תירוצים

תגובות לקטע: ירוקים  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:31 16/6/2016:
זה כל כך נכון. היטבת לתאר זאת. 
זה כמעט אף פעם לא בגלל הנסיבות. כי כשמישהו נחוש להתאמן או ללכת לטיפול - שום דבר לא באמת עוצר אותו. ומי שלא רוצה תרומה - יכול לשלם משהו סמלי כמו 50 ש"ח או אפילו פחות. מי שעמוס ממילא יכול לדחוס גם ככה פגישה של שעה כל שבוע. אגב - דיברת על ההתחלה, אבל אני מכירה את זה גם תוך כדי התהליך. פתאום אין זמן, נגמר הכסף, משהו פתאום לא בסדר למרות שנראה שהלך מצוין. הרבה פעמים זה כי סוף סוף התחלת לגעת באמת במה שכואב. אני זוכרת שכשהייתי בטיפול פסיכולוגי (בשנות העשרים לחיי) פעם אחת נסעתי בטעות לתל אביב במקום לכפר סבא לטיפול. הרכב "פנה אוטומטית". בדיוק הייתי בשלב בטיפול שהתחלנו לגעת בדברים האמיתיים.....


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 21:14 16/6/2016:
אהבתי את הסיפור של ההגה ה"אוטומטי"...
השינוי הוא תהליך קשה. התירוצים של הזמן שהזכרת הם באמת הכי נפוצים, אבל בינינו זה בעית ניהול זמן וסדר עדיפויות. כי מה יותר חשוב מלעשות סדר בחיים?
נושא המחיר כסיבה לפעמים מגוחך כשמגיע מישהו מעשן, או מאופרת בכבדות. שוב - סדר עדיפויות.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 22:35 16/6/2016:
בסופו של דבר זה צריך לבוא מבפנים, לא בגלל שחברות חושבות שצריך או כי מישהו אמר, או אפילו כי החלטת שהגיע הזמן. הקליק הזה, ההבנה שמשהו חסום ושצריך עזרה, זה קורה כשזה בשל, ולא רגע אחד קודם. מאוד ריחמתי על הבחור המתנצל הראשון שמשפיל עיניו בכל פעם שהוא פוגש בך, ודאי מתחרט שבכלל שאל אותך מלכתחילה. אבל כמו שאמרת, זו הבעיה שלו. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 22:50 16/6/2016:
בכל מקרה הבשלות לקום ולעשות מעשה היא לא דבר קל. אבל ניסיתי להראות שגם כשמישהו מחליט - זה עדיין רחוק מאוד מלהגיע לפגישת היכרות, או להמשיך ולהתחייב לתהליך.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

נ*גהמשתמש מאומת (האתר שלי) , 23:00 16/6/2016:
זה כנראה לא פשוט להיות בשל לאימון...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 23:02 16/6/2016:
זה לא פשוט לרצות לעשות שינוי. אימון הוא רק כלי לעזור למישהו לעשות את השינוי. לא תמיד צריך מאמן. יש אנשים שמצליחים לעשות שינוי בעצמם.
לרוב האנשים יש תירוץ למה הכל סבבה או למה אין להם זמן לשנות... (דרך אגב, לפעמים באמת הכל יכול להיות סבבה...)


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

שלי ב (האתר שלי) , 13:40 17/6/2016:
האם לא עדיף לתרץ מאשר להגיע לא מוכן רק בגלל שלא נעים?
מדובר בתהליך לא פשוט ויש לי הרגשה שהוא משפיל את עיניו כי הוא מנחש שאתה יודע מה הוא באמת חושב ואם יש לו קושי עם זה, על אחת כמה וכמה יקשה עליו באימון.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:15 17/6/2016:
ברור שאת צודקת! ממש לא טוב לבוא לא מוכן. האימון לא יצלח.
אני בכלל לא שופט את העובדה שקשה לו - ההיפך. חשבתי להקל עליו ולבוא לחדר-כושר בשעות הערב. אבל מצד שני העובדה שאני מגיע, מעבר לאי הנעימות הרגעית, היא טריגר לחשיבה שמוציאה אותו מ"איזור הנוחות שלו" ומאלצת אותו לחשוב.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 05:12 18/6/2016:
מצחיק, קראתי את הפוסט והייתי בטוחה שמדובר על אימון כושר (אולי בגלל שהזכרת חדר כושר בהתחלה) וזה נשמע לי מאוד הגיוני עד לקטע שבו הצעת אימון חינם, מאמן כושר אף פעם לא יציע אימון חינם.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:15 18/6/2016:
חחח. אבל בעצם למה לא? נהיינו כל כך תאבי בצע?
בעיקר באימון אישי לחיים, הרבה פעמים אלו שאין ביכולתם לשלם עבור 12 מפגשים , צריכים את העזרה יותר מכולם. יותר חשוב בעיני לעזור למי שאין לו מאשר להרוויח עוד כמה גרושים.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח