תירוצים

תגובות לקטע: להעלב או לא להעלב – זו השאלה  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 00:21 7/12/2016:
להקשיב יותר ולייעץ פחות. לכתוב באותיות של קידוש לבנה ולתלות במקום בולט על המקרר. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:19 7/12/2016:
תודה. זה מזכיר לי שלט בסגנון דומה שעשינו בחברה שהעברתי בה סדנת "peer coaching" (אימון הדדי) שבה העובדים לומדים איך להקשיב זה לזה ולתמוך (ולבקר פחות).

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 06:57 7/12/2016:
עצות מעולות, אני צריכה לשנן אותן לפני כל שיחה עם הבת המבולבלת שלי חיוך

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:22 7/12/2016:
זה באמת יעזור אם היא מבולבלת. כי מי אם לא את מסוגלת לחזק אותה בתמיכה ובאהבה. כל הכבוד על ההחלטה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:40 7/12/2016:
תן לו להחליט. תראה לו שאתה מאמין בו.
מילים נפלאות...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:17 7/12/2016:
תודה. זה האני מאמין שלי האישי, גם עם המתאמנים שלי עצמם. אדם מבולבל לא מצליח להחליט -או- מכשיל את עצמו בבחירות של פתרונות "בטוחים"/"פרועים" (תלוי באופי). עדיף מישהו להחליט החלטות קטנות - גם אם לא אידיאליות, לקבל חיזוק מההורה/סביבה/מאמן ואז לגדול ולהיות מסוגל לקבל החלטות מתוך בטחון בעצמך.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:57 7/12/2016:
הלוואי וכל ההורים היו נחשפים לשיחת האימון הזאת, אורון, ללא ספק היו מרוויחים משהו ממנה.
הצורך הזה של הורים למנוע מילדיהם לטעות, לכפות (באהבה) על ילדיהם ללכת במסלול מסוים עם בחירות מסוימות - באמת נובע מדאגה ואהבה אבל גם מעיוורון. הורה שוכח לפעמים שהילד נפרד מהם. שיש לו רצונות נפרדים וצרכים נפרדים וכן גם החלטות נפרדות וטעויות נפרדות - ושכך הוא לומד בבית הספר של החיים. הורה גם שוכח לפעמים שאהבה אמיתית, ללא תנאי, היא לאפשר לילד להתרחק ולטעות - אבל תמיד לתת לו להרגיש שיש לו גב, שיש לו בית, שהוא שם עבור הילד בכל מצב. להאמין בילד, לסמוך עליו, זה גם ללמד אותו לקחת אחריות על עצמו ועל חייו. לטעת בו תחושה שהוא גדול ויכול - אבל הוא לא לבד. 


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 12:00 7/12/2016:
וואו. הטקסט שכתבת מדויק ומקסים.  תודה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

נ*גהמשתמש מאומת (האתר שלי) , 17:04 7/12/2016:
הו, אחד הדברים היותר קשים להורים

שבאים מאהבה , מתוך רצון טוב...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 19:22 7/12/2016:
החלק הראשון הוא הקושי לשחרר. החלק השני, הוא להעלב מאמירות מנוגדות לדעה של ההורה. למה זה מעליב של"ילד" יש דעה שונה? או שנמאס לו שכופים עליו דעה שאינה שלו?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

שלי ב (האתר שלי) , 15:18 10/12/2016:
מרוב חשש והימנעות מהתערבות, הפכתי לדג. אני ממעטת לדבר וחוששת שאולי זה יתפרש כחוסר התעניינות. בדיוק כמו שקראתי בבלוג של  http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=186513
(משום מה אין אפשרות לקישור רגיל).

מסקנה, מה שתעשה או לא תעשה תמיד יימצא חוסר שביעות רצון.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 16:15 10/12/2016:
זה אולי נכון - אבל לטעמי המסקנה אחרת: לתקשר! לתקשר מתוך מקום של אהבה או/ו כבוד ולברר איך הצד השני רוצה שאגיב, לפעמים אנשים רוצים לספר כשבא להם ולפעמים הם רוצים עצה (לרוב לא...) ולפעמים לא בא להם לדבר בכלל.
כשצד אחד יכול לאמר את שעל ליבו (למשל: "לא בא לי לדבר עכשיו") ולצד השני יכולת לקבל ולהכיל ("מעולה. נדבר כשתרצה"), בלי להעלב - נוצרת מערכת בריאה ונפלאה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:33 11/12/2016:
קשה להישאר תומך חסר ביקורת כשאתה יוצא מעורך מרצון לעזור ולשנות. לעיתים קרובות אתה גם זה שיישא בנזק. יש בחירות שאני מקבלת וזהו, יש המון דברים שבהם אין לי לצערי משהו מועיל להגיד, אבל לא להביע דעה אף פעם??
אתה בטוח שזה הדבר הרצוי בכלל?


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:53 11/12/2016:
לא אמרתי לא להביע דעה. אמרתי להביע דעה כשביקשו את דעתך... יש לנו נטיה לנדב את דעתנו גם כשלא ביקשו אוף
למה יש לנו נטיה "לצאת מעורנו ולשנות"? זה צורך שלנו או באמת משהו שהצד השני צריך? 

כשילד שלנו / חבר שלנו מבקש את דעתנו - מבורך לנסות להעביר אותה וגם אז מתוך מחשבה מה טוב לו/לה ולא מה מתאים לנו...
הגיוני?


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 16:26 11/12/2016:
אני ערה גם לחסרונות של סוג השיח הזה. לפעמים אני מתגעגעת לספונטניות הטבעית שבה אנשים אומרים בפשטות מה שעובר להם בראש.
כשאני שוטחת את צרותיי אני דווקא אוהבת לשמוע דיבור חופשי, עצות וטיפים. 
כל זמן שזה לא כפוי ולא מציק ולא נכנס לנשמה , כמובן.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 16:55 11/12/2016:
זה נהדר שזה מתאים לך. אני מקווה שחבריך יכולים להנות מהיכולת להגיד לך מה שעובר להם בראש, ישירות.  מצד שני, אין באמירה ישירה שום דבר "טבעי" להשיא עצות בספונטניות. מה שעובר בראש לאדם אחד - לא בטוח רלוונטי לשני (גם אם נראה לו כך)


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:19 16/12/2016:
פוסט נהדר. מאמן אידיאלי מול מקטין אולטימטיבי - אהבתי מאוד. אני מנסה להפוך למאמנת טובה ולהפרד מהביקורת שהיא חלק ממני.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 21:25 16/12/2016:
תודה. זו תובנה ענקית - להפרד מהביקורתיות שבנו. גם אני, כמוך, מוצא את עצמי נפרד מהביקרתיות שבי. ולהפתעתי זה לא ממש קשה...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח