תירוצים

תגובות לקטע: חיה בסרט  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 17:50 23/11/2015:
"אחד הדברים שלמדתי בתור מאמן זה לשתוק"
משפט מנצח חיובי

לשתוק ולאפשר למתאמן להעלות אל פני השטח את מה שהוא ממילא היחיד שיודע. 

חיוך


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:42 23/11/2015:
חחח. צודקת!
אני מגיב בצחוק כי זה בא לי, כמו שכתבתי, לא בקלות. זה נגד האינסטינקט הטבעי שלי לגרום לשיחה להמשיך לזרום וליצור אוירה נינוחה, בעוד ש-שקט מייצר בדיוק תופעה הפוכה: מתח ואי נוחות.

אבל (!) כמו שאמרתי לזה כוח מדהים. אנחנו מתוכנתים לדבר כשהשני משתדל לשתוק ולכן, כמו שכתבת, המתאמן מתחיל להעלות עוד ועוד רעיונות ופתרונות שרק הוא יודע לגבי עצמו. וזה תהליך יפהפה!פרח


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

ללא שם , 18:27 23/11/2015:
אני אוהבת את הכתבות שלך, הן תמיד נותנות הרבה חומר למחשבה... לפעמים אני פשוט רואה את עצמי לפני כמה שנים בדמות שאתה מספר עילו... 


אנה


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:44 23/11/2015:
תודה. אני מקווה שזה גם נותן לך כוח לראות כמה התקדמת יחסית למי שהיית!קול

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

ללא שם , 18:48 23/11/2015:
כן, זה בטוח! ...הגיע הזמן לעזור גם לאחרים חיוך

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 19:25 23/11/2015:
טוב ידוע שיש איזה מנגנון הגנה, מהסוג המתוחכם יותר, שגורם לנו לשים לעצמנו רגל כדי שלאנצטרך להתמודד עם כשלון או הצלחה. משהו שמשאיר אותנו בינוניים. יפה שהיא עלתה על זה. ושילבה אחכ רציונליזציה. בצדק

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 20:08 23/11/2015:
אהבתי מאוד את ההגדרה שלך: לשים לעצמנו רגל חיובי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 02:31 24/11/2015:
אני לא בטוחה שהדברים הבאים לגמרי קולעים לפוסט שלך, אבל זה מה שעלה בי כשקראתי אותו: השיגרה היא החברה הטובה ביותר של האישה. כשהילדים שלי היו קטנים השיגרה אפשרה לי את החופש האמיתי: ללמוד, לעבוד. שוברי השיגרה הם שטרפדו את התוכניות: ילד קם חולה בבוקר וכל התוכניות משתבשות. נדמה לי שהשיגרה היא הסוד הגדול להצלחה של אנשים בכלל ושל נשים בפרט. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 08:12 24/11/2015:
אחד הדברים שאני מנסה להעביר בבלוג הוא שאין בעצם הכללות.
אין משהו שהוא ’טוב לנשים בכלל’ לעניות דעתי.

זה מעולה, מצד שני שמצאת בשיגרה חברה טובה ושלווה. אבל לא כל אישה או גבר יסכימו. זה מה שיפה לטעמי. אנחנו מנסים למצוא למי אנחנו דומים ולהכליל, אבל אנחנו גם כל כך ייחודיים ושונים. יש אנשים שיעדיפו להגיע מאוחר הביתה כשהילדים כבר לפני שינה ויש כאלו, כמו המתאמנת בפוסט שיעדיפו להיות איתם כמה שיותר. באימון אנחנו לא שופטים לא את אלו ולא את אלו. לשניהם הזכות לחיות חיים לפי הערכים שלהם ולפי מה שגורם להם אושר.

ואז מישהו יגיב שגברים יעדיפו להגיע מאוחר, שזה מאפיין גברים, ושוב זו תהיה הכללה. אני למשל כל רגע שהפסדתי משעות הערות של ילדי, חשתי שזה רגע שהפסדתי ולא יחזור.

סליחה שחפרתי...אה?


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:02 24/11/2015:
חפירות אהובות עלי. כן: הכללתי בהתחלה ובסוף, ובאמצע דיברתי בגוף ראשון. אני לומדת :) נדמה לי שהכללות זה תכונה אנושית ידועה, מהסוג שעוזר לנו להתמודד עם המידע שהעולם זורק עלינו. היות שהבנתי ממך שכל אחד מאיתנו אחר אומר מעתה: אני מכלילה. זו תכונה שלי. זה עוזר לי להתמודד עם המידע שהעולם מציב בפני. 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

משתמש מאומת (האתר שלי) , 11:30 24/11/2015:
אהבתי כל מילה! חחח
זה נכון. המוח בנוי לחלק דברים לקטגוריות ולקטלג על מנת להבין. 

וכמו שכתבת - זו תכונה שמגנה עליך. מרגיעה. אבל בסוף היום כל אחד מקטלג אחרת ולכן מבלבל אותנו מי שמתנהג אחרת ממה שאנחנו מצפים.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

עדה (האתר שלי) , 18:32 24/11/2015:
אהבתי את השורות על שתיקת המאמן ועל הכוח והתועלת הכרוכים בה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:39 24/11/2015:
תודה. 
זה גם תרגיל נחמד לנסות, בשיחה שבה מנסים לדלות אינפורמציה ממישהו... קריצה



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח