תירוצים

תגובות לקטע: בלאק פריידיי - חג (אי) דחיית הסיפוקים  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:36 29/11/2015:
מרתק! מצאתי את עצמי גומעת אוויר בטירוף תוך כדי קריאה. לבי יצא אליו...אדם מן השורה ששועבד לחלוטין על ידי הפרסומות והאווירה הכללית של ימינו. 
איך הוא ייצא מזה? הרי המודעות והתובנה בתוך חדר האימון לא תמיד מספיקות לעשות את הסוויץ’ בראש, בחיים. מסוקרנת לשמוע על הכלים, על ההמשך...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:00 29/11/2015:
תודה.
לא הכל קסם. שינוי בתבניות של עשרות שנים לא מתרחש בפגישה אחת. רק תובנה אחת מצליחה לחלחל למודעות והיא - לעצור ולחשוב למה. למה הוא חייב לקנות , אבל בעיקר - למה הוא לא ממש את החזון של עצמו. לעשות מה שהוא באמת רוצה. משם מתחיל השינוי.

כשמתחילים להיות מסופקים מהעשיה והמימוש העצמי, פתאום אין צורך למלא את החלל ברכוש (או באוכל).


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:43 29/11/2015:
תרבות הצריכה עוטפת אותנו ותוקפת אותנו. אני חושבת שצריך ללמד צריכה נבונה בבית הספר, לפענח את המסרים הגלויים והסמויים, ולדעת את להתמודד איתם בדיוק כמו הבנת הנקרא, או ניתוח ההיסטוריה. איכשהו הלימודים מפגרים אחרי המציאות בדור ולפעמים אפילו יותר. וגם אני כמו אמפי רוצה לשמוע על הפיתרון. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:05 29/11/2015:
אני מסכים. זו ממש מתקפה, כמו שציינת.
יש לי ידידה שמנסה להתנדב בבתי ספר וללמד צרכנות נבונה, בקרה על תקציב - תתפלאי, הדלתות לא נפתחות! למורה או למנהל אין אינטרס. למרות שזה מוכנה לבוא בחינם!


ושוב הפיתרון הוא שילוב של חינוך (כרגיל) כמו שאמרת, אבל לצד מימוש עצמי. לא חייב להיות ה"עבודה המושלמת" או ה"עסק המושלם". אין דבר כזה. רק באגדות. אנשים רואים הכל בשחור ולבן. או החלום או עבודה מתסכלת.

האמת היא באפור בהיר. משהו שמשלב את מה שעושה לי טוב, תוך התפשרות מסויימת.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

golum , 12:25 29/11/2015:
הצרה היא שרמת החיים הממוצעת, זו הלא מפצה, נהייתה גבוהה בטירוף. אני לא מדברת על יוקר המחיה, אלא על זה שסוודר עם כדוריות הולך לפח וחתונה פשוטה עולה מאה אלף שקל.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:49 29/11/2015:
הבעיה היא הצירוף הזה: "רמת החיים". אין לזה גבול. מה זה ממוצע? 
מי אמר שחתונה צריכה לעלות 100,000 שקל. למה חייבים 300 איש בחתונה ומסוק? מה הבעיה להתחתן בצניעות עם 50-100 איש קרובים. מה מטרת השואו הזה? להראות שיש לנו כסף? שאנחנו מאוהבים?
תכלס, לספק את הסביבה במקום את מה שחשוב לנו באמת...



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

golum , 15:00 29/11/2015:
לא פה אתה טועה. יש דבר כזה נורמה וקשה להתכחש לזה. מסוק לא כלול בה, 300 איש כן. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:08 29/11/2015:
חח. מה זה נורמה. מי קבע אותה. מי מכריח אותך להשתתף במשחק?
תעצור שניה ותחשוב. מה ההתנהגות הזו משרתת? והאם היא רלוונטית לך.

לא בטוח. זו בחירה שלך


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

golum , 15:12 29/11/2015:
אני לא חושבת שאתה צודק. המשחק הזה, כהגדרתך, הוא מקובלות חברתית. אני לא חושבת שבכל מצב אתה צריך להגרר אחרי נורמות אבל בהחלט יש להן מקום. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:21 29/11/2015:
נורמה היא מה שרוב האנשים עושים.
יש לזה מקום כי אנחנו חיות חברתיות. 

אני יכול לעשות חתונה צנועה ולא להזמין את ההיא מהעבודה ששונאת אותי... אני לא חייב דירה של 1,500,000 שקל אם אין לי (אולי בעתיד אני ארשה לעצמי), אני לא חייב להיות עם תואר ראשון - אולי אפתח עסק לתיקון מכונות כביסה וכד’.

הנורמה לא תמיד רלוונטית.

כל מה שאני מנסה להציק ולהגיד הוא שלא חייבים להגרר תמיד, כמו שאמרת. 

ובעיקר - לעצור. לחשוב. להחליט מה טוב לי. ואז במודע (!) להחליט להגרר או לא.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

golum , 15:23 29/11/2015:
נכון. ואתה מחליט (או לפחות רובנו, חיות חברתיות שכמוני), ב90% מהמקרים, להיות כמו שמקובל איפה שאתה חי. ולרוב, זה יקר מידי לרובנו.  

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 15:27 29/11/2015:
שאלה: אם ב-90% מהמקרים אתה חי כמו שמקובל, אז איפה אתה, עצמך? מה לגבי מה שאתה בוחר לעשות? רק 10% מהזמן אתה מחליט לבד?

אני לא מנסה להתנצח כאן. ובסוף היום - זה המטרה באימון: להציק טיפה - אבל אם כל זה עושה אותך שלם ומאושר - אז אני איתך. תומך ומפרגן. 


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

golum , 10:24 30/11/2015:
אני עצמי זה לא לעשות משהו מהפכני ושונה מכולם. זה בכלל לא מה שאני עושה, אלא איך אני עושה את זה. ה10% החתרניים קיימים גם הם, אבל קשה בכל מאת האחוזים לחתור נגד הזרם. למרות שאני נשואה כבר 10 שנים, נתתי את דוגמת החתונה כי אחותי שהתחתנה עכשיו עשתה חתונה ”צנועה“ כהגדרתך, וזה יצא פשוט מעפן כי אין היום מנות נורמאליות בזול. אין הצע של הגשות מצומצמות בכלל. אתה פשוט מקבל אוכל גרוע. זו סתם דוגמא אבל היא מבהירה לדעתי את המצב הקיים: מאוד מאוד מאוד קשה לא לקנות את מה שמקובל, והמקובל הפך לרמת חיים גבוהה שלא לצורך. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:35 30/11/2015:
כמו שכתבתי. בסוף היום אני רק מטיף שכל אחד יעשה מה שעושה אותו שלם ומאושר בחיים. ממש לא אומר שיש רק כיוון אחד נכון.
למשל בקיץ. בים: כ-70% יושבים צפופים באיזור המציל, 10% יושבים ממש רחוק. לבד, מרוחקים אלו מאלו. ועוד 20% באמצע - פחות צפופים אבל לא מבודדים.

יש את אלו שה-10% הם חתרנות לגביהם. יש כאלו שה-90% זו התפשרות לגביהם. 

ושוב, אחרי שתשאלי את עצמך, האם את חיה את חייך בשבילך או בשביל מישהו אחר (מה שאמורים לעשות) ותגיעי למסקנה שטוב לך - אז הכל סבבה. ממש!


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

golum , 10:46 30/11/2015:
הכל סבבה. באמת. ממש. חוץ מחשבון הבנק :)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:02 29/11/2015:
היום אנשים יותר בליינים מפעם וזה לרעתם. אני זוכרת שבילדות שלי יציאה של כל המשפחה למסעדה הייתה עניין מרגש במיוחד, ידענו להעריך את זה. היום אני רואה ילדים בקניונים ומתפלצת מהפינוק שלהם. איזורי הג’ימבורי בקניונים עושים לי בחילה במיוחד. 
אנשים אוהבים להתלונן על יוקר המחייה. אבל להבנתי, לא בהכרח יקר יותר מפעם, מסיפורים של ההורים שלי בתחילת דרכם, כזוג עולים צעירים, פעם היה הרבה יותר קשה להתקיים פה מבחינה כלכלית. אבל השפע הלך וגדל, והיום אנשים "חייבים" להתחדש מהכל ולטעום מהכל. והרבה. וכל הזמן.

בסופו של דבר, השאלה היא האם אתה שמח בחלקך ובחייך, או אתה במרדף אחרי הנאות שקונים בכסף. שאלה של איזון ואושר אמיתי מהו.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:43 29/11/2015:
כל מילה זהב!
הדיור תמיד עולה אבל יתר הדברים לא בהכרח. אבל מרגע שהמציאו מושג של "רמת חיים" תמיד רוצים עוד. יותר.

כשהיינו צעירים ותפרנים - גרנו עם 3 ילדים בדירת 2.5 חדרים. חדר הורים וחדר ילדים. אם תשאלי את הילדים (היום מעל 20 כולם) - זו היתה אחת התקופות היפות שלהם, שגיבשה אותם.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

רועיקימשתמש מאומת (האתר שלי) , 14:12 29/11/2015:
אוקי, אז מה קורה אחרי שיש את המודעות?

את כל השיחה שעשית איתו, אני עשיתי עם עצמי - והגעתי לאותן מסקנות לגבי רכישות.

אמנם המסקנות הראציונליות האלה הן לא מספיקות כדי לעצור את ההתנהגות...



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 14:40 29/11/2015:
לשנות התנהגות צריך מוטיבציה. למשל העתיד של הילדים שלנו. החינוך שאתה מקנה להם בהתנהגות שלנו.
אבל, במקרה הזה המודעות היא לא רק נושא הבזבוז. היא גם למלא את החיים בתוכן ברמת ההגשמה האישית.
אם כיף לך כל יום, אז אייפון חדש לא ממש מזיז לך...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

רועיקימשתמש מאומת (האתר שלי) , 22:02 29/11/2015:
>למשל העתיד של הילדים שלנו. החינוך שאתה מקנה להם בהתנהגות שלנו.

אוקי..עשיתי לו את הקשר בין הבזבוז שלו לבין ההתנהגות של הילד שלו..והיצר ההורי הוא בהחלט חזק

>היא גם למלא את החיים בתוכן ברמת ההגשמה האישית

כן, כמו עם אכילה רגשית, גם רכישות כשאין כסף נובעות מחוסר רגשי, אבל עד איזה שלב אתה מלווה בן אדם? האם להבנה הראשונית שחסרה הגשמה עצמית?

כי נראה לי שבשלב הזה הרבה אנשים לא ידעו איך להתקדם הלאה.

הם אמנם מרגישים חכמים יותר, אבל אין להם מספיק ידע כדי לשנות את הדפוס.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 22:06 29/11/2015:
אתה צודק!
יש באימון כמה שלבים. הראשון הוא ההבנה מה חשוב לך כמתאמן בחיים (ולא מעניין דרך אגב מה דעתי כמאמן). זה האסימון.

החלק השני הוא ממש תוכנית פעולה מסודרת וליווי בהתחלה שלה (כי אימון הוא לא טיפול. הוא מוגבל בכוונה בזמן על מנת למנוע תלות במאמן)

אחרי שהתוכנית רצה נפרדים. אם רוצים נפגשים לפגישות פעם בחודשיים למשל לחיזוק, או בנקודות משבר נפגשים לבירור ותיקון.

אבל לרוב כשהאסימון נופל, ויש אנשים שיתמכו בך מסביב - אתה מצליח.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

רועיקימשתמש מאומת (האתר שלי) , 22:11 29/11/2015:
>החלק השני הוא ממש תוכנית פעולה מסודרת וליווי בהתחלה שלה (כי אימון הוא לא טיפול. הוא מוגבל בכוונה בזמן על מנת למנוע תלות במאמן)

 זה נשמע לי יותר יעיל מטיפול פסיכולוגי לדברים מסוימים.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 22:15 29/11/2015:
אימון מתאים לאנשים בריאים. הוא לא מחליף טיפול פסיכולוגי למישהו שצריך איזון.
כשאתה במשבר, אבל לא בדיכאון, אימון יעזור לך לסדר את הראש.

לפעמים אנשים שמסיימים טיפול פסיכולוגי ומחפשים דרך חדשה - מופנים לאימון.

האימון דורש רצון לשנות וכוח להשתנות. הוא מוגדר בין 12-16 מפגשים שבועיים וזהו. (מלבד מפגשי תמיכה, אם צריך, פעם ב...)


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 22:11 29/11/2015:
אתה צודק מאוד לגבי החסך הרגשי שמביא לקניות אבל גם ל"אכילה רגשית".
ההבדל שבאכילה רגשית רואים עליך (ודרך אגב מציקים לך בחוסר התחשבות וגורמים לך לאכול יותר) ובקניה רגשית לא תמיד רואים...
(אלא אם כן הגי’פ נוצץ...אה?)


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:12 29/11/2015:

זה מה שהפרסומות מוכרות לנו - כדי להיות מאושרים, אנחנו צריכים להיות בעלים של דברים.


היה פעם תכנון לעיר אופטימלית של חברה צרכנית, הרעיון היה שבכל רגע נתון, כל אדם יראה כמה שיותר אנשים אחרים קונים ומבזבזים כדי שגם הוא יתפתה.


אנשים רוצים להאמין שרכישת סלולארי חדש ב-X כסף יהפוך אותם למאושרים.


לוקח זמן להבין שזה לא עובד, אבל בגיל מסוים נופל האסימון.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:15 29/11/2015:
ממש נכון!
הסיבה שאני מאמן והסיבה לבלוג היא בדיוק מה שכתבת:

לא חייבים להגיע לפנסיה בכדי שירד לך האסימון... 


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

פועה (האתר שלי) , 07:57 4/12/2015:
הדרך הכי גרועה לקנות או להחליט החלטות היא הדרך האימפולסיבית. בעיקר אם מדובר בקניות יקרות, אבל גם אם לא.
קניות מיותרות הן כמו סקס מיותר, משאירות את האדם בתחושת ריקנות ומיאוס אחרי הנאה רגעית.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 10:25 4/12/2015:
אהבתי את האנלוגיה במשפט המסכם

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח