תירוצים

תגובות לקטע: דו"ח רווח והפסד  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:15 3/1/2016:
וזה עובד? אני רצינית. לפעמים לא מספיק להחליט. החלטתי להשתנות כל כך הרבה פעמים. כמו הבדיחה ההיא על ההוא שאומר שזה כל כך קל להפסיק לעשן, הרי הוא עשה את זה עשרות פעמים. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:31 3/1/2016:
מה בעצם הבעיה בשינוי? שזה גדול ומפחיד וקשה!

אז אני תמיד מחפש שינוי מינורי. קטנטן. שהוא בעצם חלקיק מהשינוי כולו.

אבל משהו עם מוטיבציה!

אם מצליחים בשינוי הזעיר הזה - זה נותן אמונה שיכולים עוד.

ואז עושים עוד שינוי קטן ועוד אחד. לא משנים ביום אחד עישון או איחורים.
זה לוקח זמן, אבל אם מתחילים להתגלגל - אז הסיכוי טוב.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:31 3/1/2016:
אולי יש לך עצות איך להיות זו שתמיד מגיעה לפני הזמן, לחוצה כל פעם שיש פגישה מחשש לאחר וכמובן תמיד מקדימה וצריכה לחכות בחוץ.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:44 3/1/2016:
אני מניח שאת מתכוונת איך לא להיות זו שמגיעה לפני הזמן:
כמו באיחורים כרוניים, גם לחץ להקדים ולהגיע הרבה לפני הזמן - יכול להיות חסם.
באימון - צריך לנסות להבין למה את מפחדת לאחר. ממה נובע הלחץ? (אני מנחש שזה אי הנעימות להתמודד עם הצד השני במקרה ואיחרת)
קצת קשה בלי להבין את הנ"ל אבל בגדול -
בשני המקרים (להתרגל להקדים כמו בפוסט או לא - כמו אצלך) הפתרון נעוץ בכמה אספקטים: 1) תכנון על נייר (ולא בראש - מהסוף להתחלה, מוציא את החרדות ועושה סדר בעובדות) ו-2) נכונות להתמודד עם התוצאה.
במקרה שלך, פשוט לאחר. לראות איך זה מרגיש, להתמודד עם התוצאות הלא נעימות (במידה ויהיו...) ולמצוא בהדרגה את הנתיב באמצע. כלומר אין צורך באמת להמשיך לאחר...חח
שוב. שינויים לא קורים בשבוע, או חודש. למעט מקרים חריגים של אנשים עקשנים וחזקים מאוד.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 17:36 3/1/2016:
מאד אהבתי את האימון הזה, בעיקר השאלה "מה את מרוויחה מזה?" שוב ושוב עד שהיא הסכימה, בחיוך מבויש, שיש יתרונות מובהקים. וגם השיטה למצוא משהו אחד קטן שהתמורה עבורו ענקית - החיוך הענק של הבת כאשר היא תגיע בזמן או אפילו ראשונה לקחת אותה מהגן. זה לא פשוט לשנות הרגלים של שנים, אבל הדרך הזאת: טיפין טיפין ועם מוטיבציה עצומה - נראית לי ממש נהדרת

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:23 3/1/2016:
תודה.

יש מעט מאוד אנשים (ופגשתי כאלו) שמסוגלים לזרוק את הסיגריה, אחרי שעישנו 20 שנה ולא לחזור לעשן בכלל. 
יש מעט אנשים שמחליטים לשנות התנהגות משמעותית שהפריעה להם שנים בתקופה קצרה (היתה לי מתאמנת כזו שהפסיקה להיות ביקורתית בעבודה, עם בעלה והילדים - ותוך פחות מחודשיים נהיית המפרגנת הגדולה של החבורה. מדהים!) 

לרובנו, זה תהליך איטי. עקב בצד אגודל, של שינויים קטנטנים ומתמשכים שרק במבט של חודשים רבים אחורה רואים את השינוי המשמעותי הכולל.
חשוב, בכל שינוי קטנטן גם לטפוח לעצמנו על השכם! לקחת אויר, ולהמשיך לשינוי הבא.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

פועה (האתר שלי) , 21:28 3/1/2016:
לחברתי כוח הצלה, המפוזרת והמבולגנת יש משפט מיוחד, בכל פעם שהיא לא מספיקה מה שתכננה, וזה קורה רוב הזמן, היא אומרת - אני לא יודעת איך זה קרה, אבל פתאום נהיה אחר כך!

חיוך


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 21:59 3/1/2016:
חחח.
יש אנשים שטוב להם דחיינות. לא כולם חייבים לשנות


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 20:15 4/1/2016:
אני לא דחיין.  יש לי תוכנית שבועית ויומית שאני כמעט אפעם לא מגזים ביכולתי לממש.  לפעמים אני אפילו מקדים את המצופה.
אך יש לי שאלה אחרת.  האם קיים קשר בין סדר מחשבתי וסדר בכלל פנימי וסדר פיזי בספרייה, בשולחן העבודה הממשי וכו’.  קשר ישר או קשר הפוך.  ליניארי או בינארי.  או כל קשר שתוכל להציע.  אני שואל את השאלה הזו הרבה בימים אלה של סוף שנה וחשבון נפש.  הידעת?  היום לפני בחירות בספרד, בו אסורה כל תעמולה, נקרא בספרדית יום חשבון הנפש.  אני אוהב הרבה פעמים את ההגיון הפנימי שיש בספרדית.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 21:56 4/1/2016:
קודם כל מעולה העבודה האישית שלך לפי תוכנית יומית ושבועית. אני בטוח שזה גם מאוד מרגיע אותך שהכל מתוכנן ומאורגן.
לגבי קשר בין סדר פנימי וחיצוני - ממש תלוי באדם עצמו. או בחינוך שקיבל. יש אנשים שהכל מסודר אצלם - היום, השולחן, הבית, המשרד. אחרים - השולחן והבית בסדר עדיפויות נמוך בעשיה ונראה מבולגן (למרות שהם יודעים איפה כל דבר) אבל המשימות שלהן מאורגנות מאוד כפרויקטים (מנהלים טובים). ויש כמובן את הדחיינים - הכל בלאגן: הבית, השולחן והחיים... הכל בדחיינות. 


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 22:01 4/1/2016:
אה. ומגניב "חשבון הנפש" הספרדי. קצת נאיבי אבל...קריצה
הייתי קורא לערב - "זמן חשבון הנפש"...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:19 7/1/2016:
הרבה פעמים אני אוהב את התמימות שלהם.
לעיתים קשה לחדור אותה, כסלע תמים (תרתי משמע)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:20 7/1/2016:
כמו כל דבר ביקום, הכל שריר וקיים.
האדם צריך לברור לו את הדרך שתוביל אותו לאוצר שמתחת לגשר...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 17:45 7/1/2016:
אני חושב שזה משפט המפתח: "..צריך לברור את הדרך..."
אבל זה דורש לברור, לנווט. אקטיבית! רוב האנשים פשוט זורמים עם המים שמתחת לגשר... וחבל

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 07:28 5/1/2016:
אצלי בשביל ליצור שינוי, אני מוכרחה ללכת בגדול. אפשר לפרוס אותו לפרוסות קטנות, ורצוי, מה שמכונה בייבי סטפס, אבל רק הדרמה, ה"מבצע" הדחף להצליח בגדול יזיז אותי מאיזור הנוחות שלי.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:55 5/1/2016:
מעולה! האם היית מגדירה את עצמך כאדם חזק באופן כללי. 
רוב האנשים צריכים מטרה משמעותית על מנת להתמיד בשינוי ולבצע את השינוי תמיד עדיף צעדים קטנים ולא "מבהילים" לכשעצמם.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח