תירוצים

תגובות לקטע: לא תמיד Yin-Yang  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 19:24 31/3/2017:
אני לא בטוחה שהבנתי לגמרי את כוונתך בפוסט הזה, אבל כן דיבר אלי מאד המשפט האחרון.
כי באמת ה"אור" וה"חושך" לעולם יתווכחו ויסתובבו סביב הזנבות של עצמם כמו גורי חתולים משועממים, בעיקר כי הם בכלל לא עוצרים רגע כדי לראות אם יש דרך אחרת, זווית ראייה חדשה, אפשרויות נוספות על אלו שהם תמיד חוזרים אליהן. 

"החכם התורן" - במקרה הזה המאמן לדעתי - מאפשר לאדם לעצור רגע, להתבונן בעצמו, ובסביבתו, ולנסות לראות אם אולי ההרגלים האלה, המסלולים הקבועים האלה, הדפוסים האינסופיים האלה - הם לא האופציה היחידה. 

וכשהם מגלים את ה"אפשרות של האפשרויות" (* כל הזכויות שמורות לסוגיאל רינפוצ’ה) רק אז באמת משהו חדש נפתח, משהו יכול להשתחרר, משהו יכול להשתנות........ חג שמח 


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 21:01 31/3/2017:
רציתי דווקא לאמר שאנו כמאמנים חוטאים למציאות בהפשטת יתר. עוזרים לגלות תבניות קבועות שאינן מועילות עוד אבל משם ועד מסקנות (של המתאמן עצמו) הדרך מורכבת. לעיתים הדברים שזורים כל כך חזק זה בזה שאין באמת דרך פשוטה. מצד שני - לעיתים הדרך ברורה לכל אחד מהצד, חוץ מלמתאמן עצמו.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 17:54 1/4/2017:
הבנתי. תודה. 
בשיטת האימון שלי, עצם הגילוי של התבניות, פועל בשני רבדים. מצד אחד, כמו אצלך, יש תובנות. מסקנות של המתאמן. אבל מצד שני, משהו משתחרר גם ברמה של הגוף. איזה "מנעול" שכזה נפתח, "קפסולת זיכרון" שהיוותה חלק מהמנגנון האוטומטי. הגוף שלנו מלא "מנעולים" שכאלה, וכשאחד מהם נפתח, כל השאר מסתדרים מחדש, איזשהו מקום מתפנה, ומנגנון חדש נבנה - על סמך מי שהאדם הוא כיום (בניגוד לקודם, מנגנון שנוצר לצורך הישרדות בילדות או בנערות והמשיך לנהל אותו גם אם הוא כבר לא רלוונטי). בכל מקרה גם בראש וגם וגוף - זו עבודתו של המתאמן. אנחנו פחות חשובים שם. רק איפשרנו לו להכיר את זה...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 19:36 31/3/2017:
הפחד הוא המקור לאלימות. מי שמרגיש בטוח יכול להרשות לעצמו להיות סובלני. 
בהקשר לאור ולחושך ראיתי אתמול את הסרט האירני "הסוכן". יש שם פושע וקורבן אבל אין טוב ורע. שניהם בני אדם. לכל אחד הסיבות, המניעים, האילוצים והנסיבות למעשיו. 


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:57 31/3/2017:
פחד יכול להיות המקור לאלימות אבל גם לביקורתיות קשה כלפי הסביבה ומצד שני להתכנסות עצמית. תלוי באופי. הפחד חייב לידו את התקווה אחרת מי יזין אותו. ההיפך לא מחוייב המציאות...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 23:44 1/4/2017:
גם אני לא לגמרי בטוחה שהבנתי, האור והחושך שניהם אצל אותו אדם, רגל אחת במצרים והשניה כבר על סף הארץ המובטחת? נזכרתי במשפט ההוא שאומר שקל להוציא את האדם ממצרים, אבל מאוד קשה להוציא את מצרים מהאדם. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:02 2/4/2017:
גם וגם. לפעמים זו דינמיקה של זוג, בו האחד נותן והשני בעיקר לוקח . לפעמים זה הורים וילדים - אבל לרוב זה בכל אחד מאיתנו. הקונפליקט הפנימי כמו שהבנת. ולטענתי להגיד למישהו לצאת לחופשי זו הפשטה של התהליך הפנימי העמוק שעליו לעבור עם עצמו. גם אם מהצד זה נראה פשוט...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^


הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח