תירוצים

תגובות לקטע: חבר מהפלמ"ח  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:30 29/2/2016:
זיהיתי את עצמי בחלק גדול מהדברים, וגם ה’חברה’ של המטופלת שלך דומה מאוד לחברה שלי. אבל אצלי זה פחות נורא, ולכן החברה לא במרכאות. אני כן מקבלת גם די הרבה מהקשר, ולא הייתי רוצה לחתוך אותה לגמרי. לא עלה בתיאור שלך, אבל הילדים שלי למשל מאוד לא אהבו אותה. איך את יכולה לסבול את זה, הם היו שואלים אותי, היא כל הזמן רק מתלוננת ורק רע לה. אני אכן לא תמיד סובלת את זה, ומתרחקת. אבל מפעם לפעם ’מפנה’ לה זמן ומקום, ותומכת. וכן, היא יכולה לתמוך בחזרה, אבל בצורה אחרת. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:43 29/2/2016:
כל מקרה לגופו כמובן. אם אצלך החברה גם תומכת בחזרה אז מעולה. אם את חשה הדדיות, גם אם רק לפעמים, וזה נכנס בהגדרה שלך של חברות, אז נפלא ועדיין כדאי לחשוב איך לשפר את הקשר. כל אחד מגדיר את מושג החברות אחרת והכל לגיטימי. במקרה של המתאמנת שלי ובהרבה מקרים זו חברות שהיא הרגל ישן. כמו הרבה הרגלים ותבניות שאנחנו עושים בלי לעצור ולשאול : בעצם למה להמשיך?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:38 29/2/2016:
נשמע מוכר. הייתה לי חברה כזו, גם חברת ילדות. וזה לא הסתכם בכותל המערבי החד צדדי שהייתי עבורה, היא אף פעם, אף פעם לא פרגנה לי כשהיה לי טוב. ומשום מה (אולי קנאה), הייתה נכנסת בי בקביעות בסביבת חברות אחרות. כל דבר שאמרתי - היא הייתה אומרת הפוך ועוד עם עקיצות מעליבות. 
עד שבסוף אמרתי די. בחברות לא צריך לסבול וזה מזמן כבר לא "הרגיש" כמו חברות. אז למרות שהיא הייתה צריכה תמיכה כי אף פעם לא הסתדרה עם החיים, ונמרחתי עם התחושות האלה המון זמן כי לא היה לי נעים, בסוף הייתי חייבת לחתוך. זה סחט אותי מאנרגיות וכל שיחה ומפגש איתה השאיר אותי עם תחושה רעה.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 21:51 29/2/2016:
אני חייב להיות כן ולהגיד שקשה לי עם אנשים, כמו "החברה" שלך, שמרגישים צורך להקטין אחרים בכדי להרגיש טוב עם עצמם.
אני מציע לכל אחד להגדיר מה זה בשבילו (!) חברות. זו הגדרה אישית. כל אחד לפי ערכיו. ואז לבדוק ברשימת האנשים שהוא קורא להם חברים/חברות - מי כבר לא עונה לרשימה.
אני שמח ש"חתכת" ולא נשארת בקשר מרעיל שכזה. כל הכבוד!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:00 1/3/2016:
הייתי זקוקה לנשימות עמוקות בזמן הקריאה של הפוסט הזה, והאמת גם עכשיו אני מרגישה שאני זקוקה להמון אוויר. היתה לי "חברה" כזאת רק שהיא היתה גם קרובת משפחה - לכן בנוסף לאינסטינקט הראשוני שלי לרצות ולטפל ובנוסף לצורך להיות אהובה ושיזדקקו לי, היה גם חשש מהנקמנות שלה ומה שיקרה ליחסים במשפחה המורחבת אם אחתוך או אגיב אחרת ממה שהיא ציפתה. עדיין לא לגמרי ברור לי איך נסחפתי למערכת היחסים ההיא אבל מצאתי לי הזדמנות לפני כמה שנים לשנות אותה. בהתחלה התרחקתי ואחר כך התקרבתי בחזרה אבל ברמה של שיחה פעם בכמה שבועות וכמובן מפגשים רק באירועים של המשפחה המורחבת - וראה זה פלא, השמיים לא נפלו והמשפחה לא התפרקה והיא מדברת איתי בחביבות רבה כשאנחנו כן מדברות

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:03 1/3/2016:
נפלא שמצאת פיתרון יצירתי משלך: לא לחתוך ולא שחור-לבן. להתרחק ולנפנף לשלום מרחוק... חיוך

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 07:44 7/3/2016:
הייתה לי חברת ילדות שכבר אז הייתה מרוכזת בעצמה רוב הזמן, אבל עם השנים זה נעשה יותר ויותר קיצוני, והרגשתי שאני כמעט כבר לא נמצאת בקשר הזה. לפני כמה שנים הרגשתי שזה לא מתאים לי יותר ופשוט חתכתי ונעלמתי לה. בהתחלה היו לי קצת רגשי אשמה, אחר כך גם הם עברו...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:58 7/3/2016:
כל הכבוד. רוב האנשים פשוט לא מעיזים וגוררים איתם חברים ’שואבי אנרגיות’ כי לא נעים להם. ואם הם ’חותכים’ אז החבר/ה עלולים לעשות רגשות אשם. איך הצלחת?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:26 7/3/2016:
היא באה אלינו לחג כי הייתה בודדה וחולה והזמנתי אותה. אבל היא ציפתה שאהיה אתה רוב הזמן. כי כך היה היחס ביננו, שאני אמורה לטפל בה כל הזמן. היא הייתה שנים רבות חולה ותמיד רחמתי עליה. מכיוון שהייתי עם הנכדים ולא אתה היא נעלבה ושחקה ברוגז. הרגשתי שאין בי כח לטפל בה יותר. נתתי לה להמשיך עם הברוגז, ויותר לא נפגשנו. כעבור כמה שנים היא נפטרה והלכתי לשבעה שלה...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:46 7/3/2016:
זה מעולה - היכולת לא ליפול למלכודת של מישהו מרעיל שכזה. או בכללי לא להגיב


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח