תירוצים

תגובות לקטע: לבקש עזרה  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 23:58 28/1/2016:
נחמד ומתגמל מן הסתם למחוק חריצי דאגה. גם בעיני הכי קשה לבקש עזרה. מבינה אותה. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 00:30 29/1/2016:
פעם חשבתי שזה חסם גברי, לא לבקש עזרה. בעיקר של גברים צעירים שחוששים שגבריותם תיפגע אם יודו שאינם יכולים להסתדר לבד. למשל כשהם מאבדים את הדרך...
מאז למדתי שרוב האנשים, נשים וגברים, רואים בצורך בתמיכה חולשה שלהם. כזו שתפגע בדימוי העצמי שלהם ובדרך שהסביבה עשויה לתפוס אותם. 


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 00:48 29/1/2016:
אצלי אישית זה לא עניין של דימוי. זה באמת תחושה שאם אין אני לי מי לי, שאין לי על מי לסמוך, שאולי היתה נכונה פעם, אבל אני ממשיכה לנקוט בה למרות שהיא כבר לא רלוונטית. וחולשה אכן זו נקודת תורפה של אנשים רבים. אנחנו מוכנים לעשות המון כדי לא להפגין חולשה, שוב, מתוך פחד שהפגנת חולשה תוליד פגיעה בבטן הרכה, בין אם זה נכון או לא. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 00:55 29/1/2016:
מסכים. ולדעתי זה מקסים שאת יודעת שהתכונה כבר לא רלוונטית. וכמו באהבה לבן זוג, הפגנת חולשה חושפת אותנו אבל עשויה גם לתת המון.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

כוכבית , 09:48 29/1/2016:
יפה.
בעיני החסם הכי גדול בענין בקשת עזרה (וגם הרבה דברים אחרים בעצם)הוא זה שאנחנו ’ניתקעים’ אחרי שתי מחשבות בערך... "אם אני אבקש עזרה - זה יתפרש כחולשה" - שם זה ניגמר. לא ממשיכים הלאה לחשוב על - "ואז מה יקרה...?"

כשאנחנו משתחררים מהלך המחשבה הרגיל והולכים קצת הלאה, הרבה מההנחות המקובעות שלנו משתנות. 


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 12:18 29/1/2016:
אהבתי : "כשאנחנו משתחררים מהלך המחשבה הרגיל והולכים קצת הלאה, הרבה מההנחות המקובעות שלנו משתנות." 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:47 29/1/2016:
אתה ממש מדבר את המחשבות שלי ואת החוויות שלי. תודה :) לבוא להתאמן על משהו ולגלות משהו (כביכול) לגמרי אחר. אני מאד אוהבת את שיטת ה"אם - אז". אם אבקש עזרה זה עלול להתפרש כחולשה. ואם אתפרש כחלשה אז....? וכן הלאה לקחת את ה-אז ולהפוך ל-אם....עד שמגלים ב"אז" האחרון את ה"אז" האמיתי של ה"אם" המקורי....:) 
ואצלי בגוף הדהד עוד משהו תוך כדי שהלקוחה שלך דיברה. יש גם את ה"אם אבקש עזרה ולא יעזרו לי אחווה אכזבה קשה" - שזה סוג של "אין על מי לסמוך" שמניפה דיברה עליו בתגובות. זה משהו גדול שאני עובדת עליו, שחררתי כבר חלק גדול אבל חלק עדיין שם....


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 12:17 29/1/2016:
אני תמיד מברר הלאה והלאה "ומה יקרה אז" והרבה פעמים החששות מתבררים כלא משמעותיים. באופן כללי - מצבים מורכבים נראים לנו בראש כמסובכים יותר ממה שהם כשהם נכתבים. אחת הטכניקות שלי היא לכתוב על לוח (או נייר) את המצבים. ממש כמו דיאגרמה. כשזה על נייר - זה נראה לא ממש מפחיד יותר.

אהבתי את ה"אם - אז" כטכניקה להשאיר למתאמן ככלי לעתיד.


שאלה: איך לדעתכם נוצר מצב שמישהו לא סומך על אף אחד אחר? רק על עצמו?


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 17:40 29/1/2016:
הפרדוקס הוא, מניסיוני, שמי שלא סומך באמת על עצמו לא יכול לסמוך על אחרים. זה מעגל קסמים אכזרי שכזה: אני לא בטוח בעצמי, אני לא סומך שאדע להתמודד עם כל מה שיבוא, אני זקוק לאחרים אבל הם עלולים לאכזב אותי (ואני צובר הוכחות כל החיים לכך שבאמת מאכזבים אותי, אני מייצר מצבים שבהם יאכזבו אותי), ואז אין על מי לסמוך. מי שמכריז שהוא סומך רק על עצמו לעיתים עושה זאת מתוך דפוס, מנגנון הגנה. אם היה באמת סומך על עצמו היה יכול גם לסמוך על אחרים. אבל זו רק החוויה שלי. אנשים שמכריזים שהם יכולים לסמוך רק על עצמם מרגישים מאד מאד לבד בעולם. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 17:46 29/1/2016:
מעורר הרהור: "אנשים שמכריזים שהם יכולים לסמוך רק על עצמם מרגישים מאד מאד לבד בעולם."
כל כך נכון לדעתי.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

פועה (האתר שלי) , 18:45 29/1/2016:
לפעמים המחיר של קבלת עזרה הוא פשוט גדול מידי....

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:49 29/1/2016:
לפעמים, יכול להיות. אבל אני מקווה שלא תמיד...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח