תירוצים

תגובות לקטע: קורבן  הוספת תגובה חדשה


 (האתר שלי) , 11:22 5/12/2015:

יש אנשים שפשוט נהנים לקטר - זה מה שהופך אותם מאושרים.


ואיפה היא תהיה אם תיקח ממנה את הסיבות לקיטורים?



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:39 5/12/2015:
זה נכון שיש אנשים שנהנים לקטר, אבל האמת שלדעתי רובם לא מאושרים.
ציניות וקיטורים הם לרוב סמפטום של פחד משינוי וממה ששונה. זה אמצעי הגנה.



למעשה אומרים באימון שהסיכוי היחידי לאימון מוצלח הוא קודם להשיל מעליך את הציניות ולהחליף אותו בגישה חיובית. לחפש מה טוב בעולם.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:41 5/12/2015:
או שזה סימפטום של חוסר תיקווה לשינוי.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:43 5/12/2015:
בהחלט!חיובי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

עדה (האתר שלי) , 12:44 5/12/2015:
בסך הכול זה עצוב.  גם המרירות,  וגם חוסר היכולת שלה לראות איך אנשים רואים אותה. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 13:38 5/12/2015:
להיות "קורבן" של החיים. היא במרכז היקום וכולם נגדה. אבל חס וחלילה לא לקחת אחריות. 

כמו שכתבת: "חוסר היכולת שלה לראות איך אנשים רואים אותה"



איך היא מתנהגת לכולם ולמה מגיבים כלפיה באדישות או מתרחקים (הבן, הבת, החברים לעבודה)



אבל באימון אני מנסה לא לבוא מנקודה שיפוטית כמו שאני מתבטא כאן. אני מנסה, דרך שאלות לנסות לעמת אותה אותה שמא, אולי, יש מציאות שהיא לא ערה לה.

הבעיה, כמו במקרה זה, שלא כולם מוסגלים להבנה או לשינוי. סגורים בתבניות ההגנה שהם מכירים...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 17:21 5/12/2015:
פוסט מעורר מחשבה, דווקא בגלל שהאימון ׳נקטע׳. 
הוא למעשה גם לא התחיל.. כי היא לא בשלה.


כל שביל החיים שלה עד לאותה נקודה שנפגשתם כנראה טמע בה חזק את העניין הזה של ״ככה זה״, הרחמים העצמיים והתלונות, כמו כולם, לא?

הרי אותם אנשים לא נהנים להיות מוקפים באנשים אחרים שטוב להם, אלא בעוד אנשים שמקטרים...

וזה לא שהם טיפשים או שטחיים, הם פשוט בוחרים בזה. אולי עצם הפגישה איתך עוד תוביל לשינוי אצלה.. הלוואי.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 17:27 5/12/2015:
נראה לי שאדם שמקטר לא מוצא את מקומו בסביבה מאושרת. מצד שני ציניות ומירמור מדבקים. בעיקר במקומות עבודה שאנשים יחד שעות רבות.
באימונים לחברות, שמים דגש על העניין הזה.


אני לא בטוח שהספקתי לשנות משהו בשעה הזו... אני מקווה שעוד מפגשים עם אנשים חיוביים שיציבו לה מראה, יוכלו להביא לשינוי.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 17:49 5/12/2015:
לא נראה לי שסיפקת לה את ה’סחורה’ שהיא חיפשה: אישור לקרבניות שלה. מכיון שכך לא תחזור. אולי לא באמת רע לה איפה שהיא נמצאת. נזכרתי בספר של ארווין יאלום ’כשניטשה בכה’ שבו מתברר לקפקא שהוא ’נהנה’ מהמיגרנות הנוראיות שלו כי הן מספקות לו תירוץ לא לעבוד ולהתקדם. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:08 5/12/2015:
סביר שהיא לא תחזור. לא אלי ולא לאימון או ייעוץ בכלל. היא הגיע כי מישהי שעבדה איתה התקדמה בזכות האימון. סקרנות אולי, אבל בטח ללא נכונות לשינוי.
אולי לא רע לה. מצד שני יכול להיות שהתבוננות פנימה ואז החלטה שטוב לה ככה - יעשו אותה יותר שלמה.

התיאור של קפקא הוא אנלוגיה מעולה. יש לך תירוץ נהדר לא להתקדם כשאתה מסכן/קורבן. זו לא אשמתך (לקיחת אחריות) - זה היקום. 

אני מתכנן לפרסם פוסט על נושא ה"רווחיות" שבכל התנהגות שלנו. גם קורבן מרוויח משהו טוב. ברור. אחרת לא היה ממשיך בכיוון...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:10 5/12/2015:
עצוב נורא. וגם מתסכל כי דווקא היא הייתה יכולה בהחלט לעשות שינוי, ולהיעזר בך. חבל שהיא לא מאפשרת זאת לעצמה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:19 5/12/2015:
מאימון אי אפשר להתעשר כמו שאת מנחשת. אז אני משתדל לעזור למי שבא להגשים את הפוטנציאל שלו.
מצד שני אלו שממש ממש צריכים (ואני פוגש אנשים שבן הזוג שלהם היה צריך אימון ולא הם) - לא "מאמינים" בזה... כאילו זו כת או קריאת קלפים.


חבל...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 09:39 6/12/2015:
מפתיע בכלל שהיא הגיעה אליך, כי בדרך כלל אנשים במצבה הרגשי/נפשי כל כך משוכנעים שהבעייה בכל השאר ואין מה לעשות שהם בכלל לא מביאים בחשבון שאימון אישי יכול לעשות משהו.
ייתכן באמת שהעובדה שמישהי שעובדת איתה הגיעה להישגים בעקבות אימון ש"היא רצתה גם" סוג של I’ll have what she’s having (מג ראיין, כשהארי פגש את סאלי). אבל ברור כמובן שהיא אינה בשלה להתבונן בעצמה, היא אינה מוכנה להסכים שיש דברים בה, בדרך הראייה שלה את החיים ואת האחרים, שניתן וראוי לשנות. לא מאמינה שהיא בכלל הפנימה את השאלות שלך, כך שלא סביר שהמפגש הבודד הזה עשה משהו....אבל אולי...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:00 6/12/2015:
כשהיא הגיעה היא לא הבינה מה זה אימון. כמו שכתבת, יותר מסקרנות שזה עשה טוב למישהי שעבדה לידה.
יש סיכוי שהשאלות שלי עברו לה מעל הראש אבל אני בתור אופטימיסט מקווה שאולי שביב שאלה נתקע לה בכתף ויטפס ,עם עוד הערות של אחרים, לראש יום אחד....


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:54 6/12/2015:
יכול להיות שהיה מפתה לבוא להתרשם מה זה אימון - כי מפגש התרשמות הוא חינם...אוף

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:13 6/12/2015:
אני חושבת שכל אחד יכול "להפוך את הקערה על פיה", אבל צריך להכנס להלך רוח מסויים שמאפשר את זה, ובעיקר להיות עם ראש פתוח. לפעמים, זה מאוד קשה. אגב, תקן אותי אם אני טועה, אבל שמתי לב שהקושי עולה עם הגיל - זה נראה שככל שהגיל עולה, ככה יותר קשה לאותו הבן-אדם לקחת יוזמה ולשפר את ההרגלים שלו.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:28 6/12/2015:
צודקת במאה אחוז. גם באבחנה.
קודם כל: צריך לבוא עם המון פתיחות לשינוי - שזה כבר מאוד מפחיד להרבה אנשים. להיות מוכן להחשף זה נוגד את האינסטינקט הבסיסי של מנגנוני ההגנה שאנחנו עוטפים את עצמנו כל השנים.

ומכאן נובע מה שציינת לגבי הגיל - אנחנו מתקבעים בתבניות שאנחנו מכירים ומרגיעות אותנו. תבניות שלא תמיד מתאימות לנו יותר. וככל שמתבגרים - חלק גדול מהאנשים יותר מתקבעים (לא כולם כמובן) וקשה להם לקבל שינוי.

אבל ! - דווקא רוב המתאמנים באים איפשהו באמצע החיים במשברי גיל 40 או 50 שאז מגיע חשבון נפש ובועט קצת בקבעון. שואל שאלות קיומיות שכבר אי אפשר לטאטא הצידה.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

פועה , 12:46 6/12/2015:
כנראה שיש לה רווח משני משמעותי ביותר במצבה הנוכחי...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 13:08 6/12/2015:
בטוח....

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

קומת קרקע , 23:36 6/12/2015:
אומנם יש לי משקפיים, אבל אני יודעת להסתכל על אנשים גם בלעדיהם.
לי חשוב כאדם להקיף את עצמי באנשים שמשדרים על גל חיובי. 
זה לא אומר שהחיים מאירים להם פנים כל בוקר ובוקר, 

אבל הם יודעים לשים את זה בצד ולא להוציא את המרירות שלהם על כל מזדמן.


חיים ממה שיש.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:13 7/12/2015:
נפלא.
אנשים עם תבנית קורבנית נוטים למשוך אנרגיות מהסביבה. משהו בסגנון של ’אם לי חרה אז שלכולם יהיה’....


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח