תירוצים

תגובות לקטע: הכשלון אינו יתום  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 13:30 15/1/2017:
איזה משפט נורא זה ’תפסיקי לבכות או שאתן לך סטירה ואז תהיה לך סיבה לבכות באמת’. כמה נזק הוא גרם וגורם ולכמה דורות. מכיוון שהכנסת אותנו לאמצע הטיפול, אני לא יודעת למה היא באה אליך. מה היא ביקשה לשנות. כי נשמע שהצעתך להיות קצת פחות ’סטלין’ במשרד לא באה למקום שבו היא חשבה שיש בעיה בכלל. אבל זה באמת פוקח עיניים, איך התבניות האלה מעצבות אותנו גם במקומות שבהם הם לא מובנים מאליהם. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 13:58 15/1/2017:
קלעת בול! היא באמת לא באה בנושא הקריירה/משרד. היא באה בנושאי משפחה. אבל כמו תמיד אני "סורק" את ההשלכות ליתר תחומי החיים (משפחה, זוגיות, קריירה, חברים, פנאי ובריאות) וכמעט תמיד קיימת "זליגה" של תבניות מתחום לתחום. 
מה שמוכיח שגם אצל "מצליחנים" חברתיים (במקרה הזה קריירה מפוארת ורווחה כלכלית משמעותית) עשוי להיות חוסר סיפוק... 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 19:50 15/1/2017:
אישה מסכנה... 
מה שווים ההשגים שלה אם הם באים מאומללות כזו? מזל של הבנות שלה שיש לה בעל שמאזן אותה.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:32 15/1/2017:
היא לא רואה את עצמה כאומללה, אפילו די מאושרת: בעל, ילדות, קריירה. ילדות לא קלה. אבל האפשרות לשפר את הקשר לילדות, ליצוק חום ורגש לבית ולעבודה מבלבלת ומרגשת אותה כאחד.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:53 17/1/2017:
נראה לי שהיא באה לטיפול בגלל שהיא כבר מודעת לבעיה ברמה כלשהי ורוצה לעשות שנוי. גם נראה לי שהיא מסוגלת לעשות שנוי. לכן אני מאמינה שהיא תצליח.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:19 17/1/2017:
אני חושב שאת צודקת. היא מודעת, לפחות מאז הנישואין לחסך/בעיה שלה בנושא הרגשי. זה יהיה תהליך ארוך אבל אם היא תיפתח ותאמץ אותו  - הוא עשוי להיות מרגש ומספק.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

נ*גהמשתמש מאומת (האתר שלי) , 13:01 18/1/2017:
למצוא את השלב הנכון בין חינוך למצויינות ( להשגים בלימודים )  וחינוך ללמוד מה שמתאים לך ,מה שאתה אוהב, מה שמשמח אותך ( תמיד אפשר לשאוף להתקדם , אבל לא כשמכריחים אותך !)

זאת בעיה לא פשוטה !

ומי אמר שאלה האנשים המאושרים שהגיעו לכל ההשגים ?

כל פעם שאני קוראת על ילדים שמכריחים אותם...

על ילדים שלא "מרשים" להם לבכות

לבי כואב...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 13:14 18/1/2017:
ה"פצעים" הנפשיים האלו שגורמים הורים (כמו לא לבכות) - עוברים לפעמים יותר מדור אחד הלאה. במקרה הזה היא ברת מזל שנישאה (שידעה להנשא) לגבר חם ורגיש.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:14 1/2/2017:
טוב, זה פוסט מאלף ממש! "בעלי הוא האמא בבית... מחבק, מנשק, תומך, מעודד:’לא נורא, זה בסדר גמור, בפעם הבאה’..." והיא הדוחפת. אני תוהה מה הילדות שלהם מרגישות. שמחה שהיא באה לאימון, אולי היא תצליח לשחרר משהו גם בבית. לגבי אופן ניהול המשרד - מדהים שהצלחת להשחיל את זה בכלל. אבל כמוך אני מאמינה שכאשר חלה התפתחות היא חלה באופן רוחבי. 
עבודה מדהימה, אורון, באמת נהדרת. פרח


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:20 1/2/2017:
תודה על הפירגון. 
אחד הדברים שאני מקפיד הוא לבדוק רוחבית תבניות בתחומי החיים השונים. כמעט תמיד זה מדליק נורה אצל המתאמן, כי בתחום המרכזי בו נוצרה התבנית - הוא בנה גם לוגיקה להתגונן מפני שאלות, אבל בתחומים אחרים - הוא חשוף... :)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח