תירוצים

תגובות לקטע: להתאהב מחדש  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 17:24 16/4/2016:
והצלחת להגיע איתו לזה במפגש אחד???? מרתק! 
אהבתי איך שהצלחת להחזיר אותו אל עצמו במקום לדבר על אשתו....זו אומנות בעיני חיובי


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:44 16/4/2016:
אלו דברים שנבנו מאימון לאימון. ופתאום באימון מסוים נופלת התובנה.
הטכניקה של ’לקחת את אותה התנהגות’ ולבדוק אם היא קיימת בתחום חיים אחר משמשת אותי המון. במקרה הזה לוודא שאין פה השלכה של התנהגות של המתאמן על מישהו קרוב (הורים / בן-זוג). יותר קל להאמין שמישהו אחר אשם בחיים שלך מאשר את/ה. ואת/ה רק הקורבן של חייך...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:15 16/4/2016:
זוכרת שקראתי פעם שאותן תכונות שמושכות אותנו לבן/ת הזוג, הן גם אלה שהכי מפריעות בהמשך: העקשנות החיננית הופכת לדוגמטיות מטורפת; שימת הלב לפרטים נתפסת פתאום כאובססיביות מעצבנת. אפילו הטיית הראש ששבתה את הלב הופכת לפרט מרגיז. וכל כך נכון שבסופו של דבר אנחנו כועסים על עצמנו ולא על בן הזוג, ומעניין איך ממשיכים מכאן. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:47 16/4/2016:
שלב הראשון הוא ההכרה שאנחנו אחראים על חיינו. אף אחד אחר לא אשם. אנחנו קורבנות רק מבחירה. אחרי שלוקחים אחריות ומפסיקים להאשים את כולם - אפשר להתחיל לחשוב על שינוי. "ובלי כוונה" משתפרות משמעותית גם כל מערכות היחסים הטעונות שמסביב... 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 19:42 19/4/2016:
לפעמים מתחתנים מהסבות הלא נכונות עם אדם לא מתאים.
לפעמים אנשים משתנים, רוכשים אמונות, דעות, תפיסות עולם. מקצינים לכיוון שהיה קודם, אולי. 
במקרים כאלה שום לקיחת אחריות לא תעזור. 



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:03 19/4/2016:
במקרה המדובר המתאמן היה נשוי לאדם המתאים לו ולכן לקיחת האחריות היתה הצעד הראשון לפתרון בכל תחומי חייו.
אבל לקיחת אחריות יכולה להיות גם להבין מה לא טוב בזוגיות ואם אי אפשר לתקן אז להחליט "לחתוך" ולמצוא עתיד חדש אם צריך. תמיד אפשר לשנות. כל החלטה להשאיר מצב רע כ"כורח המציאות" מלווה בסדרת תירוצים (בדיוק כמו שם הבלוג שלי) למה לא לעשות כלום. מה שכן, לפעמים אין כוחות לעשות שינוי ואז צריך למצוא איך לארגן כוחות...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:43 17/4/2016:
מהתחלה נראה לי מוזר שהוא מתלונן על אשתו שהיא עוזרת לאחרים. זה לא נשמע כמו משהו שצריך לעצבן. בהמשך אתה מצליח לקלף, למרכז, ולהגיע לשורש הבעיה. 
מאד יפה ההבנה שהם בעצם דומים, ושהיא מגשימה דברים שהוא היה רוצה לעשות. 

ונקווה שיהיה באמת סוף טוב לסיפור!


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 22:17 17/4/2016:
העניין כשהכירו היה להם הרבה משותף. בהמשך כנראה שהיא דבקה במה שחשוב לה והוא קצת הלך לאיבוד. בדיוק בגלל זה הוא היה מתוסכל שהיא עושה את מה שהוא היה רוצה. אבל הוא חשב שהיא סתם מעצבנת אותו...

קשה להגיע לשורש העניין. לפעמים יש "טוויסט" מפתיע ולפעמים זה דיי ברור. מה שמעניין שפעמים רבות שמישהו מאשים את כולם מסביב - הוא שוכח לבדוק את עצמו.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 13:10 17/4/2016:
כשהתחתנתי אדם קרוב אמר לי, תמיד זכרי למה התחתנתם, מה חיבר ביניכם מההתחלה. מה הבסיס המשותף שלכם. 
אמנם אני יחסית נשואה טרייה. אבל זה נכון לרגעים חשוכים כשזה עומד להישכח. אז אני אוהבת להעביר את זה הלאה. כמה פשוט ככה נכון


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:34 17/4/2016:
רעיון נפלא להעביר הלאה: לזכור מי אתם בבסיס. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 17:25 17/4/2016:

לגמרי 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח