תירוצים

תגובות לקטע: זויות לא חופפות  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:27 27/10/2016:
ברור מה קרה. ברור איך התגלגלו העניינים. ברור איך הגיבו האב והבת. ברור מה התיקון שצריך לעשות. ובכל זאת הכל נראה פשוט כל כך וקל. יותר מדי קל??

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:56 27/10/2016:
כשאת רואה (כמוני) את הסיפור משני הצדדים - אז הכל ברור וקל. לכל צד זה נראה סוף העולם ולא יהיה יותר טוב אף פעם. עם הכוונה טובה והכרה שלצד השני יש אולי תחושות שצריך להכיר בהן - הפתרון ממש פשוט באמת.
בפוסט עצמו - אני משתדל לקצר אימון ארוך לפסקה קצה יותר, על מנת לא "לחפור" ואולי נוצרת תחושה של "קל מדי" ותוך "2 דקות" יש פיתרון... במציאות זה לפחות 90 דקות של אימון אינטנסיבי. זו התחושה שקיבלת?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:07 27/10/2016:
כן, אני חושבת שכדי לתת את ההרגשה שהתהליך לא היה כה פשוט ומהיר, כדאי בכל זאת "לחפור" קצת יותר, להאריך קצת את הטקסט...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 19:54 27/10/2016:
אבא ובת שגרים יחד אחרי הצבא זה כבר מצב טעון. נדמה לי שצריך להמציא את התבנית, כי אין כל כך ממי ללמוד. ברור לי שהאב לא גר עם הוריו בגילאים הללו. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:36 28/10/2016:
זה מצב די מקובל כיום אבל ממש מעניינת ההערה שסביר שהאב לא ראה את זה בבית שלו. תודה.
התבנית הברורה שהוא לקח מאבא שלו היתה הקשיחות והריחוק שצריך להפגין לילדים. למרות שרוב חייו לא היה כזה, עם המוות של אביו הוא "לקח" באופן לא מודע את ה"תפקיד" והתחיל בתבנית המוכרת של ה"אב המרוחק והמטיף".

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

נ*גהמשתמש מאומת (האתר שלי) , 08:47 29/10/2016:
וכמה טוב שיש מישהו מהצד שיכול לעזור ( לפחות לנסות לעזור) לפתור את הבעיות כי בעצם שניהם רוצים את הקרבה


[תהיה- יש אמא בתמונה?]


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 22:58 11/11/2016:
זה כיף לחבר שני אנשים שיש ביניהם הבדל של מילימטר שנראה להם כמו תהום... (ויש אמא, אבל לא דומיננטית...)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 07:45 30/10/2016:
התגובה הראשונה שלי היתה וואו. השנייה היתה - האם זה נכון / אתי / מקצועי לאמן גם את האבא וגם את הבת? ואז חשבתי לעצמי שאם אתה יודע לשמור על הפרטיות של שניהם אבל בכל זאת - בזכות ההיכרות עם שניהם - לשאול את השאלות הנכונות, השאלות המכוונות, לכאורה שאלות תם הכל כך חשובות האלה - כדי לעורר אצלם את ההבנה.....זו בעצם עבודת קודש. אז שוב וואו. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 23:01 11/11/2016:
תודה. אני מקפיד באדיקות רבה (!) לא להעביר מידע או אפילו תחושות. כל סיפור , אפילו אם שמעתי אותו מצד אחד, אני מקשיב כאילו הוא חדש לי - כשאני שומע מהצד השני. והוא באמת חדש, כי כל צד רואה את המציאות לגמרי אחרת.
זה מאוד שונה מאימון משותף של זוג או של שותפים. לרוב האימון לא חופף כמו במקרה הזה, כי זה שני אנשים שונים. כשזה מקרב - זה בונוס נפלא


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

libi (האתר שלי) , 13:22 6/11/2016:
אוו... מה הם סיפרו אחרי החג?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 23:05 11/11/2016:
כשהאבא נתן חיבוק (וכשאני מדבר חיבוק זה לא טפיחה על השכם, אלא משהו שנמשך מעל 10 שניות!) נוצר קשר מיוחד. לשניהם היתה מעין "הכרות מחודשת". יותר נינוחים האחד בחברת השני. 
אבל אנשים לא משתנים בחמש דקות. קשה לזרוק את כל התבניות הישנות וברור שמדי פעם יש חיכוכים, אבל מנסים לשנות וזה מה שחשוב.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

שלי ב (האתר שלי) , 08:00 12/11/2016:
פתאום הפתרון כל כך פשוט, צריך רק להזיז את הפוקוס ולבדוק מה קורה ליקיריך.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:52 12/11/2016:
נכון. מצד שני קשה למישהו רגיש,  אבל למד תבניות של קרירות בבית וחושב ש"ככה צריך לעשות", להביע את החום שבו. נוח שיש צד שלישי שמשקף,  בלי ביקורתיות. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח