד. 
לא יודעת איזה סוג של משברים היו לבת, אולי באמת היו כאלה שחייבו את נוכחות האם, אבל שבוע אחרי שבוע....?

מעניין מי מזין את יחסי התלות, האם או הבת?




הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 22:46 22/4/2017:
זו תמיד סימביוזה דינמית. האחת נותנת והשניה שמחה לקחת, כל עוד זה מתאים לה. ברור שהיה נוח לבת שיש מישהו שיפתור לה את הבעיות, ואולי האם לא היתה צריכה לתרום את זמינותה האינסופית. אבל אחרי סדרת המשברים בתחילת הלימודים היא כבר לא נזקקה לכך ועדיין האמא נשארה בכוננות. עד היום למעשה... 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:07 23/4/2017:
גם אני כמו פועה עצרתי לרגע את נשימתי כשקראתי שבכל משבר שהיה לבת בזמן הלימודים ההורים נכנסו לרכב ונסעו עד אליה לבאר שבע. ונכון שיחסי תלות הם הדדיים, אבל אני גורסת שהשחרור הוא בכל מקרה באחריות ההורים. זה חלק מהחינוך. ואם לאמא קשה לשחרר מה ניתן לצפות מהבת? 
יש לי התלבטות קשה מאד עם הנטייה הזאת להיות "אמא של" עד כדי כך שזה תופס מקום כל כך מרכזי בחיים, שברגע שהילד גדל ועוזב את הבית אז נותרת איזושהי ריקנות שצריך למלא, ללמוד להיות מישהי חדשה. גם אני הקדשתי המון לילדים בזמן שגדלו, אבל איכשהו בכל גיל ניתן היה לשחרר טיפה ועוד טיפה, כך שהעצמאות שלהם קרתה מאד בהדרגה ולגמרי בטבעיות...מאחלת לה ולבתה את כל הטוב שבעולם


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:16 23/4/2017:
ממש נכון. השחרור הוא הדרגתי וכמובן שלהורה יש שליטה טבעית עליו. אשרייך שהייית נבונה לשחרר בהדרגה ולהשאר את כל הזמן

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

שלי ב (האתר שלי) , 18:07 1/5/2017:
על שחרור צריך לעבוד מרגע לידתם של הילדים, לדעת להיות בשבילם כשצריך ולהבין שלא תמיד צריך.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:38 1/5/2017:

ואוו. קונה כל מילה! חיובי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח